בשעת כתיבת שורות אלו מקדישה התקשורת הישראלית את מרבית חלקה החדשותי להסכם שהושג עם שלטון החמאס בעזה על חילופי שבויים, לפיו ישוחרר השבוי גלעד שליט תמורת אלף ויותר שבויים פלסטיים המוחזקים בידי ישראל. המתווה של חילופי השבויים היה ידוע כבר למחרת שבייתו של שליט. התעקשותה של ישראל לא לשחרר שבויים פלסטינים מחד, ותקווה כי תימצא דרך לפעולת חילוץ צבאית מאידך, (שקרוב לוודאי הייתה מסתיימת במותו של שליט כמו במקרה של נחשון וקסמן) גרמו לכך ששליט, כמו עמיתיו השבויים הפלסטינים, המשיכו להיות כלואים חמש שנים נוספות. מה שכפה בסופו של דבר על ישראל את חילופי השבויים, הוא המאבק הציבורי כאן והמידור המושלם למקום בו עצור שליט בעזה. כל זרועות המודיעין של ישראל לא הצליחו לפצח אותו.

התקשורת הישראלית מזילה דמעות, בחלקן דמעות תנין, לנוכח ''המחיר הכבד'' שישראל משלמת על שחרורו של חייל ישראלי אחד, ומפרטת את מעשי הרצח של חלק מהמשוחררים הפלסטינים. אכן, מדובר בפעולות טרור קשות בהן מרבית ההרוגים היו אזרחים. לצערי זהו טבעם של מאבקים אלימים לשחרור לאומי. מרבית המשוחררים הפלסטינים הם תמונת ראי לטרור של מחתרות אצ''ל, לח''י ופלמ''ח שרצחו אזרחים בהטלת פצצות לבתי קפה, שווקים ואוטובוסים. טרוריסטים אלו זוכים היום למעמד של גיבורים בישראל, בדומה למעמדם של מבצעי הטרור הפלסטיני בחברה הפלסטינית. פגיעה באזרחים היא בעיני תופעה מגונה, גם כאשר המטרה צודקת, כמו שחרור מעול שלטון קולוניאלי, על כן אני תומך במאבק לא אלים. בל נשכח שמרבית ההרוגים הפלסטינים מידי הכובש הישראלי, צבא, שב''כ ומתנחלים, הם אזרחים. וגם זאת יש לזכור: באלימות בין כובש ונכבש, מי שהתחיל הוא תמיד הכובש. אלימות הנכבש היא תמיד תגובה לאלימות הכובש.

בחלוקה גסה בין שמאל לימין, השמאל תומך בעסקת חילופי השבויים והימין מתנגד. הימין זקוק להמשך הסכסוך משום שדרכו הוא מזין, מקיים ומקדם את גזענותו, קנאותו הדתית והתנחלויותיו. השמאל רואה בחילופי שבויים מהלך שאולי יוביל להורדת הלהבות והידברות.

שבוי ישראלי אחד מול אלף שבויים פלסטינים, משקף את היחס המספרי של שבויים אצל שני הצדדים. ההסכם לא מחסל את המוטיבציה הפלסטינית לחטיפות נוספות. כל עוד ישראל ממשיכה להחזיק בבתי הכלא שלה אלפי שבויים פלסטינים, קיימת מוטיבציה לחטיפות נוספות. אם תתרחש חטיפה נוספת מוטב שיעלו ברשת דג ישראלי שמן, שלא יצטרך לחכות חמש שנים בכלא, והעסקה לגביו תסתיים מהר. אילו הדבר היה תלוי בי, הייתי משחרר את כל השבויים, ובכך משדר לא רק כוונת שלום, אלא גם מוריד את המוטיבציה ללקיחת שבויים ישראלים.

ויש גם נקודה מקאברית או אירונית בכל הפרשה. העיתונאי עמית סגל, שהוא כתב מדיני של ערוץ 2, תחנת הטלביזיה הנצפית ביותר בישראל, הזכיר בדברי פרשנות את ההיבט המוסרי של שחרור רוצחים פלסטינים. עמית סגל הוא בנו של המתנחל חגי סגל, טרוריסט שהורשע בחברות במחתרת טרור שרצחה חפים מפשע, בהחזקת נשק ובגרימת חבלה חמורה, עבירות שפלסטיני שהורשע בהן קיבל מאסר עולם או לפחות כמה עשרות שנות מאסר, אבל סגל נידון לשלוש שנות מאסר ושוחרר אחרי שנתיים, כאשר תנאי כליאתו הזכירו יותר מלון לאנשים חשובים מאשר בית מחסה לפושעים טרוריסטים.

