בחינמון המחולק לי בסופרמרקט נכתב לאמור ''מקורות מדיניים מסרו לכתבנו כי חיין של גלעד שליט הם תעודת הביטוח המחזיקה בחיים את ראשי החמאס והם יודעים את זה''. אני תוהה (ובטח ארגיז כאן רבים , וזה לא בפעם הראשונה), אם יהיה זה מוסרי ונכון לבטל את הפוליסה.

שלשום נהרג בנו של מחמוד א זהאר, מראשי החמאס. בעוד אינני מצטער על מותו, הייתי שמח הרבה יותר לו היה נהרג האב.

במצב הנוכחי לא חסרים לראשי החמאס מתנדבים לסכן את חייהם כדי לשגר את רקטות החמאס לעבר ישראל. מאזן האימה, יחס הרוגים של 100 לאחד, אינו מרתיע אותם והם מייחלים לרגע בו תפלוש ישראל לעזה, כדי שיכולו לגרום לישראל אבדות כבדות יותר, ולהסיט את דעת הקהל הפלשתינית והעולמית מחדש לטובתם. כל עוד הם יושבים לבטח בכסאם, לא יהססו לשלוח רבים כל כך אל מותם. טובת עמם אינה לנגד עיניהם, שכן הם מונעים משיקולים דתיים של טיהור ארץ הקודש מן הכופרים הנחותים המטמאים אותה.

מדינת ישראל מצווה להגן על חיי אזרחיה, וחייו של תושב שדרות שיהרג אולי מחר בבוקר אינם חשובים פחות מחייו של גלעד שליט. (לא כך סבורים כמובן רוב אזרחי המדינה שכן גלעד שליט הוא ''ילד'' וחיי ''ילדים'' שווים יותר.)

אומר בצורה בוטה ואכזרית כי לדעתי האישית, גלעד שליט איננו ילד, הוא חייל שבוי וחייו של חייל לוחם ראויים יותר להקרבה מחייו של אזרח הנהרג בגבול עזה. חיילים מגוייסים לצבא כדי ללחום למען המדינה, וכך הם נשבעים בעת גיוסם:

הנני נשבע(ת) ומתחייב(ת) בהן צדקי לשמור אמונים למדינת ישראל, לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים, לקבל על עצמי ללא תנאי וללא סייג עול משמעותו של צבא ההגנה לישראל, לציית לכל הפקודות וההוראות הניתנות על ידי המפקדים המוסמכים ולהקדיש כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל.

טקסי השבעה

גברת בוזגלו לעומת גלעד שליט (הגברת הזו ממבחן בוזגלו שטבע אהרון ברק, אחייניתה של הזקנה מהמסדרון) לא נשבעה מעולם להקריב את חייה למען המולדת או לחירות ישראל, וחובתה של המדינה להגן עליה, גם במחיר חייו של הלוחם שליט.

לכן אני סבור כי חובתה על ממשלת ישראל לעשות את כל מה שביכולתה כדי לגרום ל''ממשלת'' החמאס (זו אינה ממשלה לגיטימית בעיני שכן היא שולטת בכוח הנשק וההפחדה ואינה עושה מאומה לרווחת בני עמה) לחדול מירי הרקטות על מדינת ישראל. הרבה לפני שפולשים לעזה ומסתכנים במאות נפגעים וביצירת מצב שקל להיכנס אליו אך קשה לצאת ממנו, יש להעצים את המלחמה בחמאס ובעוזריו ולהרוג את מנהיגיו הבכירים והזוטרים, ולחסל את כל מנגנוניו השלטוניים. את זאת יש לעשות תוך הקפדה יתירה על המנעות מפגיעה לא מידתית באזרחים בלתי לוחמים.

הפסקת החשמל לעזה היא לדעתי אמצעי בלתי מידתי - לא רק שלמנהיגים יהיו תמיד גנרטורים, אלא הפגיעה הזו באזרחים תדחוף רבים יותר מהם לזרועות הלוחמים. את מחיר פשעי המלחמה של החמאס יש לגבות גם ובעיקר ממנהיגי הלוחמים, לרבות אנשים כמו חאלד משעל היושב לבטח בדמשק.

ואם חלילה ירצח גלעד שליט (הריגת שבוי חסר אונים הנמצא בידך היא רצח ללא ספק) או יועלם, יהיה דמו בראש רוצחיו.

ומדוע ממשלת ישראל, היודעת כל זאת, נמנעת מלעשות את הדברים האלמנטריים האלה? כי לצערי יודע ראש הממשלה ויודעים שרי הביטחון, ויודע ראש האופוזיציה כי לו הוא בשלטון, היה העם הטיפש שלנו תולה את מותו במנהיגי המדינה והצבא.

כמובן שבמצב הנוכחי אני אישית מתנגד התנגדות נחרצת לשחרור לוחמי אויב תמורת גלעד שליט. חייו של השבוי ינצלו, אך במחיר כבד של חייהם של אזרחים שלא נשבעו לההרג למען חירות ישראל. אני בעד חילופי שבויים עם האויב. חילופי שבויים כאלה צריכים להתבצע רק ואך רק בשוך הלחימה, אחרי הסכם יציב להפסקת אש או שביתת נשק. אז מותר לדעתי ואף וצריך לשחרר תמורת החייל השבוי גם שבויים הנמצאים בידינו שנים רבות אשר להם ''דם על הידיים''.

מה דעתכם?

---