אמריקה הגדולה המתפארת לא אחת בדמוקרטיה ובחופש העיתונות, לא מסוגלת להתמודד עם מאות אלפי מסמכי ההתכתבויות הפנימיות של משרד החוץ האמריקאי שחשף וממשיך לחשוף בעת כתיבת שורות אלו אתר ויקיליקס. הממשל וסוכנויותיו שכחו את אמרתו של השופט העליון האמריקאי לואיס ברנדייס שאור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר.

מייסד האתר ג'וליאן אסאנג' מחליף כמעט מדי יום את מקום מגוריו ואת הטלפון הסלולרי שלו משום שהשירותים החשאיים של ארה''ב רודפים אחריו, ולא ברור אם מטרתם להתנקש בחייו או לחטפו. הניו-יורק טיימס, ''העיתון החשוב בעולם'', כפי שנהוג לעתים להגדירו, מתאם את פרסום המסמכים עם משרד החוץ של ארה''ב, שמנחה את העיתון מה בגדר ''ביטחון לאומי'' שאין לפרסמו – אותן מילות קוד שבחסותן מבצעות ממשלות את פשעיהן.

חלק מהמידע שפורסם עד כה הוא ברמה מעט רכילותית, לא בלתי מעניינת, המאפשר הצצה אל הנעשה מאחורי הקלעים, אבל לא מגיע לחשיפות של דניאל אלסברג, חושף מסמכי הפנטגון, או מרדכי ואנונו, חושף סודות הגרעין הישראלי. אלה שייכים לליגת העל של החושפים והמתריעים. אולם גם בחשיפות ויקיליקס מתגלה מידע חשוב שהוסתר מעינינו. בעקבות החשיפה אנו יודעים עתה שצפון קוריאה סיפקה לאיראן טילים ארוכי טווח שמגיעים ל – 3,000 קילומטר ויכולים לשאת ראש נפץ גרעיני. מידע זה מחזק את העמדה שאני שותף לה, ששימוש באמצעים צבאיים נגד תכנית הגרעין של איראן, עלולה לגרום לשואה גרעינית, שהרי איש אינו יודע מה יש לאיראן במרתף. אני יוצא מתוך הנחה שייתכן ואיראן נוהגת כישראל, שפיתחה בהסתר נשק גרעיני תוך נפנוף בסיסמה ''לא נהיה ראשונים להכניס נשק גרעיני למזרח התיכון'', סיסמה שהוכחה כשקרית.

טור זה שולח ברכה לכל מי שחושף מידע חסוי, וכך מאפשר לציבור בעל תודעה דמוקרטית להגביר את הפיקוח על מעשי ממשלתו. על כן יבורכו כל החושפים. יבורך דניאל אלסברג חושף מסמכי הפנטגון ב-‏1971 שהוכיח את שקריו של ממשל ניקסון באשר למלחמה בויטנאם, יבורך מרדכי ואנונו שחשף את שקרי ממשלות ישראל בנושא הגרעיני ותרם להגברת הלחץ על ישראל לפרוק את נשקה הגרעיני, תבורך ענת קם שבעקבות חשיפת המסמכים הצבאיים יכלה תנועת ''יש גבול'' להגיש בימים אלה עתירה לבג''צ נגד מינוי האלוף יאיר נווה לסגן הרמטכ''ל בגין התנקשות בפלסטינים בניגוד לפסק דין בג''צ, יבורך רב''ט בראדלי מאנינג מצבא ארה''ב שמסר לאתר ויקיליקס את אלפי המסמכים, בנימוק שהם מגלים עסקאות פוליטיות סודיות כמעט פליליות שבהן העולם הראשון מנצל את העולם השלישי. מאנינג הצהיר כי אני רוצה שאנשים ידעו את האמת, כי בלי המידע הזה אי אפשר לקבל החלטות מושכלות בציבור (המדליף שעשה את ויקיליקס, 29 בנובמבר 2010). יבורך ג'וליאן אסאנג' על הפצת המידע לעולם כולו.

