הפגנות הענק במצרים שדרשו שינוי מהותי במשטר הנוהג במדינה, גרמו לכך שהנשיא חוסני מובארק נאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא מצרים. בטרם התפטר הוא מינה מועצה צבאית עליונה, שבראשה עומד הפילדמרשל מוחמד חוסיין טנטאווי. מובארק קבל, כמובן, הבטחה מיו''ר המועצה הצבאית, שהוא לא יתן את ידו לפגוע בו. מובארק נאלץ לנטוש את כס הנשיאות בגלל השחיתות, שהיתה אמנם קיימת במצרים מקדמת דנא, אבל בתקופת נשיאותו של מובארק היא עברה כל גבול. הדבר בא לידי ביטוי בשני נושאים. הראשון, שמובארק דאג, למעשה אשתו סוזן היא שהתעקשה, שהבן גמאל יירש את אביו על כס הנשיאות. והנושא השני, השוחד הכלכלי שמובארק ובניו נטלו לעצמם באחוזים ובכמויות שהדעת ממאנת להאמין ואף לקבל. כמו אותו פובליציסט שאמר ''מובארק נתן צביון חוקי לשחיתות''. אלא שאחמד לאשין הפובליציסט, טוען שהשחיתות לא התחילה עם מובארק. היא היתה קיימת, והעם תמך בה לאורך כל הזמן. השחיתות התאימה גם לעם וגם לשלטון, וזה מזכיר לי מעשה שוחד שהייתי עד לו בקהיר.

מנסיון אני יכול לאשר את דבריו של אחמד לאשין. והסיפור הבא יאמת זאת. לפני למעלה משלושים שנה, שהיתי בקהיר במסגרת תפקידי בוועדה הצבאית המשותפת ישראל מצרים. באחד הערבים יצאתי לטייל בחוצות קהיר, וכמובן שהתלווה אלי קמ''ן מצרי בדרגת אל''מ. אם אינני טועה טיילנו לאורך אחד הרחובות הראשיים של קהיר, אם לא הראשי שבהם, שדרות עדלי באשא (שהיה ראש ממשלת מצרים בשנות העשרים של המאה קדמת). הרוב הגדול של המכוניות שנעו לאורך השדרה, נסעו עם אורות כבויים. ואז שאלתי את הקצין המלווה שלי, אם במצרים אין חובה להדליק אורות בלילה. והוא השיב כמובן, שקיימת חובה כזו. אבל הוא תירץ את התופעה בכך שהשדרה מוארת היטב ואורות המכונית לא יוסיפו דבר – לכן חלק מהנהגים נוהג כך.

עוד אנו מדברים, התקרבנו לצומת מרומזר, ובפינה הימנית של השדרה עומד שוטר, ומסמן לנהג הראשון לפנות ימינה ולעמוד בצד. ואז המלווה שלי אומר לי: שים לב למה שקורה. הנהג מוציא את רשיון הנהיגה שלו מכיס החולצה, מכניס את ידו לכיס מכנסיו ושולף שטר של רבע לירה (25 גרושים), מכניס את השטר לתוך הרשיון, ומגיש אותו לשוטר. השוטר לוקח את הרשיון, פותח אותו ושולף את שטר הכסף ומכניסו לכיס חולצתו. לאחר מכן הוא עושה לנהג תנועת יד של ''נו נו נו''. ואז מסביר לי איש שיחי: כל נהג בקהיר מחזיק בכיסו מלאי של שטרות של רבע לירה - לכל מקרה ששוטר יעצור אותו ל''בקורת''. ובהמשך הוא מסביר שמשכורתו של שוטר היא 30 לירות מצריות לחודש. לכל שוטר כזה יש בממוצע חמישה ילדים - והמשכורת אינה מספיקה לשבוע. ובצורה כזו הוא עושה השלמות. והמחיר של השוחד הוא קבוע: 25 גרושים. ואז אני שואל את המלווה שלי: האם לא היה כדאי להוסיף לשכר השוטר עוד שלושים לירות לחודש, ולמנוע את השחיתות הזו? והקצין עונה לי: כדי שיוסיפו לשוטר שלושים לירות לחודש, יצטרכו לקחת מאתנו מסים ברמה של חמישים לירות לחודש. אז לצבור לא כדאי, ולממשלה זה נוח.

אז עכשו המוני ככר תחריר דורשים לנקות את מצרים מן השחיתות. והעם המצרי, לפי דבריו של אחמד לאשין, שלף את מובארק כג'וקר פוליטי לענין זה. שהרי הג'וקר פותר כל בעיה. אבל האם בכך תתנקה מצרים מן השחיתות? כבר עכשו החלו להיווצר קבוצות פוליטיות שקשרו ביניהן קשר ביחס לבחירות (מה שנהוג אצלנו לכנות כ''הסכם עודפים''). אבל על פי המשפט הרווח הרבה בבתי המשפט במצרים ''תמוך בי בשקר קטן ואני אתמוך בך בשקר גדול'' (اشهد لي بكعكة واشهد لك برغيف), אפשר להניח כי מה שהיה הוא שיהיה. תחי השחיתות החדשה.

---