מוקדם לקבוע זאת, אולם בל נתפלא אם בעוד מספר שבועות או חודשים, ייקבעו ה-‏6 ו ה-‏7 בדצמבר כימים שמסמלים את פתיחתה של האינתיפאדה השלישית. בזה אחר זה ראינו את חיילי צה''ל – בחברון, ולמחרת בקדום – עומדים חסרי-אונים אל מול המון ערבי משולהב המיידה בהם אבנים.

עומדת על הסף אינתיפדה חדשה, אנתיפדה שתתנהל ככל הנראה על פי כללי משחק שונים וחדשים – מה שיקבע באינתיפאדה הבאה לא יהיו יחסי הכוחות הצבאיים אלא המציאות התקשורתית-מדינית. יתרוננו הצבאי המוחץ לא יעמוד לנו במערכה זו. להפך – עצם הפעלת הכוח הצבאי היא שתהיה לנו לרועץ.

שלושה דברים השתנו מאז האינתיפדה של שנת 2000:

• כוחות הביטחון שלנו יידרשו להפעיל נשק חם כנגד אוכלוסייה פלסטינית אשר 138 מדינות בעצרת הכללית של האו''מ הכירו במדינתם. מסמך הכרה זו יונף אל מול אותם גורמים בישראל שיבקשו להסתמך על דו''ח ועדת השופט אדמונד לוי לפיו אין ישראל כובשת זרה ביהודה ושומרון.
• כל תקרית וכל עימות בשטח יעלו בזמן אמת על צגי הסמארטפון ועל אקרני המחשבים והטלביזיות בכל קצוות תבל, לרבות באותן מדינות הנחשבות בדרך כלל לידידותיות לעמדה הישראלית. מי שמבקש להורות לחיילי צה''ל לפתוח באש על מיידי האבנים יחסוך לנו, אולי, את התמונה המבישה של חיילים הנסים על נפשם, אולם יפיץ במקום זאת תמונות קשות של ירי ופגיעה בנערים ובאזרחים.
• האזור בו אנו פועלים נשתנה מן היסוד מאז ''אביב העמים הערבי''. את התגובות במצרים ובירדן שוב לא יקבעו המנהיגים המוכרים, אלה השוקלים שיקול אחראי. את ההחלטות בעתיד יקבע ההמון שהוסת במסגדים ויצא להפגין בכיכר.

זו תחזית קשה על הצפוי לנו באינתיפאדה הבאה ועל ישראל להיערך ולהתכונן כבר היום למציאות החדשה. השאלה העיקרית איננה כיצד ינהגו כוחות הביטחון בעת עימות אלים אלא כיצד מגבשים, ובהקדם, מדיניות ושיגרה חדשים, כיצד נמנעים מן העימותים האלימים הללו?

עלינו לפעול במקביל בשלושה כיוונים:

• ראשית דבר דרושה הידברות עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) לצורך תאום עמדות ולשיתוף פעולה מבצעי הדוק בשטח;
• על ישראל לעשות הכול למניעת הפרובוקציות של מחוללי ה''תג מחיר''. הצעדים בהם נקטה מערכת הביטחון בשטח זה עד כה – העלו חרס. חוששני כי לא יהיה מנוס אלא בייזום פעולות דרסטיות נגד המנהיגות המדינית-דתית העומדת מאחורי פעילות זו;
• עלינו לשנות את שיגרת הפעולה של כוחות הביטחון, עלינו לצמצם ככל האפשר נוכחות צבא שלנו בריכוזי האוכלוסייה הפלסטיניים, זוהי נוכחות המזמינה התפרעויות ועימותים.

המסר העיקרי שאני מבקש להעלות – אין לנו זמן. ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להתנהל בשאננות עד אפריל שנה הבאה, עד שתיכון ממשלה חדשה. הנזקים החמורים העלולים להיגרם לישראל ולמעמדה המדיני במהלך 3 - 4 החודשים הקרובים עשויים להיות בלתי הפיכים.

---