שאלת ה'משילות' במדינת ישראל תמיד הטרידה אותי. ראיתי בשאלה זו מפתח לגורלה ולעתידה של ישראל, האמנתי בצורך חיוני לשנות את שיטת הבחירות הקיימת. יחד עם זאת הבנתי כי הבעיה איננה תוחלת החיים של הכנסת הנבחרת או תוחלת החיים של הממשלה שאושרה. מבחינה זו היציבות השלטונית בישראל איננה נופלת מן המקובל במדינות העולם החופשי.
מה שמפריע לי זה ההכרח הבלתי נמנע להרכיב קואליציות. מאותו רגע שנדרשת קואליציה מתחיל התהליך של תן וקח. כל אחת מן השותפות לשלטון נדרשת להתפשר ולוותר על מרכיבים חשובים ומרכזיים במדיניותה, מרכיבים מרכזיים במצע עימו פנתה לבוחר. איננו יכולים לבחור במפלגה שבדרכה אנו מאמינים ולהניח כי כאשר תגיע זו לשלטון תיבחן בביצוע המדיניות אותה הציגה במסע הבחירות בפני הבוחר.
חשבתי כי עלינו להגיע למשטר פוליטי המבוסס על 2-3 מפלגות גדולות, משטר בו מפלגת הרוב תוכל לנהל את ענייני המדינה מבלי שתידרש לקואליציה, ואם תיכשל תוחלף בבחירות הבאות ע''י מפלגת רוב מתחרה. חשבתי לתומי שנוכל להשיג זאת ע''י העלאה משמעותית של אחוז החסימה.
במחשבה שנייה, התברר לי שטעיתי. הכפלת אחוז החסימה המוצעת, מ- 2% ל- 4%, לא תתרום דבר לחיזוק המשילות. אף לא אחת מן המפלגות הקטנות שהגיעו לכנסת לא הייתה, ממילא, שותפה בקואליציה הממשלתית. היעלמותן של מפלגת קדימה (עם 2 המנדטים שלה) ושל שלוש המפלגות הערביות – חדש, רעמ- תעל ובלד, לא תתרום ולא תשפיע על עתיד הקואליציה ומדיניותה.
שינוי ניתן להשיג אם נעלה את אחוז החסימה באופן קיצוני, לכדי 10-15%. זו עלייה שאין איש, כמובן, מעלה על הדעת.
צמצום מספר המפלגות יושג רק אם נעבור לבחירות אזוריות, כאשר המצביעים בכל אזור יידרשו לבחור נציג אחד, או לכל היותר שניים, מטעמם.
יוזמי השינוי אינם תמימים. ומה שאני הקטן מבין יודעים ומבינים גם הם. צודקים, ככל הנראה, המסבירים יוזמה זו כדרך ''אלגנטית'' לסלק את חברי הכנסת הערביים מן המשכן. הפיתרון אותו מציעים יוזמי התיקון הוא שאדרבא, תתאחדנה המפלגות הערביות הקטנות למפלגה ערבית אחת וזו כנראה לא תתקשה לעבור את אחוז החסימה. אינני יודע אם מי שמעלה הצעה זו מפגין תמימות או היתממות. הקבלה של הצעה זו לאוכלוסייה היהודית בישראל כמוה כציפייה מיהדות התורה לרוץ יחד עם מרץ, או שש''ס תחבור למפלגת ה'תנועה'.
מה שמדאיג לא פחות הוא שאם ערביי ישראל יקבלו את ההצעה וירוצו ברשימה אחת, רשימה מאוחדת זו לא תבטא הבדלים חברתיים, דתיים ומדיניים. המצע עימו תרוץ יהיה מצע לאומני קיצוני, אנטי יהודי-ישראלי. מצע כזה יזכה ככל הנראה לתמיכה משמעותית בקרב הבוחר הערבי ויהרוס את מעט הדבק שקושר את ערביי ישראל למדינה. תוצאות הבחירה לכנסת במקרה זה עשויות להיות קיצוניות. במקום שלוש מפלגות קטנות, כמו בכנסת הנוכחית, עם עשרה מנדטים חסרי השפעה, אנו עלולים למצוא עצמנו עם מפלגה ערבית חזקה ועם עשרים ח''כים ששום ממשלה לא תוכל עוד להתעלם מהם.
אגב, אפשר וזו תהיה התפתחות שאיננה בהכרח שלילית.