הם מילאו את תפקיד המתריעים וסיכנו, חלקם הקריבו, את חירותם למען מטרה נעלה ודמוקרטית של זכות הציבור לדעת, שבלשון התנ''כית נקרא ... הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ,... (ויקרא י''ט, י''ז). ככל שירבו חושפים של מידע חסוי וסודי, גדל הסיכוי לשים מקלות בגלגלי פשעי הממשלות. תארו לעצמכם שאחד מאלה שהיו בסוד מלחמת לבנון הראשונה, היה מפרסם את כל תכנית המלחמה ובכך בולם את פריצתה, הוא היה מציל את חייהם של 1500 חיילים ישראלים, עשרות אלפי לבנונים ופלסטינים, ומונע את הנזק הסביבתי שהמלחמה גרמה.

---

קול הקונסנסוס

אילנה דיין היא להערכתי העיתונאית המשפיעה ביותר בישראל. היא מגישה את תכנית התחקירים הנצפית ביותר בערוץ 2 שהוא ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר בישראל. היא בעלת תכנית ראיונות, בערוץ 2 כמובן, עם אישים שונים בתחומי התרבות והפוליטיקה. מדי יום חמישי היא מגישה בתחנת הרדיו הצבאית גלי צה''ל, את תכנית הראיונות של הבוקר. היא פעילה גם בתחום האקדמי. יש לה דוקטורט במשפטים והיא מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב.

על מנת לתת לקורא הלא ישראלי, שיקרא טור זה לאחר שיתורגם לאנגלית, המחשה על חשיבותה של אילנה דיין בתקשורת הישראלית, אומר כי היא בקנה מידה ישראלי המהדורה הנשית של תומס פרידמן מהניו-יורק טיימס.

מוסף סוף השבוע של ''הארץ'', העיתון החשוב ביותר בישראל, הקדיש לאילנה דיין את הכתבה המרכזית, 7 עמודים, כולל תמנה מצודדת בעמוד השער (אילנה דיין עורכת לתקשורת חשבון נפש, 26 בנובמבר 2010).
אילנה דיין, בנוסף לכל כישוריה וכישרונותיה, והם רבים, היא בעלת שליטה מופלאה בשפה העברית, דיבור רהוט ושוטף וקול מאד רדיופוני.

אילנה היא קול הקונסנסוס. כך גם נאמר בכתבה. אחרת לא הייתה מקבלת תכנית בתחנה הצבאית ולא הייתה מגישה את תכנית התחקירים בערוץ השני, שהוא ערוץ מסחרי שמטמטם את ההמונים בתכניות בידור שחלקן ברמה אינפנטילית, ומקפיד היטב לא לסטות מהקונסנסוס.

ואכן, אילנה דיין מקפידה לא לעבור את קו האמצע. סריקת התוכניות במשך 16 שנות קיומה, תלמד כי אם הייתה תכנית עם נטייה קלה שמאלה לא ירחק היום ותשודר תכנית עם הפנים אל הימין. (במאמר מוסגר ראוי להדגיש כי כאשר מדובר ב''שמאל'' בהקשר של הערוץ השני, אנו מקבלים לא אחת ימין כלכלי פרוע ש''שמאליותו'' מתבטאת בנכונות כלשהי לפשרה עם הפלסטינים. פשרה כזו, הגם שאינה תומכת בנסיגה מכל שטחי הכיבוש אלא רק מחלקם, מוכתמת מיד על יד המתנחלים כ''שמאל קיצוני''.)

לאור האמור יובן כי יש חשיבות רבה לטקסטים של אילנה דיין, ודרכם אנו יכולים ללמוד לאן נוטה הרוח.
בראיון שנערך עימה ב''הארץ'' נכתב כי היא מתייחסת ביראת כבוד אל המתיישבים ביהודה ושומרון. היא מבקשת שהויכוח על חלוקת הארץ יתנהל מתוך הבנה לכך שהם אחד מהנכסים היקרים ביותר שיש לנו. הם האליטה המשרתת האחרונה. ובמקום אחר היא אומרת שהחברה הישראלית לעולם לא תוכל להיות לא דמוקרטית.

