המאבק שמנהל השמאל בימין הוא מאבק בשם המוסר. אנשי השמאל נושאים ברמה את דגל המוסר. אנשי גוש שלום ושלום עכשיו של השמאל המצטופפים סביב מדורת המלחמה של שבטם טוענים כי:

1. המלחמה בחמס בעזה היא לא מוסרית כי הצבא הרס בתים של אזרחים, הרג אזרחים חפים מפשע בכמויות נפשעות. הם לא מבחינים,למשל, בין מטרות המלחמה לבין אופן הביצוע. לדבריהם, אם אופן הביצוע היה כושל ונניח כי נהרגו חפים מפשע רבים – אזי המלחמה אינה מוסרית. עבורם כולם חפים מפשע.
2. איש השלום (בקיצור, אישלום) גם יכול לטעון כי המלחמה מעצם טבעה אינה מוסרית, רק משום שהיא מלחמה שהורגת אנשים. טענות כאלה כבר שמענו גם מפי נוצרים המגישים את הלחי השניה (של אחרים, ברוב המקרים) למי שכבר סטר להם...
3. אישלום טוען שהכיבוש אינו חוקי ואינו מוסרי ולכן עם ישראל מסתאב ומתדרדר בתהליך מתמשך. הוא גם יביא כראיה את לייבוביץ שהטביע את המונח ''יודו-נאצי''. כששואלים אותו מהו המוסר, הוא אינו נופל בפח ולעולם לא ישיב על כך. אבל הוא מדבר על מוסר יהודי, לא נוצרי או מוסלמי, חלילה. תמיד מוסר יהודי, והוא מביא לעזרו את הנביאים אנשי המוסר, אבל מבלי לפרט מה הם אומרים. ברור שהם עומדים לצידו ותומכים במאבקיו בכל מאת האחוזים. כולם.
4. אישלום גם מרבה לציין – עם ציטוטים מפה ושם – כי מתנהל שוד קרקעות של ערבים מאז 67. אולי גם לפני כן, צריך לשאול אותו. השוד חסר הרחמים גורם לערבים – ואישלום מבין אותם ואפילו מצדיק – לרצוח יהודים, כי זו לדבריו התקוממות של הנגזל כלפי הגוזל.
5. אישלום מאשים יהודים, בשמאל ובימין, כחסרי מוסר, פאשיסטים, גזעניים וכל השאר. הוא מעולם לא הסביר במפורט מה פירוש כל המונחים הלועזיים האלה. הוא מבין אותם כרצונו או כרצונו של השמאל הקיצוני. מונחים אלה תמיד משרתים אותו בבואו להסביר את עמדותיו. הם תמיד נשלחים לכיוון יהודים להכפישם.
6. הערבים מחוץ למשחק אצל אישלום. הם ביציע. המאבק שלו מכוון כלפי היהודי שהפך, לטעמו לפריץ, מנשל, מתנחל, גזען, ספסר קרקעות, רוצח מטעם הממשלה (צה''ל, משטרה) חסר ערכים, מושחת ולא מוסרי, רקוב, מנוון, ברברי. אם שכחתי כמה תארים בדרך, עמו הסליחה.

מצד שני, ניצבים בעלי עמדה ממרכז המפה הפוליטית ומימינה שמכנות אותו הזוי, מתחסד, מתאסלם ולועגות לאופן העמדת הפנים המוסרית שלו.הויכוח המתנהל נושאו מי מוסרי ומי צודק. מי פאשיסט ומי גזען.
הויכוח הזה מתנהל בכמה מגרשים ביתיים בו-זמנית, כל אחד במנותק מהאחרים. כל קבוצה משחקת על מגרשה ואין כדור. אם היה כדור היו הורגים עוד רבין, חס וחלילה.

כבר פרטנו לפרוטות קטנות את שטר הטענה כי מוסר כמו פורנוגרפיה – זה שאלה של גאוגרפיה. אבל אם מתייחסים למוסר היהודי – אזי צריך להסביר מהו. יהודי – זה מושג כללי מדי. משמעותו שונה בכל מגזר ומתחם שחיים בו יהודים.
יהודי - משמעותו אחת ויחידה רק כשהיטלר או עראפאת או האירני מגדירים אותו. אצלם אין ויכוח ואין ניואנסים.

גם המושג ציוני משתנה בהתאם לשכונה היהודית שבה דנים בו. יש ציוני הרצליאני, ואפילו אוגנדי. כן, כי ציונות יכולה להיות רוחנית בלבד, ולהקים לה בית לאומי אפילו שם, או בארגנטינה. ויש ציוני חרדי. כי המושג ציון נטבע בתנ''ך והופיע בסידור התפילות, לפני שהגיעו לפה הפלסטינים.
כשמדברים על ציונים ופוסט- ציונים למי בעצם הכוונה?
לפעמים טועים ואומרים כי הציונות ותנועת ההשכלה (היהודית) הם היינו-הך. גם מוסיפים ואומרים כי החרדים אינם ציונים או שהם אנטי ציונים כי:

1. הם היו נגד תנועת ההשכלה (לא נגד ההשכלה),
2. הם נגד מדינת ישראל וממשלתה.

