הבוקר (אוגוסט 26) התבשרנו כי טד קנדי, הסנטור מטעם מדינת מסצ'וסטס, הלך לעולמו. הסנטור אדוארד קנדי היה מגדולי ידידיה של ישראל בארה''ב. אני לא אתאר המורשת של משפחתו, כי זאת יעשו אחרים הרבה יותר טוב ממני. אבל ברצוני לספר על מאורע קטן שהוא קשור, מקרה שיצביע על אופייו של האיש..

בראשית שנות השבעים של המאה שעברה, הגיע הסנטור קנדי לבקור בירדן ובישראל. כמובן שהאיש בא לסיור למודים, כדי לעמוד מקרוב על הבעיות של שלושת הגורמים הקשורים בטבורם, אחד אל השני. הסנטור החל את סיורו קודם לכן בבקור אצל המלך חוסיין, ורק לאחר מכן הוא בא לישראל דרך גשר אלנבי. במאמר מוסגר נציין כי התנועה על גשר אלנבי לירדן וחזרה היתה מותרת לשלושה גורמים: אנשי השגרירות של ארה''ב, אנשי האו''ם ושבעת הארכיבישופים מירושלים.

הסנטור לא קבע שום מפגש עם עתונאים לאורך כל הבקור. לכן העתונאים החליטו לעשות לו מארב מתוכנן במסוף הישראלי שליד הגשר. הם בקשו את הסיוע של שלטונות צה''ל בנושא זה - והם קבלוהו. ביום הקובע התאספו כמאה עתונאים זרים וכמה מקומיים במסוף אלנבי, וחכו להגעתו של הסנטור. כאשר הנסטור חצה את הגשר מישהו מהשגרירות האמריקנית בתל-אביב, תפש אותו ראשון לאמר לו שיש הרבה עתונאים שמייחלים למוצא פיו. האיש מודע לכוחה של העתונות, שהרי הם המציאו את המושג ''המעצמה השביעית'' במלחמת העולם הראשונה, שהתייחס לכוחה של העתונות. אי לכך הוא נתן את הסכמתו להפגש אתם.

במסיבת העתונאים המאולתרת, התעופפו שאלות כמו: איזה מסר אתה מביא מן המלך אל ראש הממשלה? האם יש סכוי להסדר בין הצדדים בזמן הקרוב? האם ארה''ב יכולה למלא תפקיד מרכזי? ועוד כהנה וכהנה. צריך לזכור שזה היה בקורו הראשון באזורנו, והוא בא כדי ללמוד. אי לכך האיש עמד שותק כמה דקות. ואז הכל השתתקו, ואפשר היה לחתוך את השקט בסכין. ואז האיש אמר משפט לקוני:

אני מבקש להזכיר לכם, שאני חבר בוועדת החינוך של הסנאט. אינני עוסק ביחסים בינלאומיים, ואינני בקיא בהם. אבל אם יש לכם שאלות על בעיות החנוך בארה''ב - אשמח לענות.

כעבור כמה דקות האיש היה בדרכו לתל-אביב. הסיכום של העתונאים היה, שהוא חמק מהם באופן אלגנטי.

---