אילנה דיין אינה רק עיתונאית המצויה בפוליטיקה ובמציאות הישראלית. היא דוקטור למשפטים. היא יודעת שאסור למדינה כובשת להעביר את אוכלוסייתה האזרחית לשטח הכבוש. היא יודעת שהשלטון הצבאי בשטחים הכבושים הקים משטר אפרטהייד גזעני שבחסותו נהנים המתנחלים מזכויות יתר. היא יודעת על ההתעמרות של המתנחלים בשכניהם הפלסטינים. היא יודעת שהמתנחלים הם שודדי קרקעות היושבים על אדמה פלסטינית שנגנבה מבעליה בחסות ממשלת ישראל וצבאה. היא יודעת שאותה ''אליטת מתנחלים'' משרתת בצבא הכיבוש ולוקחת חלק בהפרות זכויות אדם יומיומיות.

היא יודעת על מעשי הנבלה שהכיבוש, שאליטת המתנחלים היא חלק ממנו, מנחית מדי יום על הפלסטינים הכבושים: הורג, פוצע מכה, משפיל, מגרש, הורס. היא יודעת שאליטת המתנחלים היא היום קרקע פורייה שמצמיחה את הפשיזם הישראלי. היא יודעת על סדרת החוקים הטוטליטריים שהכנסת כבר קיבלה או נמצאים בצנרת החקיקה ושוחקים גם את מעט הדמוקרטיה שעוד נותרה בתחומי הקו הירוק: חוק ועדות הקבלה שמטרתו למנוע מערבים להתקבל לישובים יהודיים, כמו זה בו מתגוררת דיין בעצמה, משהו שאנו היהודים חווינו בחוקי נירנברג, חוק הנאמנות שנועד להדיר ערבים מאזרחותם, החוק האוסר על הפלסטינים אזרחי ישראל לחיות בארצם עם בני זוגם מהשטחים הכבושים. בכל החקיקה הבזויה הזו ממלאים חברי כנסת מתנחלים מ''האליטה המשרתת את המדינה'' תפקיד מרכזי.

בשנה האחרונה נוספה למסכת הגזירות גירוש משפחות פלסטיניות מביתם בשייח ג'אראח שבמזרח ירושלים, רשעות הנעשית בחסות בית המשפט הישראלי והרשימה ארוכה. על אף כל זאת אילנה דיין רואה במתנחלים ''נכס יקר'' וקובעת בפסקנות שישראל לא תוכל להיות לא דמוקרטית.

או שאילנה דיין עוצמת עיניים, בדומה לגרמנים ברפובליקת ויימר המתמוטטת שלא ראו את הסכנה הנאצית המאיימת להטביע את ארצם, שהרי לא תיתכן ''גרמניה לא דמוקרטית'' בגרמניה של ברכט וקורט וייל ושאר ענקי הרוח, או שהיא הרימה את האצבע, ראתה לאן נושבת הרוח והחליטה לזרום עם האליטה. לא מבשר טובות.

---

כך מממנים את הכיבוש

הנה סיפור שעליו אפשר לומר כדברי השיר של השחקן והבמאי אורי זוהר, בעידן שהיה עדיין חילוני, ''על הראש היהודי שממציא לנו פטנטים''. פשוט גאוני.
צבא הכיבוש עוצר מדי יום או לילה ילדים ונערים פלסטינים רובם בגילאי 13 עד 15. הם מואשמים בזריקת אבנים, מובאים למחנה המעצר עופר, נחקרים על ידי השב''כ והמשטרה, יושבים תקופה במעצר, ומובאים לבית המשפט הצבאי לנוער שם הם מודים במסגרת עסקת טעון בזריקת אבנים. גם ילד שלא זרק אבן יודה לאחר שחווה את שיטות החקירה של השב''כ. השופטת הצבאית גוזרת על הילדים תקופת מאסר הזהה לזו שישבו במעצר בתוספת קנס של 1,500 ש''ח. עפרה בן ארצי, פעילה במחסום ווטש שנמנית עם צוות המשקיפות בבתי הדין הצבאיים, סיפרה כי זה מחזה לא נדיר לראות 20 או 30 ילדים מובאים למשפט ובשיטת הסרט הנע הם נשפטים ונקנסים על בסיס אותן עסקות טעון. (מאמרה המצוין של עפרה בנושא התפרסם זה עתה באתר הגדה השמאלית).