ממשלת ישראל היא ציונית, אבל הציונות אינה ממשלת ישראל. תנועת ההשכלה בגרמניה לא היתה ציונית, אפילו אם היו בה ציונים. מרבית היהודים בתוכה התנצרו ואבדו לנו.
תנועת ההשכלה בגרמניה ממנדלסון הדתי תרמה תרומה בלתי ניתנת לערעור לתרבות אירופה המערבית. גטה לא הלך לישון מבלי להקשיב שעה למוזיקה של פליקס. היינה היה גיבורם של רבים וטובים באירופה. גם קארל מרקס. קצרה היריעה מלנקוב בשמותם של כל היהודים התרבותיים שהעלו תרומה כה משמעותית לאירופה הנוצרית. במהותו היה זה תהליך של טמיעה והתנתקות מהמורשת היהודית וחתירה בלתי נלאית לסימביוזה עם קליפת כדור הארץ, לאזרחות עולמית. איש מכל הגאונים האלה לא נשאר יהודי. רובם ככולם התנצרו. גם רוזה לוקסמבורג שעכשיו מרבים לצטט אותה, היתה אדישה לחלוטין ליהודיה שבתוכה או מסביבה. כהה לחלוטין, האשה הרגישה הזאת שהיתה רגישה להחריד לסבלותיהם של עבדים באפריקה. אזרחית העולם. והיא היתה בהישג יד כמעט, לא במאה ה-‏19.

מבחינה יהודית – זו היתה חרפה גדולה. הרצל, חוזה המדינה היהודית, בחר לא למול את ילדיו. נכון, גם בקיבוצי השומר הצעיר בארץ לא מלו את כל הילדים. אבל האנשים האלה הזו בהקיץ תחת שמש העמים. אני לא מאשים אנשים הזויים באובדן דרך.

התאווה לזכות באזרחות העולם על חשבון היהדות לא פסה בקרבנו. יש לה ביטויים רבים.הביטוי העיקרי הוא בהנפת דגל המוסר, חופש הפרט וזכויות האזרח, במלחמה בלתי מתפשרת במושג המופשט, הערוותי, גזענות. האם זה פלא שמדינות ערב וכל משטריהם הרקובים והמעוותים שונאים אותנו? האם זה פלא שהאירני הזה שונא אותנו? האם זה פלא שההוא מוונצואלה כל כך שונא אותנו? והפקיסטני?
הפלא הוא שאנשים כמו אישלום ושאר חבריו בשמאל הקיצוני נופלים לרגליהם של העריצים ומעריצים אותם עד כלות הנשימה. צריך לשמוע איך הפובליציסט אורי אבנרי מגוש שלום מדבר על ערפאת. ממש זכרונות מבית סבא...

נקודת המחלוקת נמצאת במקום אחר, אבל אישלום לא מקבל, הוא בועט בה.
היהודים אומרים לו, ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. תמיד היתה שייכת. אנחנו בעלי הבית פה. יש לנו קושאן תנ''כי. אבל התנ''ך לא מקובל עליו. שלא יהיה. הוא מקודש על ידי הנוצרים ועל ידי המוסלמים. דברי התנ''ך התקבלו אצלם כאמת. לא אצל אישלום היהודי.
התנ''ך הוא נקודת המוצא של היהודים בסכסוך הזה. אנחנו בעלי הבית פה וכל האחרים מתפרצים לדלת סגורה ונעולה. דינם של מתפרצים להיבעט החוצה.
לכן כל הדיבורים של אישלום על מוסר וכד' – ראה סעיף 6 לעיל – הם פשוט לא רלבנטיים. הם מופרכים.

אישלום לא שם דעתו למאמצים שהערבים עושים כדי להפריך את קיומו של בית המקדש בהר הבית. הוא גם לא רואה את נסיונם הנואש לבטא את מציאותו של המסגד כסימן מובהק לקדושתה של ירושלים לאיסלם. הוא מצידו, כיהודי, ויתר על ירושלים. למה הם עושים מאמצים כאלה? מי צריך את זה? הרי אישלום כבר ביטל את הקושאן היהודי בהבל פיו.
מצד שני הערבים אומרים לו שהם מתכוונים להתנחלות שלנו בפתח-תקוה. אישלום לא מסוגל לעכל את התביעה הזאת. הוא לא מתייחס אליה. הוא רוצה להאכיל את הערבים בפרוסות קרקע של יו''ש ועזה ולהקים להם מדינה פלסטינית – רק שיעזבו אותו בשקט עם ההתנחלות הפרטית שלו בפתח-תקוה,יפו ועכו.
הם יעזבו?

אישלום מוכן לוותר להם על מדינה יהודית כדי שיניחו לו. הוא מוכן שזו תהיה מדינת כל אזרחיה, כשדרישת הערבים, רק שיאהבו אותו. הוא הרי בכלל אזרח העולם כבר שנים רבות, שבמיקרה אביו הגלותי הקים פה משפחה. כשיתרבו פה הערבים בעת החזרת הפליטים הוא יהגר לשוייץ. העיקר שהוא בסדר עם המוסר היהודי האוניברסלי שלו. הוא הציג אותו קבל עם ועדה. יש לו מסמך על זה - או קושאן.
בבאזל הוא יחשוב על מדינת היהודים מחדש. שם הוא יארגן את מחשבותיו לפי הקו של הרצל. את הילדים שלו הוא ימול.

---