העתון המצרי אל-אהראם מסר בגליונו משלשום (15/2/03), שהנשיא המצרי חוסני מובארק קורא לעריכת פיסגת חרום ערבית בשבוע הבא, בשארם אל-שיח'. את קריאתו למנהיגי ערב לבוא לפיסגת חרום זו מסר הנשיא המצרי במסיבת עתונאים שנערכה בארמונו בעיר הקיט בסיני.

במסיבת העיתונאים הכריז הנשיא המצרי, כי אסור לעולם הערבי להמתין למלחמה בחיבוק ידים, מבלי לנסות לגבש דעה ערבית מאוחדת לפתרון בעיית עיראק בדרכי שלום. יש צורך למנוע מן האזור מלחמה, כיוון שהשפעתה תהיה עצומה על העולם כולו. ''אין לנו אפשרות לעצור את מכונת המלחמה, אבל יש באפשרותנו להשפיע על מקבלי ההחלטה''.

העתון הכווייתי ''אל-ראי אל-עאם'', מודיע על הפיסגה בעמודו הראשון – לא בכותרת ראשית, בנוסח אחר. שר החוץ הכווייתי, אחמד אלצבאח, מסר לכתב העתון כי שר החוץ המצרי, אחמד מאהר, התקשר אליו והודיעו על פסגת החרום בשארם אל-שיח'. שר החוץ הכווייתי השיב לעמיתו המצרי, כי כוויית תדון בהצעה ותשקול בה, ורק לאחר מכן תשיב על ההזמנה למצרים.

בתכנית הטלוויזיה ''ללא גבולות'', ששודרה בתחנת הטלוויזיה אל-ג'זירה שבקטאר ביום רביעי בלילה (12/2/03), רואיין הד''ר עבדאללה אל-נפייסי, מרצה למדע המדינה ופרשן מדיני של התחנה. התכנית כולה נסבה על המלחמה בעיראק ההולכת וקרבה. האורח הנכבד התייחס בשיוויון נפש לכל נושא המלחמה, כאילו שאין הענין נוגע לו או למדינתו. לדבריו, ארה''ב היא מדינה מודרנית ודמוקרטית, האוכלוסיה שלה היא אוכלוסיה שבעה. ומדינות כאלה אין ביכולתן לשאת מלחמה ממושכת, אורך הנשימה שלהן הוא קצר בגלל האוכלוסיה המדושנת. הוא ציין כי מאז מלחמת העולם השניה, ארה''ב ברחה מכל מלחמה שהסתבכה בה. ואם עיראק תצליח למשוך את המלחמה, ארה''ב תברח גם הפעם. שכן מדינות העולם השלישי המורגלות לסבל, יש להן הסיבולת לעמוד בלחצי המלחמה. לאחר מכן הוא הדגיש את האינטרסים של המדינות השונות בפרוייקט העיראקי. שום דבר חדש.

פרשנות

העובדה שהנשיא מובארק ערך את מסיבת העתונאים שלו בשארם אל-שיח', זה צעד מצרי ליצירת דרמה חזקה יותר מן המשבר העיראקי. שכן מצרים חשה ששרביט המנהיגות על העולם הערבי הולך ונשמט מידיה. רק בשבוע שעבר הסתיימו מאמצי המצרים לשכנע את החמאס והג'יהאד האיסלאמי, ארגוני החבלה הפלסטינים, להפסיק זמנית את פעילותם – בכישלון, וזה דבר שהמצרים אינם מורגלים בו. יתרה מזו, מצרים אינה יכולה להרשות לעצמה להותיר את הזירה הדיפלומטית בלעדית בידי סוריה, שכן זו, בהיותה חברה במועצת הבטחון, תפסה את הבמה הבינלאומית כלוחמת למען הענין הערבי.

להטיס מטוס מלא עיתונאים מצרים לשארם אל-שיח', זה בא להצביע על הדחיפות שבעניין, בעיני השלטון המצרי. אם סעודיה ומדינות המפרץ הפרסי אינן מוטרדות במיוחד מן המלחמה הקרבה, אז למצרים ודאי שאין ממה לחשוש. נותרה, איפוא, בעיית המנהיגות על העולם הערבי. אם תצליח מצרים לגרום לכך שפתרון הבעיה העיראקית יבוא במו''מ, במקום במלחמה, זה יביא לה דיווידנדים בעולם הערבי – ומצרים תמיד גובה לאחר מעשה את מחיר התיווך.

נושא אחר שמטריד את מצרים הוא כושרה הגרעיני של ישראל. זה שלישראל יש היכולת הגרעינית – זו עובדה ידועה. אבל מצרים רוצה גם לוודא שלא יהיה לישראל נשק גרעיני. ואם הנושא העיראקי יתועל לאפיקים של מו''מ מדיני, תוכל מצרים להפנות את האצבע לעבר ישראל בגופים הבינלאמיים השונים ולומר: גם שם צריך לחפש. בנושא זה יש מאמרים בשני עתונים מצריים, וגם בעתון הבעת' הסורי, שלא לדבר על הופעתו של שר החוץ הסורי במועצת הבטחון.

