לפני תשע שנים, ב- 2005, הוביל ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות. מאז לא פוסקים לבקר אצלנו:

• את הפינוי הכואב והמוחלט של ההתיישבות הישראלית ברצועת עזה,
• את השתלטות ממשלת חמאס על כל השטח שפינינו,
• את מדינת החמאס הפלסטינית עם שלטון מרכזי עוין לישראל,
• את ירי המרגמות והרקטות על יישובי עוטף עזה, ואף מעבר לכך,
• וכמובן, את הטיפול הממשלתי הכושל בשיקום אלפי המפונים.

המסקנה של המבקרים, מסקנה המונעת משיקולים פוליטיים-עקרוניים, ברורה וחד-משמעית – תוכנית ההתנתקות של שרון נכשלה, וכישלונה מלמד אותנו שאסור לשוב ולחזור על המעשה. הסכנות, כתוצאה מכך, אם תתקבל החלטה על פינוי מקביל ביהודה ושומרון, עלולות לאיים על עצם קיומה של ישראל.

מבצע ההתנתקות מן הרצועה הקיף 8,600 נפש שהיו פזורים ב- 22 יישובים והתנחלויות. יחד עם המתנחלים פונו גם כל כוחות הביטחון שהיו פרוסים ברצועה.

אין מדברים על המטרה האמיתית שהייתה למבצע – לגמור עם חוסר התכלית שבקיום אלפים בודדים של יהודים, הפזורים בתוך המסה הצפופה של מיליון וחצי פלסטינים.

במקביל לפינוי הרצועה בוצע מבצע התנתקות גם בצפון השומרון. פונו שם ארבע התנחלויות וכ- 700 נפש. אלא שאל מול דברי הביקורת הקשים על פינוי הרצועה, נמנעים בציבור הישראלי מלהזכיר, מלדון ולבקר את הפינוי בשומרון. וזאת. כשרבים בישראל לא התייחסו מעולם לרצועת עזה כאל ארץ האבות ההיסטורית, אין חולקין על כך שהשומרון היה ליבה של ממלכת ישראל, ועודנו זוכרים את המאבק העיקש בשנות ה-‏70' על הזכות להתנחל בשומרון, מאבק של ממשלת רבין שהביא להקמת קדום.

כיצד מסבירים זאת?
בראש וראשונה, נוח להתעלם, נוח להאמין כי אין מערערים גם על זכותנו לשבת בשומרון. נוח להציג את הפינוי ב-‏2005 בצורה מעוותת, כאילו ביקש שרון ''למכור '' את יישובי הרצועה על מנת להבטיח לישראל את יהודה ושומרון, כאילו לא יהיה המשך לפינוי שהיה.
אלא שהמציאות היא שונה – החלטת שרון על הפינוי בשומרון נועדה להוכיח – כלפי פנים וכלפי חוץ – כי אין שטח ואין יישוב שיש להם חסינות. השיקול יהיה תמיד ענייני ומדיני.

הטענה העיקרית על כישלון הפינוי מן הרצועה הייתה בתחום הביטחוני – למרות יציאתנו נותרה השנאה לישראל ונמשך, ואף הורחב בהרבה האיום הביטחוני – ירי בלתי פוסק של מרגמות, קסאמים ורקטות. והנה בא הפינוי של יישובי השומרון ומוכיח כי אפשר גם אחרת.

וזה אולי הלקח החשוב ביותר – כל עוד אין הסכם של ממש עם הצד הפלסטיני, כל עוד אין שם ''בעל בית'' המוכן והמסוגל לשאת באחריות הביטחונית, איננו רשאים לסלק את נוכחותנו הביטחונית מן השטח.

ואכן, פינוי האזרחים בשומרון נעשה תוך השארת האחריות הביטחונית שלנו, ללא שינוי.

ההתנתקות שמעדיפים לשכוח אותה היא הלקח המרכזי לעתיד. שרון הלך בטרם מימש את המשך תוכניתו. ישראל ממתינה למנהיג שימשיך את דרכו.

---