חכמה שלאחר מעשה | |||||
שלמה גזית (שבת, 06/10/2012 שעה 9:00) | |||||
|
|||||
http://www.faz.co.il/thread?rep=168743 | |
שאלות לשמה גזית | |
בצלאל פאר (שבת, 06/10/2012 שעה 10:21) | |
1. ממתי מצע המפלגה מחייב אותה לאחר שנבחרה? דבקות במצע היא רק עלה תאנה. שוב ממשלה לא שמרה על מצע מפלגת הרוב שהקימה את הקואליציה. וכדי להחריף את הטענה, לא מוכר לי שהעבודה דחתה במצעה אפשרות להידברות ולשלום עם מצרים בכל קונסטלציה. להיפך, ממשלת גולדה ניהלה משאים ומתנים על הסדר כלשהו עם מצרים, נסיגה חלקית וכו', אבל התנאי היה שמצרים תכיר בישראל. 2. מה ששלמה גזית לא אומר הוא שהממשלה לא דחתה את יוזמת השלום עם מצרים, אם אכן היתה יוזמה כזאת (והעניין הזה עדיין לוט בערפל, למרות שקיפניס מביא כמה מסמכים בעניין) בגלל המצע ''המחייב'' שלה, אלא שהיא דחתה את כל העיסוק בהמשך בירור העניינים בגלל הבחירות הקרובות. העבודה לא רצתה להצטייר כנכנעת ללחץ מצרי להידבר לשלום (או למעשה לנסיגה חלקית), כדי לא להבריח את מצביעיה מהקלפי. 3. שלמה גזית מאשש את טענותי אלה בפרטו את מדיניות ממשלת גולדה - רצון להביא לשינוי יסודי בגבולות ישראל במשמעות של תיקוני גבול גדולים. זה לא היה במצע, אבל היה במדיניות הפרקטית של הממשלה. 4. בראיה היסטורית השלום עם מצרים לא היה שלום שלם. מצרים לא הכירה בזכות קיומה של ישות יהודית במזרח התיכון אלא רק בקיומה של ישראל בפועל (על שתושמד). שבירת הטאבו של אי הידברות בין הצדדים הוא ההישג הגדול ביותר של השלום עם מצרים, מנגד גם ההכרה שהדרך להכרה בזכות קיומה של ישראל הוא נתיב חתכתכים ארוך ומפותל בעתיד חסר פשר ומפתיע. 5. מכאן שהלקח החשוב הוא גם אל מול הפלסטינים, הסורים והמצרים של היום והוא, שישראל תעמוד על זכויותיה ותממש את זכויותיה ונכסיה בהסכם הסופי, אם יהיה, מול כל פונקציה מדינית. העובדה שלא הלכנו עם סוריה של אסד האב והבן להסכם בגולן רק מוכיחה את עצמה במזרח תיכון מתעתע. אין שום בטחון שסיכומים עם אבו מאזן יכובדו ע''י יורשיו המיליטניים או ע''י התנועות הפלסטיניות האחרות כמו החמאס, הגי'האד האסלאמי ועוד יותר מ-10 תנועות מהסוג הזה. אפשר לומר, שכל מה שייחתם עם אבו מאזן לא יהיה מכובד אחר כך (גם ההיסטוריה עד כה מוכיחה זאת). מצרים הקצינה ועלתה בה ממשלת ''האחים המוסלמים'' שהחליטה לנתק מגע מדיני מישראל, תוך שמירת ערוצים צבאיים כמתחייב מהסכם השלום ומהסיוע הבטחוני האמריקאי. אבל הקונסטלציה הזאת סופה להתפורר ולהיחשף כהרת אסון לישראל, ומכאן גם למצרים. התחושה שאנחנו מחמיצים משהו חיובי מטעה ביותר. | |
http://www.faz.co.il/thread?rep=168750 | |
חכמה לאחר מעשה? חכמה נחוצה תמיד ! | |
יוסף אליעז (שבת, 06/10/2012 שעה 19:05) | |
