בהתמודדות עם מדליף ישראל יכולה להצליח. את גוגל לא נוכל לנצח, אולם יש לנו היכולת לוודא שהידיעות לא תגענה לרשתות החברתיות.

''מדינת ישראל נגד גוגל'' - כותרת זו הופיעה בעיתון בהקשר לניסיון המביך למנוע את פרסום סיפורו של בן זיגייר, הצעיר האוסטרלי-ישראלי שהתאבד בכלא איילון לפני כשנתיים. אכן, בהתמודדות בין מדינת ישראל לבין רשת הגוגל, אין לישראל כל סיכוי לנצח.

אינני יודע דבר על פרשת המעצר וההתאבדות של בן זייגיר. מתוך היכרותי עם המערכת, אני מאמין שהיו סיבות טובות למעצרו וגם סיבות מוצדקות להסתרת הסיפור. אני מוכן אף להאמין כי הפרסום בימים אלה היסב לנו נזק ביטחוני. יחד עם זאת, ההחלטה לשמור במקרה זה את דלתות האורווה נעולות לאחר שכל הסוסים כבר פרצו החוצה, הייתה שגויה, אווילית ומתעלמת לחלוטין מן המציאות של ימינו.

ובכל זאת - יש לנו בעיה אמיתית. המציאות הפוליטית-ביטחונית של ישראל שונה לחלוטין מן המציאות של העולם בימינו. אין מנוס, חייבים לומר דברים ברורים: ישראל מצויה גם היום, 65 שנים מיום הקמתה, במאבק ביטחוני-קיומי. הווילה שלנו בג'ונגל איננה יכולה להרשות לעצמה את המותרות של מדיניות ''הכול גלוי''.

אינני מקנא בתת-אלוף סימה ועקנין הנדרשת לסתום את חור הדלף הביטחוני באצבע דקה ולשחק את משחק הצנזורה הביטחונית, כאשר מכל העברים שוטף לו באין מפריע צונאמי אדיר של מידע ביטחוני ברשתות החברתיות. כל עוד זה אופי ההתמודדות, אין לישראל סיכוי לעמוד מול הגוגל. יש היום בישראל עשרות רבות של כתבים העוסקים בפרסומים בנושאי ביטחון. כל אלה מחויבים בחוק הצנזורה, וחייבים להגיש את כתבותיהם לאישורה של תא''ל ועקנין. אלא שלצדם יש מאות - ואולי מאות אלפי - כתבים-מפרסמים אשר לא שמעו על הצנזורה הצבאית, ואין להם שיקול וכושר אבחנה בין המותר לאסור. אלה נוטלים את המחשב הנייד שלהם, כותבים סיפור ולוחצים על מקש ה-Send.

לפני כארבע שנים פרסם אורי בלאו ב''הארץ'' כתבה אשר הביאה לחשיפתה של פרשת ענת קם. מי שחטא ונאשם בפרשה לא היה אורי בלאו. לידיו הגיע המידע, הוא פעל על פי הנוהל והגישה לצנזורה והכתבה פורסמה. אלמלא ענת קם החומר לא היה מגיע לידיו ולא היה מתפרסם. ענת קם היא זו שהבריחה מידע מסווג מלשכת מפקד פיקוד המרכז, והיא זו שהציעה את מרכולתה לכתב העיתון.

בהתמודדות עם המדליף יש לישראל סיכוי לא מבוטל להצליח. את גוגל אין לנו סיכוי לנצח, אולם יש לנו היכולת לוודא כי הידיעות לא תגענה לגוגל, לא תגענה לרשתות החברתיות.

ראשיתה של פרשת ההתאבדות של בן זיגייר היא בהדלפה של עיתונאי ישראלי, כאן בארץ. אינני יודע כמה אנשים היו מעורבים ומודעים לסיפור, ככל הנראה מדובר בעשרות בודדות. מול אלה צריכה להתנהל החקירה – מתוכם יש לאתר את המדליף, את חושף הידיעה.

כמעט תמיד, ובמאמץ לא גדול, ניתן לאתר את המדליף. אחר כך – יש לוודא כי זה או זו ייענשו ובמלוא חומר הדין. החשיפה והענישה נועדים להרתיע. אם זו תהיה המדיניות, ניתן יהיה להשיג זאת.

במערכה זו יכולה ישראל להצליח ולנצח.

---