וכמו כל עם ישראל, אזיל דמעה לרגל המפגש המרגש בין גלעד שליט למשפחתו.

---

האם חנן פורת היה פשיסט?

לא מכבר הלך לעולמו המתנחל חנן פורת, מהתנחלות כפר עציון, שנמנה עם אבות תנועת ההתנחלות. הוא אחד האנשים ששינה את פניה של מדינת ישראל. הוא היה קנאי דתי, ראה בהקמת מדינת ישראל ובכיבוש השטחים מימוש הרעיון המשיחי של תחילת הגאולה, לדידו ההבטחה האלוהית כפי שמופיעה בתנ''ך מהווה קושאן של בעלות על הקרקע, בינתיים מהים עד הנהר, ובעתיד בעזרת האל, תהיה גם ירדן חלק ממדינת ישראל הקדושה.

הוא לא היה רק איש של חלומות משיחיים, אלא בעל כושר מנהיגות שסחף אחריו רבים, גם בעל יכולת ביצוע, היה חבר כנסת 10 שנים והצליח לגייס מיליארדים להקמת מדינת ההתנחלויות. הוא התכבד בתואר רב ונחשב בעיני רבים בשטחים לפוסק הלכות.
עם מותו ספדו לו רבים. אך טבעי שאנשי הימין כתרו לו כתרים לרוב, אבל גם אישים מהציונות השמאלית דיברו בשבחו. יוסי שריד וחיים אורון, שניים שהיו מנהיגי מרצ, אמרו שאמנם היו מחלוקות, אבל מדובר ב''איש הגון וישר''.

שאלה: האם אדם שהיה ממקימיה של מדינת האפרטהייד בשטחים הכבושים, הוא אדם ישר והגון?
האם מי שגייס מיליונים לשוד וגזל הקרקעות מהעם הפלסטיני, אדם שהוא אחד מהאבות הרוחניים של בריוני נוער הגבעות, הוא הגון? האם אורון ושריד היו מדברים כך בשבחו של איזה אנטישמי באירופה?

האם פורת היה אוהבה של ארץ ישראל? שהרי כך נהוג להציג לא אחת את המתנחלים, שהם אוהבי הארץ, קשורים לכל רגב מאדמתה. אני כופר בכך. האם מי שמוליד 11 ילדים הוא אוהב ילדים? לא בהכרח ולא במקרים רבים של אנשים דתיים, שעבורם ההולדה לא קשורה כלל לאהבת הילד אלא למילוי מצווה דתית של ''פרו ורבו'' והפיכת האשה למכונת הולדה. כך גם באשר לארץ ישראל. להבנתי, חנן פורת לא אהב את ארץ ישראל, וכך גם חבריו שנותרו בחיים. מי שאוהב את ארץ ישראל לא מכער אותה במפלצות בטון, לא מזהם אותה במי ביוב, לא מטליא עליה בנייה שאונסת את הנוף ולא עוקר עצי זית של שכניו הערבים ולא כופה עצמו בשיטות כוחניות על העם הילידי ומבטיח לנו מלחמת נצח. חנן פורת היה נגד השלום עם מצרים ונסיגה מסיני משום שהיה כרוך בפינוי התנחלויות בסיני. מוטב המשך המלחמה עם מצרים שתוביל לעוד טראומת יום הכיפורים, ובלבד שלא תפונה התנחלות אחת. בדומה להולדה על פי מצווה כך גם היאחזותו בקרקע השטחים נובעת ממצווה דתית, שאין לה כל קשר לאהבת הארץ.

חזרה לשאלה שמופיעה בכותרת, ומבוססת על שאלה ששאל אותי חבר: האם חנן פורת היה פשיסט? בשמאל אנו נוטים להדביק את התואר הזה לכל מי שתומך במשטר הכיבוש והאפרטהייד, בשלילת זכויות אדם, בחקיקה לא דמוקרטית, בהומופוביה ועוד. אלו הם מאפיינים שאפשר למצוא אצל כל פשיסט, אבל האם זה תואם את ההגדרה האנציקלופדית?

להלן כמה ממאפייני הפשיזם לפי מוסוליני:

1. המדינה הטוטאלית. המדינה קודמת לכל וערכה מוחלט לעומת ערכם היחסי של יחידים וקבוצות.