מספר הילדים הנעצרים מדי חודש על יד הצבא והמשטרה בגין זריקת אבנים, נע סביב ה-‏300. קנס ממוצע של 1,500 שקלים לילד נותן 450 אלף שקלים לחודש וכ-‏5 וחצי מיליון שקלים לשנה. הכנסה יפה שמסייעת למימון הכיבוש. מאין יש למשפחות פלסטיניות קשות יום הנתונות במצוקה כלכלית 1,500 שקלים? אין להם. מי שנחלץ לעזרתם היא הרשות הפלסטינית. ומאין יש לרשות הפלסטינית? מהמיליארדים שזורמים בעיקר מהמדינות התורמות באירופה. כך קורה שאירופה מממנת בעקיפין את הכיבוש הישראלי.
נפלאות דרכי הכובש והכיבוש.

---

ירו לעצמם ברגל

חוק משאל העם שהתקבל בכנסת ביוזמת הימין, לפיו כל ויתור בירושלים ובגולן יזדקק לאישור במשאל עם, בנוסף לאישור הכנסת, נועד להקשות על השגת הסכם הכרוך בנסיגה משני אזורים אלה. מבלי להיכנס לעומק הדיון על המשמעות החוקתית של החוק, על מה כן ועל מה לא הולכים למשאל עם, דומני כי אנשי הימין לא חשבו עד הסוף באשר לתועלת הצפויה להם מהחוק. הנחת יוזמי החוק היא, שגם אם יושג הסכם כזה במו''מ, וגם אם הכנסת תאשר אותו, הוא ייחסם באמצעות משאל עם. אלא שהימין, מנקודת מבטם של יוזמי החוק, התרשל, ועשה מעשה בלעם במהדורה פרלמנטרית, התכוון לקלל את השמאל ונמצא מברך. כל כך למה? כי במתכונת שהתקבל מותיר החוק לאזרחים הערבים את זכות ההצבעה. חשבון פשוט מראה, כי כל הסכם שיושג הכולל נסיגה ממזרח ירושלים והגולן יתקבל במשאל עם.

הפלסטינים אזרחי ישראל מהווים 20 אחוזים מאוכלוסיית ישראל ובין 10 ל-‏15 אחוזים מבעלי זכות הבחירה. בכל משאל עם על החזרת שטחים, הציבור הערבי הוא קהל שבוי במובן הטוב של המלה. הוא יצביע כמעט פה אחד בעד הנסיגה. אליו מצטרפים כ-‏40 אחוזים מהקול היהודי, שאף הם קהל שבוי שיצביע בעד כל הסכם שיש בו נסיגה מהשטחים הכבושים, כולל ירושלים והגולן. גם תעמולה ימנית אגרסיבית במימון מיליונרים תומכי מתנחלים לא תוכל לערער את המתמטיקה הפשוטה לפיה יש רוב מובטח של חמישים אחוזים פלוס אחד להחזרת שטחים, הרוב הדרוש לפי החוק לאישור ההסכם במשאל העם.

אשר על כן, ניתן לצפות שלא ירחק היום והימין יזום תיקון בחוק לפיו בעלי זכות הבחירה יהיו רק מי שיחתמו על הצהרת נאמנות למדינת ישראל כמדינה ''יהודית ודמוקרטית''. הנחת העבודה של מציעי התיקון תהיה, שהפלסטינים אזרחי ישראל לא יחתמו על ההצהרה וכך יובטח לשיטתם רוב יהודי לדחיית ההסכם. אבל הערבים הם לא פחות ממזרים מהיהודים וגם להם יש גרסה של ''למען ירושלים לא אחשה'' והם יחתמו על ההצהרה, מה שמאיין את מטרת הימין. או אז הוא יזום תיקון נוסף לחוק לפיו ערבים אינם רשאים להצביע על סוגיות הכרוכות ''בויתור על חלקי מולדת''. המשאל אולי לא יעבור, אבל האפרטהייד יושלם.

---