צבאות במדינות דמוקרטיות מוקמים על מנת להגן על ארצם, להדוף איומים והתקפות ובמידת הצורך - להכריע ולנצח במלחמה. אף שמזה כמעט 70 שנה נוסחו אמנות אשר באו להגדיר את כללי ההתנהגות במלחמה, אין ספק כי משקלן של אמנות אלה במלחמה טוטאלית הוא משני ושולי. מה שמנחה את הצבא הלוחם זה הצורך לבצע את המשימות הצבאיות ולנצח.

מאז שנות ה-‏50' של המאה שעברה לא ידע העולם מלחמות כוללות. דומה שהמלחמה הטוטאלית האחרונה הייתה מלחמת קוריאה (1950-1953). כל המלחמות האחרות (והיו כאלה לא מעטות) התנהלו בתנאים מאד מגבילים, של עימות חלקי ושל עורף אזרחי אשר איננו שותף ואיננו מעורב כמעט בפעולות הלחימה.

המלחמה הכוללת האחרונה של ישראל הייתה לפני 35 שנים, מלחמת יום הכיפורים. זו הייתה מלחמה של גיוס לאומי טוטאלי ושל מאבק צבאי, מדיני ואזרחי להשגת ההכרעה הצבאית.

מאז, אנו נדרשים שוב ושוב לפעול צבאית על פי כללי-משחק שונים לחלוטין, אנו נדרשים להפעיל את הכוח הצבאי שלנו בתנאי ''שלום'', בתנאים בהם יש לשיקול המדיני תפקיד גובר והולך, ובהרבה מקרים שיקול זה אף גובר על השגת המטרה הצבאית המוגבלת.

המלחמה אותה ניהל צבא ארה''ב בעיראק ובאפגניסטן, היא דוגמה קלאסית למלחמה בתנאי ''שלום'', זו מלחמה בה השיקול המדיני-הסברתי מקביל ומגביל את השיקול הצבאי. הבעיה במצב לחימה זה, כי ה''פיונים'' המשחקים על לוח האשקוקי של המלחמה המוגבלת אינם מסוגלים להבין את השוני התהומי שבין הלחימה במלחמה הטוטאלית לבין הפעילות בתנאי ה''שלום''. ההחלטות לשרוף ספרי קוראן, ההחלטות להצטלם ליד גופות של מחבלי הטליבאן או להטיל מים על גוויותיהם מתקבלות ע''י חיילים או מפקדים זוטרים. אלא שכל מעשה כזה שלהם זוכה לפרסום, לתהודה בינלאומית והוא מביך את ההנהגה הלאומית ומעמיד בסימן שאלה את עצם הסיכוי לנצח במלחמה.

חיילי צה''ל נמצאים במצב דומה. רבים מהם ומהן נוהגים ופועלים כאילו היינו במלחמה הטוטאלית. מדי פעם נחשפים ברשת צילומי חיילת ליד עציר כפות עם עיניים מכוסות, נחשף חייל היורה כדור גומי לעבר רגלו של עציר פלסטיני כפות, וכן – נחשפות התמונות האומללות של סגן-אלוף החובט ברובהו בפניו של מפגין אנרכיסט דני.

סא''ל אייזנר ביקש לבצע את המשימה שהוטלה עליו ולמנוע את מסע האופניים ההפגנתי בכביש הבקעה. הוא ביצע את המשימה במלואה. הוא רק לא הבין – וכמוהו, מדי יום ביומו מאות ואלפי חיילים ומפקדים אחרים הפועלים בשטח – כי הוא נדרש למלא את המשימה בתנאי ''שלום'', בתנאים בהם כל צעד וכל מעשה מכוסים ע''י התקשורת ואין בידי דובר צה''ל למנוע את הפצתם על כל האקרנים.

סא''ל אייזנר אינו נדרש לשקלל את הביצוע המושלם של משימתו הצבאית מול הנזק המדיני, ברמה העליונה שהוא גרם. מי שנדרשים לכך הם ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ''ל. הם אלה החייבים להורות על כללי משחק חדשים, הם אלה החייבים להבין כי אנו פועלים בתנאי ''שלום'' ולא בתנאי המלחמה הטוטאלית. הם אלה שחייבים להימנע מסיטואציות בהן יימצאו הרבה שין-גימלים שאין בידינו לחנכם לשקול את שיקולי הדרג המדיני העליון.

מבחינה מסוימת, עם כל הצער שבדבר, עלינו להודות לסא''ל אייזנר ולחבטה שחבט בפניו של הצעיר הדני, שחשף בפנינו את הבעיה במלוא חריפותה ואולי יביא בכך לתיקון הדברים בעתיד.

---