2. הפרט חשוב רק אם האינטרסים שלו תואמים את אלה של המדינה.


3. במרכז האידיאולוגיה הפשיסטית עומד המנהיג.



4. הערצת הכוח האלימות והמלחמה.


5. הפשיזם בז לרכות אישית ודוחה בשאט נפש רעיונות הומניטריים.


6. אין הבריות שווים ועקרון השוויון הוא מאוס ואווילי. (לקוח מהאנציקלופדיה למדעי החברה).

חנן פורת קידש את האדמה כאחד העכו''מים (עובדי כוכבים ומזלות) אבל לא עבד את המדינה הטוטאלית ככל שמדובר במדינה חילונית המונהגת בידי ליברלים ואנשי שמאל. הוא כן קידש אותה אם תהיה זו מדינת הלכה שאת המנהיג הפשיסטי יחליפו פוסקי ההלכה. בשאר הפריטים דומה שחנן פורת, תלמידיו וחבריו הרעיוניים נופלים תחת החופה הפשיסטית. יכול להיות שהוא היה איש נוח ביחסיו עם חבריו ומשפחתו, אבל הוא לא היה הומניסט, ולא אהב את ארץ ישראל כפי שאהבת הארץ נתפשת על ידי.

אינני מתעלם מכך שכאשר אלך לעולמי עשוי מאן דהוא ממדינת המתנחלים לכתוב רשימה ''האם גדעון ספירו היה בוגד''? ותשובתו תהיה חיובית והוא גם יצדק, כי לפי עקרונות מדינת המתנחלים אני באמת בוגד.

---

הידד, עוד פרס נובל

פרופסור דן שכטמן מהטכניון הוא זוכה פרס נובל לכימיה לשנת 2011. ב-‏10 בדצמבר יעניק לו מלך שבדיה את תעודת הפרס בתוספת צנועה של מיליון וחצי דולר.
הארץ שמחה וצהלה, כאילו ישראל זכתה בפרס. הנשיא בירך, ראש הממשלה זימן את הפרופסור ללשכתו, העיתונות הזכירה כי שכטמן הוא הישראלי העשירי שזוכה בנובל. צר לי לקלקל את המסיבה, לא ישראל זכתה בפרס אלא דן שכטמן זכה בגין הישג מדעי. אין ספק, ישראל היא מעצמה טכנולוגית ומדעית בהשוואה לשכנותיה. אבל האם הדבר מראה גם על עליונות מוסרית? מדענים מוכשרים בתחומם היו גם בגרמניה הנאצית, בברית המועצות, וכיום בסין. גם באיראן יש תשתית מדעית טכנולוגית שתוביל בסוף לפצצת אטום.

בטכניון יושבים שלושה כימאים שזכו בפרס נובל. מהי עמדתם בנושאי זכויות אדם, הכיבוש, ההתנחלויות? האם נאבקו נגד ההגבלות שהממשל הצבאי הישראלי הטיל ומטיל על האוניברסיטאות הפלסטיניות בשטחים הכבושים המצרות את החופש האקדמי? מה דעתם על מכללת האפרטהייד באריאל שבשטחים הכבושים? האם מחו, לפחות בקול קורא, נגד מעצרו בשעתו של נשיא אוניברסיטת אל קודס פרופסור סרי נוסייבה?

חלק ניכר ממדעני ישראל משתף פעולה עם הכיבוש, עם תעשיית המלחמה הישראלית. יש מהם המתגוררים בשטחים הכבושים ונהנים מזכויות היתר שמשטר האפרטהייד מעניק להם. באחת, כל הכבוד להישגים מדעיים וקול מחאה לאטימות של אלה הספונים במעבדות ושום דבר אחר לא מעניין אותם.
מוסר ומדע לא תמיד הולכים שלובי זרוע.

---

יש גם חדשות טובות

שופטת בית משפט השלום בתל אביב שושנה אלמגור דחתה תביעת לשון הרע שהגיש נגדי המתנחל משה זר על סך 200 אלף ש''ח בגין פרסום בטורי בו כיניתי אותו מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים.