בעתון המצרי ''אח'באר אל-יום'' התפרסם שלשום (15/2/03) מאמר תחת הכותרת ''עמדה פוליטית'', פרי עטו של העיתונאי איברהים סעדו. העתונאי כותב כי לצד מערכת התעמולה בין ארה''ב לעיראק, נוצרה מערכה חדשה בין ארה''ב וכמה ממדינות אירופה, בראשן צרפת, גרמניה ורוסיה. ארה''ב מתעקשת על שמוש בכח צבאי לפתרון הבעיה העיראקית והפלת המשטר שם. וזאת כפעולת ענישה על שעיראק מבקשת לשמור לעצמה נשק השמדה המוני, ואי רצונה של עיראק לשתף פעולה עם פקחי האו''ם.

עמים רבים ומדינות רבות תמימי דעים עם ארה''ב בדבר הסכנה של המצאות נשק השמדה המוני במספר מדינות ולא רק בעיראק.

לישראל, למשל, יש כל סוגי הנשק להשמדה המונית: אטומי, כימי וביולוגי. ישראל עלולה להשתמש בנשק זה אם יתפתח מצב מלחמה כזה או אחר. למרות זאת לא שמענו אפילו פעם אחת שבריטניה או צרפת הביעו אי שביעות רצון מצבירת נשק האב''כ בידי ישראל. כאילו שרק המשטר העיראקי הוא היחידי בטפשותו ובפזיזותו, המסכן את סביבתו. למען האמת, אומר איברהים סעדו, שטיפשותו של סדאם חוסיין גרמה לכך שהוא השתמש בנשק כימי נגד עמו ונגד האיראנים. אבל האמת היא שגם ממשלות ישראל, כולן בזו אחר זו, לא נמנעו מלהעניש את הפלסטינים ולהכותם בכל הנשק המתוחכם העומד לרשותם. ישראל אינה מוציאה מכלל אפשרות, באופן החלטי, להשתמש בנשק השמדה המוני נגד העם הפלסטיני, ונגד כל עם ערבי אחר – אם היא תחוש שעצם קיומה נתון בסכנה.

מדוע, אם כן, אנו דורשים לפרק את עיראק מנשקה ומתעלמים מן הנשק שבידי ישראל, שהוא יותר הרסני ויותר קטלני? גם לארה''ב יש המלאי הכי גדול בעולם של נשק השמדה המוני, ואחריה רוסיה, צרפת ובריטניה... וכולן מתלהבות לשמור על השלום העולמי, וכולן רוצות לפרוק את הנשק הזה ממדינות ''ציר הרשע'', כהגדרתו של בוש. אבל מתעלמות מהצטברות נשק זה ומפיתוחו אצלן.

האם אריק שרון השתנה?

העתון המצרי ''אל-גומהוריה'' מפרסם היום (15/2/03) מאמר פרי עטו של העיתונאי יוסף עבד אל-רחמאן, תחת הכותרת 'האם שרון השתנה'. העיתונאי המצרי מנסה להשחיר את פניו של ראש ממשלת ישראל, לקראת ביקורו במצרים – אם וכאשר הדבר ייצא אל הפועל, לפי הזמנת הנשיא המצרי. הוא מנסה לעשות לראש הממשלה שלנו את מה שעשתה העיתונות האמריקנית למנחם בגין, לאחר שקיבל רוב בכנסת כראש ממשלה. להלן חלק מן הדברים שהופיעו במאמר.

שרון זכה להיבחר לראש ממשלה פעם שניה תוך שנתיים. הפלסטינים ועתידם נותרו במדרון לכיוון לא ידוע, מפחיד ועטוף בסכנות. שרון נולד בכפר צפונית לתל-אביב. הוא אדם אלים ביסודו ומדמם במעשיו. לא סתם כינתה אותו העתונות האמריקנית ''בולדוזר אנושי''. עבד אל-רחמאן מצטט את מחברי הספר ''שרון הלוחם והמדינאי'': ''נטייתו החזקה להשתמש באלימות... הוא עצמו אמר פעמים רבות שהאלימות היא הדבר היחיד שאפשר לעשות עם הערבים...'' וכאן מקשר עבד אל-רחמאן... ''עד יום ראשון האחרון, מדיניות האלימות שלו נמשכה בטבח בנערך בעזה.''

עיתון ''הארץ'' הישראלי – מצטט העיתונאי – מצטט פוליטיקאים ומומחים, שמביעים התפעלות מן התמיכה הסוחפת שלה זכה שרון בצבור הישראלי. הפליאה גדולה עוד יותר, כאשר רואים שראש הממשלה הכושל ביותר, זכה בתמיכת הציבור הגדולה ביותר. למרות שבתקופת שלטונו השלום התרחק, הביטחון התדרדר והכלכלה קרסה. הפער בין עני ועשיר גדל. המדהים הוא שאין איש בישראל הסבור כי ממשלת שרון תצליח להוציאם מן המצב הרעוע.

עבד אל-רחמאן מצטט את מחבר הספר ''לא עוצר באדום'', כמי שאומר בספרו שהוא חושש שאריק שרון לא ישתנה. מחבר הספר (עוזי בנזימן) מצביע על סימנים ששרון ימשיך בדרך שהוא נעול עליה. מה שמתאים לאופיו האלים ומעשיו הפליליים.

---