אכן, אי אפשר לסובב את מחוגי השעון לאחור, אי אפשר להתעלם מן העובדות שנוצרו בשטח מאז ימי יוני 67'. המציאות של היום, על 700 אלף המתיישבים היהודים שבמזרח ירושלים וביהודה ושומרון, היא עובדה קיימת.
איננו יודעים מה עמד מאחורי הודעתו של ראש הממשלה כי ''לא יהרוס יישובים ולא ייפנה מתיישבים מבקעת הירדן ומיהודה ושומרון''. כלום ביטא בכך כוונה והחלטה מדינית אמיתית או – כפי שניסו להסביר בשמו – היה זה בס''ה ספין שנועד לאלץ את נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, לצאת בצעד נגדי, לפיו לא ישלים עם הסכם בו תהיה הימצאות-קבע של מתנחלים ישראלים בשטחי המדינה הפלסטינית.
לגופו של עניין, אם נגיע לכך, יכול להיות שזה יהיה הפיתרון הנכון בהסכם שיושג: המתיישבים ביהודה ושומרון יידרשו לקבל החלטה אישית – הם יוכלו להישאר במקומם, כיהודים אזרחי פלסטין, על כל המשתמע מכך, או שיבחרו להתפנות מרצון בחזרה אל תוך השטח הישראלי הריבוני.
המציאות תהא פחות חמורה מן החזות המפחידה:
- כ-700 אלף המתיישבים הם מספר ה''ברוטו''. יש להניח כי ההסכם יכלול חילופי שטחים ואת הכללתן של ''מובלעות'' ישראליות בגבול החדש עליו יסכימו הצדדים;
- מסמך קרי, על פי דיווחו של מרטין אינדיק, מדבר על הצורך בפינוי 70 אלף מתנחלים;
- מרבית אלה שמחוץ ל''מובלעות'' נמנים על הגרעין האידיאולוגי הקשה של המתנחלים. אלה הם ללא ספק הישראלים האחרונים שיבקשו לחיות ב''אש קודש וביצהר'' כאזרחי פלסטין ובחסות מערכת ביטחון פלסטינית;
- הם ומנהיגיהם ינסו ללא ספק למנוע הסכם כזה, אך לאחר שיושג ההסכם וימומש, יבקשו כולם, להוציא אולי בודדים, ''לחזור הביתה'';
- כך, על מצחו של ראש הממשלה לא ייחרט הכתם של פינוי מתיישבים בכוח.
מכאן, למחמוד עבאס. אף הוא עומד בפני דילמה – הוא איננו יכול לתבוע שהמדינה הפלסטינית תהיה ''יודן ריין''. מנהיגי העולם הערבי נוהגים להתפאר במערכת היחסים הטובה שקיימו ערבים במדינות השונות עם בני המיעוט היהודי שבתוכן.
כאשר יושב ויישאר מיעוט ערבי פלסטיני גדול בתחומי ישראל בודאי שאין מחמוד עבאס יכול לתבוע כי המדינה הפלסטינית תהא נקייה מיהודים.
יחד עם זאת, יש שני דברים שלא יוכל להשלים עימם:
- לא ייתכן שבתחומי המדינה הערבית תישארנה מובלעות ישראליות במעמד אקס טריטוריאלי. מובלעות שתושביהן הם אזרחי ישראל, מצביעים לכנסת ישראל, וישראל ממשיכה לשאת באחריות לביטחונם;
- לא ייתכן שיישובים יהודיים יישארו במקומות של חיכוך בלתי נמנע עם היישובים הערביים-פלסטינים הסמוכים, מיקום שהוא מתכון ודאי לכישלון.
שאלת גבולות הקבע של ישראל ושל המדינה הפלסטינית היא ללא ספק אחת הבעיות הקשות לפיתרון. מי שיזמו, הובילו והקימו את רצף היישובים הישראליים בשטחי יהודה ושומרון עשו זאת מתוך כוונה ברורה – ליצור מציאות שתמנע חלוקה והפרדה מחדש של השטח. פינוי בכוח של המאסה של המתיישבים יצרה מציאות במימדים שונים לחלוטין מן הפינוי שידענו בסיני ומן ההתנתקות שפינתה בכוח 9,000 מתנחלים מרצועת עזה.
יישוב בעיה זו ייתכן ויצלח רק על ידי פתרונות יצירתיים.
להלן קטע ששלח לי אתמול יובל אליצור, בבקשה כי אפיצו:הרשה לי להפנות את תשומת לבך למודעה המשתרעת על רבע עמוד של גיליון ''הארץ'' מהבוקר: 11 שרים וחברי כנסת ימניים מצטטים שם את ''הצעתו'' של יו''ר הכנסת, יולי אדלשטיין בזכות החלת הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון בצורה ''מדורגת ומעשית.'' מה פירוש ''מדורגת''? זה פשוט מונח קוד להחיל את הריבונות מבלי לתת לערבים זכות הצבעה לרשויות השלטון, תוך הבטחה ש''אם תהיו בסדר'' ניתן לכם את הזכויות בהדרגה...
לפני שנתיים ביקרתי בדרום אפריקה. בקייפטאון הרצה בפנינו דה-קלרק, ראש הממשלה האחרון של משטר האפרטהייד. בפיו הייתה אזהרה: ''ניהלתי מו''מ עם מנדלה במשך חמש שנים וניסיתי לשכנע אותו שניתן לשחורים זכות הצבעה ''בהדרגה''. מנדלה אמר ''או זכויות הצבעה מלאות או המשך האפרטהייד'', ולא הייתה לנו ברירה אלא להיכנע.
אדלשטיין אינו מסתפק בזאת ואומר: ''לא כבשנו מדינה פלסטינית כי לא הייתה כזאת'' - וזאת אמרו גם האפריקנרים. והמסקנה: אם אתה מקים מדינה קולוניאליסטית אתה רשאי לשלול את הזכויות של תושביה.
