למחרת רציחתו של פעיל החמאס מחמוד אל מבחוח בדובאי, הייתה ישראל באופוריה. שרי הממשלה קרצו בעין אחת אל המנטרה ''ישראל לא מגיבה'' ובעין השנייה הופיעה בת שחוק של שביעות רצון, האומרת ''יופי של עבודה''. בריגדיר גנרל מאיר דגן, ראש המוסד, מחסל עם קבלות עוד מימי הכיבוש הראשונים בעזה, זכה לשבחים ממרבית צבעי הקשת הפוליטית, כמי שהחזיר למוסד את תהילתו. למחרת הרצח עדיין שררה התחושה שמדובר בחיסול ''נקי ומקצועי'' (ביטוי שגור בישראל בעקבות חיסולים מוצלחים), שלא הותיר עקבות, ולכולם היה ברור, גם בלי שישראל לקחה אחריות פורמלית, כי ידה במבצע.

עד שבא מפקד משטרת דובאי וקילקל את התמונה הפסטורלית. משטרת דובאי הוכיחה יכולת מודיעינית וטכנולוגית גבוהה, כאשר הצליחה לצרף פריט מידע אחד לשני, והשלימה פזל שחשף את פעולת החיסול צעד אחרי צעד, כולל שמות המחסלים, תמונותיהם, הדרכונים בהם השתמשו, (מרביתם מזויפים), הסיורים המקדימים במלון בו השתכן מבחוח, ועוד.

עתה כבר לא היה ספק – ידה של ישראל בחיסול. כל יום שחלף התפרסמו עוד ועוד פרטים שמהם למדנו כי התכנון היה מרושל. קרוב לעשרה אזרחים ישראלים המחזיקים באזרחות כפולה, התעוררו בוקר אחד ולמדו כי המוסד גנב את זהותם והלביש אותם על הדרכונים המזויפים. עתה מעטרים שמותיהם את רשימת המבוקשים באינטרפול. זיוף מסמכים היא עבירה חמורה שנושאת עימה כמה שנות מאסר. האם דגן יועמד לדין לפחות על זיוף מסמכים?

דרכון אחד מבין הדרכונים הזרים בהם השתמשו מחסלי המוסד, לא היה מזויף, וזה הדרכון הגרמני.
מתברר כי הוא הוצא בקלן, על שמו של אזרח ישראלי בשם מיכאל בודנהיימר, שטען כי משפחתו הושמדה בשואה ומקורה בגרמניה. נתונים אלה מאפשרים על פי החוק הגרמני מתן אזרחות.
אכן, יש אזרח ישראלי בשם זה, יהודי חרדי הגר בעיר החרדית בני ברק, בעל אזרחות אמריקאית שהגיע לישראל לפני 30 שנים. אולם אותו בודנהיימר טוען שהוא בכלל לא הוציא דרכון גרמני ואינו יודע מה רוצים ממנו. הסתבר כי מדובר באזרח תמים שנקלע לעין הסערה שלא בטובתו.

מתברר כי איש בשם מייק בודנהיימר התייצב במשרדי הוצאת הדרכונים בקלן, הציג מסמכי נישואין של הוריו בגרמניה שנראו אוטנטיים, טען שברצונו להגר מישראל לגרמניה, ונתן כתובת בהרצליה. כך הוצא הדרכון על שמו של אותו בודנהיימר. כתבי השבועון הגרמני ''דר שפיגל'' שהחלו לחקור את הנושא מצאו כי הכתובת בהרצליה היא וירטואלית, כי האיש שהוציא את הדרכון התאדה. לפי כל הסימנים נראה כי מדובר באיש מוסד שהתחזה למייק בודנהיימר, אשר הגיש מסמכים מזויפים על שורשיו הגרמניים של משפחתו שנספתה בשואה.
יש כאן ניצול ציני של השואה כדי לסייע בפעולות הרצח והחיסול של ממשלת ישראל.

השימוש בשואה בשירות פעולות פליליות של ממשלות ישראל, אינו חדש. ההנחה בישראל היא שגרמניה תבלע כל גחמה ישראלית, שאחרת היא תואשם באנטישמיות, עוד אמצעי סחיטה מוכר של הרשויות במדינת ישראל.
כאזרח גרמני, אני מקווה שממשלתי לא תעבור על הנבלה הזו לסדר היום. יש גבול למה שגרמניה צריכה לספוג מישראל.