עם כל הכבוד לשלמה גזית ולדבריו, שעד לשורות האחרונות אני מסכים עמן. הרי השורות האחרונות מתמיהות מאד. האם מר גזית לא רואה מה קרה וקורה בשלוש החזיתות, או המהויות, שבהן הוא דן? במצרים עלו לשלטון האחים המוסלמים. הנשיא מורסי כבר הדיח את מפקדיו הקודמים של הצבא, שבדומה מעט לצבא התורכי מאז אתא-תורכ ועד ארדואן, שמר גם הצבא המצרי על חילוניות המדינה והמדיניות. אילו עוד ויתורים אמורה ישראל לוותר למצרים, שמעלימה-למחצה עין מן ההתנכלויות מסיני לישראל ולא חוסכת מאמץ להקשות על ישראל ולהציק לה בפורומים בינלאומיים, כמו באומות-המאוחדות ובועדות הפיקוח על הגרעין. ומה בסוריה? האם ישראל אמורה לסגת מן הגולן ולאפשר להציב שם שוב את הארטילריה הסורית? במשחק הזה כבר היינו. ואם אסד האב ואסד [או הצבוע] הבן שמרו על שקט יחסי בגבול הנה מתברר שבשאר אסד ניסה להקים מפעל ליצור נשק גרעיני, חימש את החיזבאללה בעצמו ואיפשר לאיראנים לחמש ולצייד את אותו ארגון מחבלים. האם עלינו לאפשר לאירנים לתפוס עמדות גם בגולן? כבר ראינו עד כמה המנהיג הסורי הזה רצחני, ובעזרת לוחמים מחיזבאללה ומ''משמרות המהפכה'' הוא טובח בבני עמו. האם יש מקום לקני מרצחים מעל הכנרת? מה היה עלינו לעשות עם הפלסטינים? האם יש להם זהות אחידה ומיצגת? כרגע הישות הטריה והמאיימת הזו נחלקת בין אנשי הפת''ח ביהודה ושומרון לבין החמ''ס וגרורותיו בעזה. האמנם אנו אמורים לאפשר מהפך דמוי המהפך בעזה גם ביהודה ושומרון ולקבל את החמ''ס, החזית העממית ויתר ארגוני המרצחים בטווח נשק-קל וקסאמים מנמל התעופה בלוד וכה קרוב לתל אביב ובנותיה? עם מי ניתן כיום לעשות שלום? האם מי משלוש המהויות הללו יציבה, ויש איזה ערך להסכם כלשהו עמה? נכון- חכמה לאחר מעשה לא בדיוק חוכמה היא. אולם חכמה לפני מעשה וחכמה בעת מעשה חכמות חשובות הן, גם אם בהעדר נתונים ובערפל המדיני הנתונים אכן מעורפלים מעט. זה אינו הזמן לעשיה פזיזה. כבר נכווינו בהסכמי אוסלו, שבמסגרתם ההנהגה הרצחנית של פת''ח, על צבאה, נשקה ומחבליה , חזרה מטוניס אל גבולותינו. כבר טעמנו את הבריחה החפוזה מלבנון, וגם את ''ההנתקות'' החד צדדית מגוש קטיף. רבותינו קבעו כלל: ''סוף מעשה במחשבה תחילה''. המחשבה שקדמה לאותן פעולות היתה מחשבה מעוותת, שהעדיפה את הדמיון והאוטופיה על המציאות . נכון, יש סכנה ל''אינתיפאדה'' נוספת, כמו שיש סכנה לעוד מהפכים רצחניים הקרויים משום מה ''האביב הערבי''. הרשות הפלסטינית, ירדן כבר מתנדנדות. אירן טרם אמרה את המילה האחרונה, גם לא ברור אם לא יתעורר בה מרד. זה אינו זמן למחוות ולהפרחת יונים. כאשר סביבך זוחלים נחשים טול מקל עבה בידך, וסגור את השובך. | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |