אתמול ושלשום העתונות העלתה על נס את פעולת החילוץ של בני הערובה הישראלים, שהיו לכודים במטוס של חברת ''סַבֶּנָה'' בשנת 1972. הכל שבחו והללו את הנועזות של קציני סיירת מטכ''ל וחייליה. שר הבטחון,
אהוד ברק, שהיה אז מפקד הפעולה רואיין במשך שעה ארוכה ברדיו, כאשר הוא משתדל לפרט בפרטי פרטים את ההתרחשויות שבדה התעופה לוד דאז. השם נמל תעופה בן-גוריון ניתן לשדה הבינלאומי מאוחר יותר. אבל פרט אחד חשוב קטן שכחו לציין.
מכל הרמטכ''לים שהיו לצה''ל היה רק אחד שהיה שונה בתפישתו את שדה המערכה. היה זה רב-אלוף
חיים לסקוב, חניך האסכולה הצבאית הבריטית. כזכור הוא שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השניה, והגיע לדרגת רב-סרן. חיים לסקוב האמין שבגלל מסמר קטן פעולה צבאית שלמה עלולה ללכת לאבוד. אפשר לומר שהוא הצליח להחדיר את התיזה הזאת בכמה מקצינינו הבכירים מאוחר יותר. על המסמר הקטן שבפעולת ''סבנה'' ברצוני לספר הפעם.
קברניט המטוס הבלגי היה יהודי. שם משפחתו היה
לוי, את שמו הפרטי איני זוכר. שר הבטחון דאז,
משה דיין, ידע שאנו נזדקק לשיתוף הפעולה שלו להצלחת החילוץ. אלא שאי אפשר היה לדבר אתו באמצעות הקשר האלחוטי, כיון שהחוטפים ישבו על תדר הקשר של המטוס. היה צורך להוציא את הקברניט מן המטוס כדי לדון אתו בדברים. בנוסף להחלפת הנוסעים במחבלים-אסירים, היתה לחוטפים גם דרישה נוספת: לתדלק את המטוס ולהכינו לטיסה ליעד חדש. ואז הגורמים המקצועיים בשדה נצלו את המצב, ובקשו שהקברניט ייצא מן המטוס, יבדוק אותו חיצונית וידון עם נותני השרותים על הכנת המטוס לטיסה. כמובן שהנושא נדון בהרחבה בדין ודברים בין החוטפים לבין הנהלת שדה התעופה. הקברניט התחייב כמובן לשוב למטוס בתום דיוניו.
כאשר הגיע הקברניט לוי לבנין הטרמינל, משה דיין נפגש אתו ובקש את שתוף הפעולה שלו. אינני זוכר מה בדיוק היתה הפעולה שהקברניט נדרש לעשות, אבל בנקודה מסויימת של המבצע היא היתה חיונית. הקברניט הסכים מיד לשתף פעולה. אבל הוא היה מודע שהוא עלול לשלם בחייו אם הדבר ייחשף על ידי המחבלים – והם עלולים להרוג אותו. והוא היה מוכן לשלם את המחיר. אבל היתה לו דרישה אחת.
הוא פנה לשר הבטחון ואמר לו: יש לי רק בת אחת, והיא בגיל הנעורים. אמא שלה נפטרה לפני שנה ואני נותרתי המשענת היחידה שלה. אם תבטיח לי שאתה תדאג לה כאבא – אני הולך אתך באש ובמים. עד כמה שהדבר מפליא משה דיין, האיש הקר, התרגש מאד למשמע בקשתו של הקברניט, והוא נתן לו הבטחה שאכן כך יהיה.
את ''המסמר הקטן'' הזה כולם שכחו.