במוסד הישראלי יש יחידה בשם ''כידון'' שהיא אחראית לפעולות הרצח והחיסול. הגנרל דגן עם עוד מספר אנשים אלמונים מחליטים מי לחיים ומי למוות. ראש הממשלה מאשר בדרך כלל את המלצות המוסד, ולפי דיווחי ה''סנדי טיימס'' הלונדוני ביקר נתניהו במשרדי היחידה בטרם הפעולה בדובאי ואיחל למחסלים הצלחה ''בשם העם בישראל''.

כל ההתנהלות הזו מזכירה לי את משטרו העריץ של פרנסואה דובלייה בהאיטי ( (1957-1971). הרודן דובלייה, שהיה מוכר גם בכינויו ''פאפא דוק'', הקים משטרה חשאית בשם ''טונטון מאקוט'' שהייתה מבצעת פעולות רצח וחיסולים של כל מי שפאפא דוק החליט כי דינם מוות. ראש המוסד דגן הוא מעין פאפא דוק בזעיר אנפין. דגן הוא הפאפא דוק המופקד על החיסולים מחוץ לישראל והשטחים, וראש השב''כ יובל דיסקין הוא הפאפא דוק המופקד על החיסולים וההוצאות להורג ללא משפט של פלסטינים בשטחים הכבושים.

בשלב זה פעולות הרצח לא מופנות כלפיי אזרחי ישראל, אולם משעה שהשיטה קיימת ופועלת, איש מאיתנו אינו בטוח, בעיקר לא מתנגדי מדיניות הממשלה המוגדרים לא אחת בפי ראשי השלטון הימני בישראל ''כמהרסים ומחריבים מבית''. הסכנה כי שיטת הרצח והחיסולים תזלוג גם לתחומי מדינת ישראל, וכל מיני ''פאפא-דוקים'' יפעילו את ''בחורינו המצוינים'' (כפי שמחסלי המוסד והשב''כ מכונים), גם נגד אזרחי ישראל, אינה רק תיאורטית.

מחמוד אל מבחוח הוא ''בן מוות'', כך חזרו ופמפמו שופרות התעמולה של ממשלת ישראל בתקשורת הישראלית. כמי שמתנגד לעונש מוות בכלל, וללא משפט בפרט, אני סבור שאיש אינו בן מוות, בוודאי לא בהחלטה חשאית של שלושה או ארבעה אנשים המקבלים החלטות בדיונים חשאיים. מבחוח הוא לא כוס התה שלי, גם לא נתניהו, גם לא ברק, גם לא ליברמן, גם לא כל הגנרלים של הצבא, גם לא מרבית חברי הכנסת והרשימה ארוכה. ידיו של ברק אדומות בהרבה מאלו של מבחוח כשמדובר בקטילת חיי חפים מפשע, ואם נוסיף אליהן את ידיהם של כל הגנרלים המכהנים בממשלת ישראל, מדובר באוקיינוס של דם חפים מפשע. האם עובדה זו מקנה למישהו רשות להתנקש בחייהם או להחליט כי הם ''בני מוות'', מה עוד בהחלטה סודית של איזה ארגון חשאי? התשובה היא לאו רבתי. פושעי מלחמה ורוצחים, מכל צד, יש להעמיד לדין. לאיש אין זכות לקטול חיי אדם.

פעולות הרפתקניות כמו זו בדובאי, מלבד היותן לא מוסריות, הן גם לא חכמות ויעילות. על כל נרצח או מחוסל יבוא ממלא מקום, שלעתים יהיה יריב הרבה יותר קשה מקודמו (כפי שהתרחש לאחר חיסולו של מנהיג החיזבאללה מוסאווי על ידי ישראל ב-‏1992, ובמקומו קיבלנו את השייח חסן נסראללה). לפעולות אלו גם השלכות מאד מעשיות על כל אחד מאיתנו. כל חיסול כזה, מאדיר את הרצון של הצד השני לנקום. כך מתרחש לו מעגל דמים של פעולה ופעולת נגד, וחיי כולנו בסכנה.
המסקנה ברורה: לחסל את החיסולים.

---

''למה אתה אוהב ערבים''?

השבוע היה לי מפגש לא מתוכנן עם איש ימין. התפתחה בינינו שיחה, וכפי שקורה לא אחת בהיתקלויות שיש לי עם אנשי ימין, בין בכתב ובין בעל פה, אני נשאל את השאלה המעצבנת ''למה אתה אוהב ערבים''? יש לי תשובה מוכנה הנשלפת כמעט באופן אוטומטי: אני לא אוהב ערבים. אני גם לא אוהב סינים, או אמריקאים, או יהודים, או שבדים, או אנגלים, כי אינני אוהב עמים. אני אוהב את ילדיי, את נכדתי, את בת זוגי, ועוד כמה בני אדם אותם אני מכיר.

ואז עבר לשאלה המעצבנת הבאה: ''למה אתה שונא יהודים''? ותשובתי דומה ברוחה לקודמת: אני לא שונא יהודים, גם לא ערבים, גם לא סינים, ואמריקאים וכו'.
מה כן? אני מתעב גזענות, אפליה, דיכוי ותומך בזכויות אדם לכל, בלי קשר לאהבה או שנאה.

ואז הא שאל אותי, אם אני תומך בישראל כאשר היא נלחמת מול אויב. אמרתי לו, תלוי. כאשר ישראל נלחמה בלבנון, סברתי שאין לה מה לחפש שם, שזו פלישה פושעת לארץ שכנה, ורציתי שישראל תצא משם, שאחרת ההרג הדדי לא ייפסק. לא הייתה כל סכנה שחיזבאללה יכבוש את ישראל, ולכן קיוויתי להפסד של ממשלת ישראל שפירושו יציאה מלבנון וסיום המלחמה.
כך הדבר עם הפלסטינים. אין סכנה שיכבשו את ישראל, אבל הישג פלסטיני בדמות יציאה מהשטחים, הוא אולי הפסד לממשלה אבל ניצחון לאזרחים שוחרי השלום.

לעומת זאת, במקרה של מלחמה עם מדינה ערבית, למשל סוריה, אתנגד למלחמה אבל אם נעמוד לפני סכנה שישראל תיכבש על ידי סוריה, ארצה בניצחון ישראלי כי כיבוש סורי פירושו הרעה משמעותית בתחומי זכויות האדם. אבל, הוספתי, אם הקהילה האירופית תכריז מלחמה על ישראל, במטרה למגר את משטר האפרטהייד בשטחים הכבושים, אקווה לניצחונה כי כיבוש ישראל בידי הקהילה האירופית ישפר את מצב זכויות האדם.

עניתי לך בלי להתחמק, בהתאמה למושגיך, אמרתי לו, כי אתה חי במושגים של מלחמות. אני, בניגוד אליך, חי במושגים של מאבקים לא אלימים ולכן אני מקווה שהמטרות הצודקות עליהן אני נאבק יתגשמו בלי להזדקק להרג המוני שהוא תמיד תוצאה הכרחית של מלחמות. לכן, הוספתי, אני מקווה שהגולן יוחזר לסוריה בלי מלחמה, והכיבוש יחוסל בלי מלחמה, והקהילה האירופית תכפה על ישראל את סיום משטר האפרטהייד בלי מלחמה. חרם רציני יספיק.
אתה נאיבי, הוא אמר לי.

---

חזרה לימי משפט הקופים

בשנת 1925 התקיים בארה''ב, מדינת טנסי, משפט שהתקבע בהיסטוריה כמשפט הקופים.
הסיפור בקיצור: במרץ 1925 קיבלה טנסי חוק האוסר על לימוד תורת האבולוציה על פי דרווין במוסדות החינוך, בתי ספר ואוניברסיטאות, הממומנים באופן מלא או חלקי מתקציב המדינה. בחוק נאמר כי אין ללמד כל תאוריה השוללת את סיפור הבריאה האלוהית של האדם כנלמד בתנ''ך, וללמד תחת זאת שהאדם הנו צאצא למין ירוד יותר של בעלי חיים (ויקיפדיה).
עוד נאמר בחוק שכל מורה שיימצא אשם בהפרת חוק זה יואשם בעבירה ויורשע.

האגודה לזכויות האזרח בארה''ב ביקשה לתקוף את החוק בבית המשפט כמנוגד לחוקה והציעה את הגנתה לכל מורה שילמד את תורת האבולוציה בניגוד לחוק. ג'ון סקופס, מורה למדעים בן 24 החליט להיעתר לאתגר, לימד את תורת האבולוציה והועמד לדין. המשפט זכה לתשומת לב ציבורית, והוא עימת את האמונה הדתית עם ההשקפה המדעית. סקופס הורשע.
רק ב-‏1967 בוטל החוק לאחר שבית המשפט העליון בארה''ב החליט כי הוא מנוגד לחוקה.

ישראל הנשלטת עתה על ידי קואליציה ימנית, שמרנית ודתית, מגלה סימני חזרה לימי טנסי של 1925.
ד''ר גבי אביטל הוא המדען הראשי החדש של משרד החינוך. הוא איש דתי ומומחיותו היא בתחום הנדסה אווירונאוטית. לראשונה מונה לתפקיד זה אדם שאינו מומחה לחינוך. כישוריו העיקריים, חברות בליכוד, מפלגתו של השר.

לפני מספר ימים הביע האיש את עמדותיו בסוגיות חינוכיות ולימודיות ולהלן כמה מהברקותיו: אם בספרי הלימוד יכתבו באופן מפורש שמוצא האדם מהקוף – ארצה שהתלמידים ייחשפו לדעות אחרות ויתמודדו איתן. יש הרבה אנשים שלא חושבים שתורת האבולוציה נכונה. בראיון עימו הוא אמר עוד: כאשר התורה שלך מבוססת על תורת ההתפתחות של דרווין והנגזרות שלה, אתה מתבסס על יסודות לא אמוניים, כלומר אין אלוהים, יש משהו מקדם, והיו התפתחויות כאלה ואחרות אקראיות שהביאו אל היצור שהוא נזר הבריאה – שזה האדם.
עוד אמר אביטל כי אני מתאמץ לשים את הפלסטיק בפח אשפה רגיל. כדור הארץ לא הולך להיות מושמד. הקב''ה הבטיח לנו, וההשפעה של האדם היא זניחה. (המדען הראשי במשרד החינוך..., 21 בפברואר, 2010).

במדינה נורמלית תופעה כמו ד''ר אביטל יכולה הייתה להיות קוריוז בר חלוף, אולם במדינה כמו ישראל, בה הדת משתלטת על מרחבים הולכים וגדלים בחברה, יש לאזרח הנאור סיבה לדאגה. לנגד עינינו הולך וגדל מרכיב הדתיים בקצונה הבכירה בצבא, הכיבוש וההתנחלויות מתבססים על ציוויים דתיים. במדינה כזו, מדען ראשי כמו אביטל במשרד החינוך, מבטיח לנו שגם הדור הבא יהיה בור וקנאי, שטוף בלאומנות וקנאות דתית שבקצה קו הרצף שלהן עומדת השמדת העמים של ספר יהושע.

יש מתאם ברור בין הנכונות למלא פקודות ללא שיקולים מוסריים ולבצע מעשים אכזריים, לבין צרות אופקים לאומנית דתית. מכאן אין להבין כי השכלה כשלעצמה מבטיחה לנו חברה מוסרית. יש יותר מדי דוגמאות הסותרות זאת. השכלה שאינה מלווה בחינוך הומניסטי סופה, כפי שלמדנו מההיסטוריה הקרובה והרחוקה, מוליכה לאבדון. אולם בורות וצרות אופקים מהווים תשתית טובה לצמיחתו של אזרח צייתן שאינו שואל שאלות מוסריות.

עם מדען ראשי כמו אביטל, שר פנים מש''ס כמו ישי, שרואה בפליטים מפיצי מחלות, שר חוץ כמו ליברמן שתומך בטרנספר, שר ביטחון כמו ברק שמבצע פשעי מלחמה בקור רוח מקפיא, ראש ממשלה כמו נתניהו שרואה במערת המכפלה בשטחים הכבושים חלק מאתרי המורשת הישראלים, וכנסת שמחוקקת חוקים גזעניים, יתכן שבסופו של דבר לא יהיה מנוס מלהזדקק לרחמי שמיים.

---