ישראל של ראשית האלף השלישי מצטיירת כמדינת חטאים, ומפלטם של חשודים משועי הארץ. בראש צועד נשיא המדינה, עם החשדות לאינוס של כמה נשים, ואפילו אחת דיינו. אחריו ראש הממשלה עם החשדות לקבלת שוחד בעקבות מכירת ביתו ברחוב כרמייה בירושלים. הבא בתור הוא שר האוצר, שחשוד במעילת כספי קופת החולים הלאומית. ועולם כמנהגו נוהג. יש פרץ ויש צווחה, אבל החשודים המעורבים בפרשיות הללו, אינם מבינים על מה כל המהומה? שהרי כל עוד הם לא הורשעו בבית המשפט, משמע שהם צחורים וטהורים כלובן הרקיע.

הפילוסוף הצרפתי, ז'אן פול סרטר, תאר את הבושה כתופעה של חוסר נעימות הנוצרת מהפיכת האדם לאובייקט נרדף. אדם שזהותו ודמותו ניצבים לפתע בעין הסערה, מפאת מעשה שחטא, מתעורר אצלו הרצון לברוח לקצה תבל; להבלע בלב האדמה - וכל זאת בגלל הבושה. אבל לא אצלנו.

לפני כעשר שנים התרסק מטוס נוסעים יפני בשעת נחיתה. כל הנוסעים ואנשי הצוות (225) נהרגו. שר התחבורה היפני התפטר. לפני חמש שנים, אסון דומה אירע לחב' התעופה הלאומית של טייוואן. מועצת המנהלים של החברה התפטרה.

בשנת 1962 פורסמה ידיעה בעתונות הבריטית על פרשת אהבים של שר המלחמה ג'ון פורפיומו עם יצאנית ידועה. לאותה הגברת היו גם מאהבים נוספים, ביניהם נספח בשגרירות הסובייטית, שעסק בריגול. שר המלחמה התפטר מיד.

בימים אלה נשיא הבנק העולמי, ג'ון וולפוביץ, העניק במסגרת סמכותו פיצויים קצת מוגדלים לחברתו לחיים, שעבדה בבנק, והתפטרה עקב מנויו לתפקיד נשיא הבנק. נשיא הבנק נאלץ לפרוש עקב הבקורת הצבורית.

אצלנו היה רק איש צבור אחד שנהג לפי אמות מידה אלה. לפני כשלושים שנה התפטר יצחק רבין מתפקידו כראש ממשלה, בגלל חשבון הדולרים שהחזיקה אז אשתו בארה''ב. מאחר שזה היה בנגוד לחוק - יצחק רבין התפטר מראשות הממשלה.

בשנת 1939 נחתם הסכם מינכן הידוע לשמצה. בהסכם זה נקבע שממשלת צ'כוסלובקיה תעביר את חבל הסודטים לגרמניה. מי שעמד מאחורי ההסכם היה ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין. המדינאי הבריטי האמין בשלום ולא רצה לצאת למלחמה נגד גרמניה. הוא הוזהר על מדינאים בריטים ובראשם ווינסטון צ'רצ'יל, כי ספוח חבל הסודטים רק יגביר את תאבונו של היטלר. אבל צ'מברלין לא שעה. ב-‏1 בספטמבר 1939 הצבא הגרמני פלש לפולין, וחצי שנה לאחר מכן הפלישה הגרמנית הורחבה למדינות השפלה, בלגיה, דנמרק וצרפת. ואז התלקחה מלחמת העולם השניה.

כאשר נוכח צ'מברלין כי טעה, הוא ניסה לצרף את צ'רצ'יל לממשלתו כשר המלחמה. צ'רצ'יל סרב. ואז ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, הגיש את התפטרותו למלך ג'ורג' ה-‏6. יתרה מזאת, הוא המליץ בפני המלך להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על ווינסטון צ'רצ'יל. הוא בקש מן הפרלמנט הבריטי להתאחד מאחורי ממשלתו של צ'רצ'יל.

מה קורה אצלנו בנסיבות דומות? ראש הממשלה שלנו, לא רק שכשל במלחמה שהוא יזם, הוא מבוקש לחקירות בעניינים שונים, הוא מכיר באחריותו לכשלון המלחמה. אבל הבושה היא ממנו והלאה. הוא לא מכיר את המושג הזה. להערכתי, הוא נמנע מהתפטרות משלוש סבות עקריות.

הראשונה, הוא חושש שבהיותו אחד הח''כים, קיר המגן של תפקיד ראש הממשלה, לא יחצוץ בינו לבין חוקריו. חיץ שמעניק לו חסינות מפני הליכי חקירה, שסתם ח''כ לא נהנה מהם. הסיבה השניה, הוא רוצה לחסום כל אפשרות שמי שירש אותו יהיה שנוא נפשו – בנימין נתניהו. והשלישית, החשש שהאגו שלו ייפגע. אחרי הכל הוא הגיע לראשות הממשלה במקרה, וחבל לקטוע את זה ככסיל.

הפתגם הערבי אומר: בוויכוח בין פלוני ואלמוני – אבד הכבוד שלנו. (בין חנא ומנא – דאעת לחאנא = بين حانا ومانا - ضاعت لحانا).

---