להלן הסיפור בקיצור. תכנית התחקירים היוקרתית ''עובדה'' שמשודרת בערוץ 2 בהגשתה של אילנה דיין, שידרה ב-‏13 בינואר 2008 כתבה על המתנחל משה זר שמגדיר עצמו ''סוחר קרקעות''. בכתבה ציין זר בגאווה לא מוסתרת שרבים מאלה שלטענתו מכרו לו קרקעות נרצחו. בכתבה מכנה זר את הפלסטינים ''מושתנים ומסוממים''.

בטורי מיום 16 בינואר 2008 הגבתי על דברי הרהב הגזעניים וכאמור כיניתי אותו שודד קרקעות. בכתב התביעה הציג עצמו כנפגע, ''אני שודד קרקעות? אני סוחר קרקעות הגון וישר הפועל על פי חוק''. הצעתי לו להגיב על מאמרי אבל הוא סירב.

פרקליטיי, עו''ד מיכאל ספרד ואבישר לב, טענו בכתב ההגנה, שמטרתו של זר היא לחסל את חופש הביטוי באמצעות תביעות ענק של מי שהפרוטה מצויה בכיסו. את הביטוי שודד קרקעות יש להבין במובן המטאפורי המצוי לרוב בשפה העברית (לדוגמה: הגברת אריסון שודדת את לקוחות בנק הפועלים באמצעות עמלות מופרזות), שהרי איש לא הבין את הכתוב במשמעות המילולית של שודד שנכנס לסניף בנק עם אקדח וגונב את הקופה.

בעדותי ציינתי כי כל המתרחש על ידי ישראלים וישראל בתחום הקרקעות בשטחים הכבושים הוא לדידי שוד קרקעות המנוגד לחוק הבינלאומי ולעקרונותיי המוסריים והרעיוניים. כל מתנחל הוא שותף לשוד קרקעות. לא תיתכן עסקה כשרה במובנה הדמוקרטי, בין שני אנשים בעלי זכויות שוות, בתנאים של כובש ונכבש. על כך מתנהל עימות פוליטי בחברה הישראלית.

השופטת קבעה שמדובר בויכוח פוליטי שאין להחניקו, ציינה את החשיבות של חופש הביטוי, קיבלה את טענת המטאפורה ופסקה כי אני נהנה מהגנת תום לב במאמר של הבעת דעה.

פרקליטיי, מיכאל ספרד ואבישר לב, שילבו ידע משפטי עם שאר רוח ויצירתיות. הדברים ניכרים גם בפסק הדין הנאור.
המבקשים לקרוא את פסק הדין במלואו, מומלץ בכל לב, להלן הקישור: פסק דין: זר נגד ספירו.

---

ויש גם חדשות רעות

לפני ימים ספורים החליט בית המשפט הגבוה לצדק (השופטים ריבלין, רובינשטיין ומלצר) לדחות את עתירתו של מרדכי ואנונו לבטל את ההגבלות שהוטלו עליו ולאפשר לו לעזוב את ישראל.
מאז שחרורו מהכלא באפריל 2004 הוגשו כבר 8 או 9 עתירות, כולן נדחו באותו טקס שקיבל אופי דתי. לא חשוב מי השופטים היושבים בדין, כל עתירה כוללת הסתודדות של השופטים עם נציגי השב''כ במעמד צד אחד.

לאיש אין בקרה מה נאמר באותם מפגשים סודיים. לדעתי, אנשי השב''כ משקרים את השופטים על ימין ועל שמאל, מספרים סיפורי מעשיות על ''סכנות ביטחוניות'' שכל בר דעת מבין שלאחר 25 שנים אינן קיימות יותר, שהכור בדימונה עבר כה הרבה שינויים, טכנולוגיים ואחרים, שלואנונו אין מושג מה מתרחש שם. אבל כל זה לא משנה, שהרי מדובר בטקס דתי בנוסח של מסדרים סודיים מימי הביניים. וכמו בכל שנה כך גם הפעם, לאחר ההסתודדות של השופטים עם השב''כ הם כתבו פסק דין בהסתמך על אותו מפגש סגור שאין לואנונו ופרקליטו דרך לאתגרם בחקירה צולבת.
ורק הצדק נותר בפינה מבויש ונעזב.

---

לזכרה של רני טלמור

טור זה אבל על מותה של רני טלמור שניצבה בשדרה המרכזית של פעילי זכויות אדם. במקום שם שררו אי צדק, דיכוי, הפרות זכויות אדם, קולה נשמע ברמה. היא ושכמותה מהוות השראה להמשך המאבק לעולם יותר הומני וצודק.
נזכור אותה באהבה.

---