טור זה מופץ בטרם נודעה החלטת בית המשפט העליון בשאלת זכותה של חנין זועבי להיבחר כחברה בכנסת. אינני מכיר את הגב' זועבי ואין בכוונתי, כמובן, לבחור ברשימת בל''ד. ואף על פי כן חתמתי לפני יומיים על מודעה הקוראת לאפשר לה את זכות-היסוד לבחור ולהיבחר.

שתי סיבות הניעוני לחתום. האחת – אינני שותף לתיאורים המעוותים המאשימים אותה כשותפה לפיגוע טרור על סיפון ה''מאווי מרמרה'' לפני שנתיים וחצי, והשנייה – ברצוני לעשות הכול ובלבד שלא נדיר את אחינו ערביי ישראל משותפות בחיים הדמוקרטיים שלנו.

שש ספינות הנושאות מטען הומניטארי יצאו מטורקיה בדרכן לעזה, משט שנועד להפגין נגד הסגר שמטילה ישראל על מיליון וחצי תושבי הרצועה. לאיש מן הנוסעים לא הייתה כוונה להגיע לישראל או ליזום פיגועי טרור בשטחנו. אף לא אחת מן הספינות חדרה למים הטריטוריאליים שלנו. אילו התרנו להן להמשיך בדרכן – כפי שנהגה ממשלת אולמרט שנתיים לפני כן – היו הספינות מגיעות לנמל עזה, פורקות את מטענן חסר הערך, וכל הפרשה הייתה מסתיימת ללא עימות, ללא אבידות וללא תהודה בינלאומית. את העימות – שהפך לאלים – יזמנו אנו. ישראל, היא שחסמה את הספינות בתנועתן במים הבינלאומיים וישראל היא שהביאה אותן בכוח לנמל אשדוד.

על ה''מאווי מרמרה'' היו מאות נוסעים שהשתתפו במסע ההפגנתי. ביניהם – יוצאי מדינות שונות ואף מספר ישראלים. אכן, היו גם קרוב למאתיים חברי ארגון ה- IHH הטורקי, קבוצה אנטי ישראלית מובהקת אשר ביקשה להתעמת ולהיאבק במי שינסו למנוע מן הספינה להגיע לעזה, ולהפגין למען הזכות להגיע לעזה. קשה לכנות מעשה זה ''פיגוע טרור'' בישראל.

חנין זועבי השתתפה במשט. היא באה לממש את זכותה להפגנה פוליטית כנגד מדיניות הממשלה, זכותה להפגין ולקרוא לישראל לבטל את הסגר הימי. גם מי שתומך בסגר זה איננו יכול לשלול ממנה את הזכות לקרוא ולהפגין לביטול הסגר. חנין זועבי- כמו רוב נוסעי המרמרה – לא הייתה מעורבת אישית בהתנגדות הכוחנית ללוחמי צה''ל אשר בקשו להשתלט על הספינה ולא היה לה חלק בעימות האלים.

מדי פעם אנו חווים עימותים בשטחים בעת פינוי מאחז או באירוע דומה, כאשר חברי כנסת מן הימין מגיעים למקום ואף מעורבים בפועל בעימות המתפתח במקום. ח''כ אריה אלדד אף שבר זה לא מכבר את ידו באירוע כזה. זכותם המלאה של חברי הכנסת להפגין, אלא שזכות זו שמורה לח''כ משמאל בדיוק כמו לח''כ מימין.

מכאן לנקודה השנייה. בישראל חי מיעוט ערבי גדול, מיעוט המונה למעלה מעשרים אחוז. הסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והישראלי-פלסטיני בפרט, מקשים ביותר על החיים יחד. מיום הקמת המדינה, מעולם לא אפשרנו למיעוט הערבי להיות שותף בהתוויית המדיניות הלאומית, אולם תמיד ידענו לאפשר להם למלא את זכותם המלאה כחברים בבית המחוקקים. אם נאפשר לרוב פוליטי של ח''כים לאומנים לשלול מח''כ ערבי להיבחר אנו נפתח תהליך אשר יביא מפלגה ערבית להחרים את הבחירות, ובעקבותיה – להדרת ערביי ישראל מן החיים הפוליטיים.

זהו תהליך מסוכן, תהליך העלול להשאיר את הדמוקרטיה הישראלית ללא השתתפות וללא מעורבות פעילה של ערביי ישראל, תהליך שיותיר אותנו ללא דמוקרטיה.

זהו הטור האחרון בשנה האזרחית, 2012. בהזדמנות זו – ברכותיי לשנה החדשה, ובלבד שלא תהיה גרועה מן השנה היוצאת.

---