במוצאי שבת האחרונה עברתי חוויה אינטלקטואלית מטלטלת, שעה שצפיתי במחזה שנקרא ''יהודי טוב'', של המחזאי היהודי האמריקני הנרי יגלום. המחזה דן באנטישמיות שהיתה בפולניה בשנות השלושים של המאה הקודמת, ולמעשה באירופה כולה. המחזה הוצג לציבור על ידי ''התיאטרון העברי''. המסר הועבר לציבור בצורה ממוקדת ועוצמתית באמצעי תפאורה מועטים, וצוות דל של שחקנים. כדי להמחיש לקורא את עוצמת החוויה של הצופים, בסוף ההצגה הקהל עמד ומחא כף לצוות במשך עשר דקות תמימות.
העוגן המרכזי של ההצגה הוא השחקן הראשי גד צדקה. שחקן, מחזאי ובמאי. זוכה פרס המחזאי-במאי בפסטיבל תיאטרונטו (קברט ז'בוטינסקי), ופרס המחזאי בפסטיבל חיפה. שיחק בקאמרי את רומיאו במחזה ''רומיאו ויוליה''. בבית לסין שיחק במחזה ''אמא שלו''. הוא אינו מרבה לשחק, הוא עוסק יותר בבימוי ומחזאות. גדי צדקה בן לעדה השומרונית, גבר מרשים בשנות החמישים, נולד בשכם. לאחר מלחמת ששת הימים הוריו ניצלו את חוק השבות ועלו לארץ והתישבו חולון. את שרותו הצבאי בצנחנים, בחר לעשות ביחידה קרבית עשה כדי להתערות היטב בחברה הישראלית. מאוחר יותר כאשר גילו את בקיאותו במחשבים, הוא הועבר למיכללה לפיקוד ומטה.
יהודי טוב
