אד מוזר לקרוא עצה כזו מוזרה המומלצת לחברה משכילה. אנחנו עם-הספר לפתע נדרשים ללמוד לקח מחברה פרימיטיבית, המדשדשת על פתחי תרבותנו המפוארת. אבל הנסיון מלמד אותנו שאדם יכול להיות אנאלפבית, ובאותה שעה יש לו חכמת חיים נהדרת. ובקטע הזה, הייתי רוצה להכניס אתכם לוויכוח.

לא חסרה לנו חכמה, ואף לא פילוסופיית-חיים, שנכתבה לפני אלפי שנים. די אם נפתח את מסכת ''אבות'', ונמצא בה את כל תורת ההתנהגות בין אדם לחברו על רגל אחת. די אם נציין מן ההמלצות המפורסמות: ואהבת לרעך כמוך; את השנוא עליך אל תעשה לחברך; קנה לך רב, ועשה לך חבר.

אין יום שחולף מבלי שנקרא בעתון או נשמע ברדיו על נערה שנאנסה, בידי נער או נערים אחדים. מורה שהוכתה על ידי אחד מתלמידיה; מנהל בית ספר שמצא את מכוניתו עם צמיגים מנוקבים, ועוד כהנה וכהנה. ואתה שואל את עצמך: מנין צצו כל התופעות הללו? הרי גם אנחנו היינו ילדים, ולא ראינו תופעות כאלה.

בעברי התרועעתי הרבה עם בדואים. וכפי שאמרתי בפתיח לרשימה, אין להם השכלה, אבל יש להם חכמת חיים, העוברת מדור לדור. ברצוני לספר לכם על על תופעה שקרתה בסיני. באחד הימים ראיתי, נערה צעירה הולכת בגפה במדבר. וכאשר שאלתי את השיח' של הכפר, האם אין זה מסוכן עבורה שהיא תסתובב לבד, השיב לי אז: ''האמן לי שהיא כאן בטוחה יותר מאשר אצלכם בתל-אביב''. ואני גחכתי למשמע הדברים – שכן זה קרה לפני כשלושים שנה. ואז הוא הוסיף: ''החרפה היא כמו האש'' (العار - نار). וכשהאש מוצתת היא מתפשטת ומכלה כל מה שנמצא בסביבתה. ומי שמדליק את האש (ממיט חרפה) באהלו של האחר, עליו לדעת (שהחרפה תפגע גם בו) שגם האוהל שלו יישרף. ולכן, כשם שאין צעיר רוצה שמישהו יפגע באחותו, כך גם הוא לא יפגע באחותו של האחר, וכן הלאה....

אפשר גם ללמוד עוד משהו מקורות הימים בתקופתנו במדינתנו המתחדשת, ערבי שקם עליו יצרו, הוא יחפש להרגיע אותו עם נערה יהודיה, או תיירת, או כל אחת אחרת, ובתנאי שהיא לא תהיה ערביה ככלל, ובמיוחד שלא תהיה מכפרו. כי הוא יודע גם יודע, כי לאחר שהוא נעץ את אבר-זכרותו בגופה של נערה ערביה, מישהו ממשפחתה ינעץ בו את השברייה שלו בתמורה לאותו מעשה. ואם הדבר נעשה בהסכמה, גם שותפתו למעשה גורלה יהיה זהה.

ציינתי כמאמר הכתוב: ''נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי...'' בימים ההם תופעות מבישות כאלה. אם כן מהי הסיבה? חוסר חינוך של ההורים. כל פסיכולוג-חובב יאמר לך בנושא זה: מה שההורים לא עושים עד גיל שש, איש לא יעשה זאת במקומם אחר כך. הרדיפה אחר רמת חיים בימינו, לא מותירה זמן להורים להתעסק עם חנוך ילדיהם.

ואני שואל את עצמי, אם אנחנו שונאים כל כך את חכמת החיים שיש בדברי חז''ל, מדוע שלא נלמד מן הבדואים את כללי ההתנהגות הבסיסיים הללו: ''את השנוא עליך, אל תעשה לחברך''. מדוע אני מציע זאת? כי הרי צעירינו הולכים אל סוף העולם לכל מיני מקומות קדושים, כדי לגלות חכמות-חיים חדשות-ישנות. אז מדוע שלא ילמדו משהו משכניהם כאן.

ההבדל יהיה אחד בלבד: במקום מקדש, הלימוד ייעשה באוהל פשוט.
והרי כבר למדנו, שלא הקנקן קובע, אלא מה שיש בתוכו. לא האכסניה היא החשובה, אלא מה שמלמדים בה.

ל י מ ו ד   פ ו ר ה ! ! ! !

---