מאוד ריגשו אותי דבריו הנכוחים של עדיאל יום טוב הצעיר: ''חייבים לצאת מהאדישות'', במגזין לנוער ''עולם קטן'', בו כתב שאסור לשחרר מחבלים רוצחים תמורת גלעד שליט. היה לי ויכוח כתוב עם בן-דרור ימיני עורך דעות במעריב, גם לדעתו המלומדת מדינת ישראל הולכת לשלם מחיר יקר עבור שחרורו של גלעד שליט. ראיתי גם את דבריו של כצל'ה, על האיסור ההילכתי לשלם מחיר יקר עבור השיחרור. ואני שואל אותם, מה יגידו לוחמיו הצעירים של צה''ל בראותם שזה כבר שלוש שנים יושב חייל לוחם בשבי של חיות אדם ואנחנו מתווכחים האם לשחררו או לא, גם תמורת תשלום יקר? מה זה עושה למוטיבציה של הצעירים הקשוחים האלה?

כולם גם החיילים הלוחמים שמעו בתקשורת, או הבינו שלחייל אסור בשום פנים ואופן ליפול בשבי המחבלים, כי זה מקשה על הממשלה!!!??? ואחת דעתו לא עלינו להתאבד. אלוף מיל' עמידרור רואיין ברשת ב' ואמר: ''נכון, אסור להיתפס, צריך לזרוק רימון ולברוח''! ואני שואל, ומה יקרה אחרי זריקת הרימון, כאשר בשטח ישנם הרבה חיות אדם, מה על הלוחם המסכן לעשות? האם באמת להתאבד, או להיכנע ולסמוך על ממשלת ישראל שתשחרר אותו?

ברור שעל ממשלת ישראל לעשות את הכל מעל ומעבר בכדי לשחרר חטוף, אבל ישנם קווים אדומים. איך אמר לי משה נגבי הפרשן המשפטי של קול ישראל: ''אני נגד שחרור רוצחים'', ולשאלתי: ''ומה יהיה עם גלעד''? ענה לי: ''טוב שאני לא ראש הממשלה''!

נכון כפי שכתב עדיאל, יש פיתרון פשוט. א. הגברת המצור על עזה, הפסקה של העברת סחורות, דלק, חשמל ומים ורדיפה של אנשי החמאס באשר הם. ב. אמירה ברורה שאנחנו נפסיק רק לאחר החזרתו בחיים של אחינו גלעד שליט. למעשה נשאלת השאלה, מדוע לא נקטנו בפיתרונות האלה שבע שנים שירו עלינו? וכי הממשלה שלנו כזו מטומטמת? אלא שיש דברים בגו, אינני יודע בדיוק מה הסיבות. אולי בגלל שזה נקרא ''ענישה סביבתית'' - כלומר ישראל תנסה לפגוע ברוצחים, אבל בו זמנית תיפגע בחסרי ישע. ומה יגיד העולם, הלא כל האנטישמים, גם השמאל הנאור, יצעקו גוועלד!

לכן אולי צריך לשחרר רוצחים, אבל בו זמנית למזער את הנזק. ראשית לא לשחרר רוצחים כמו ברגותי, שנית לעמוד על כך שכל הרוצחים המשוחררים לא יחזרו לעזה ועל אחת כמה וכמה שלא יחזרו ליו''ש. צריך גם לשים לב, מה היינו עושים אילו גלעד היה בן משפחתנו, האם לא היינו נלחמים על שחרורו בכל תוקף? יותר מזה, הלא כל רגע הרוצחים יכולים חלילה לרצוח אותו, או לטנספר אותו לאיראן, ואז יהיה לנו רון ארד חדש!

עליתי לא מזמן לשידורו של הרב שלמה אבינר ברדיו קול חי (ימי שלישי מ-‏23:00) והעלתי בפניו רעיון: כאשר אנו מתפללים בימי שני וחמישי ואומרים: ''אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה...'' אני נוהג להוסיף את שמות השבויים: יונתן פולארד, גלעד שליט, רון ארד, פלדמן, כץ וגיא חבר. הרב קנה את הרעיון. אם מתאים לכם אנא תתחילו. כמובן אפשר גם לומר תהילים ולהזכיר את שמותיהם. ובכלל בבית הכנסת שלנו (אצל האדמו''ר מסטרופקוב בקרית משה) אומרים כל יום שלושה פרקי תהילים לטובת חיילי צה''ל, והקטע האחרון זה ''אחינו כל בית ישראל...''. ''משנכנס אדר מרבין בשמחה'', שמחה אמיתית יכולה לפתור הרבה בעיות.

---