  
  
  
|
  ההונאות המצריות שנעלמו מעינינו | |||||
| שמעון מנדס (יום שישי, 21/09/2012 שעה 19:00) | |||||
|
|||||
 הצגת המאמר בלבד |
 |
 |
|
||
  הנחות היסוד חשובות יותר |
|||
|
|||
שמעון רעי, אתה מתרכז בפרטים והם, ללא ספק, חשובים. אך כאשר אני מביט אחורה אני רואה רצף של הנחות יסוד שגויות כבר לפני מלחמת שת הימים. הראשונה היא ההנחה שנאצר לא יזיז כוחות ובזה התבדנו במאי 67, הנחה שניה שלאחר הניצחון הערבים יבואו אלינו ''בזחילה'' ( דיין חיכה לטלפון)אך קיבלנו את ''חרטום''. לפני מלחמת יום כיפור זילזלנו עמוקות במצרים וראינו בסאדאת ליצן.לכן הופתענו, עם מרואן ובלי מרואן, כאשר הליצן הפך ללוחם ללא חת. וכך ניתן להמשיך עד ימינו אלה. סוכנים כפולים מצליחים רק במקום שיש להם ''דלת פתוחה'' במוחם של המנהיגים. ולכן הנחות היסוד השגויות הן הפתח שדרכו הם מצליחים להחדיר את ''מרכולתם'' הקלוקלת. גמר חתימה טובה | |||
| _new_ |
 |
|
|
||
| הנחות היסוד חשובות יותר |
|||
|
|||
ע' יקירי, אם נסתכל אחורה אנחנו נמצא שהמודיעין ש/לנו שגה לאורך כל הדרך. רק לדוגמא אני אזכיר את אליהו ששון ז''ל, שהיה איש המחלקה המדינית. האיש היה יליד דמשק, שלט בשפה הערבית ובתרבותה. ב-1948 הוא אמר לבן גוריון וחברי הממשלה, כי בהתאם להתפתחויות המדיניות לא יהיה מנוס ממלחמה. גם אז הם אמרו שהערבים לא יעזו. סופו של דבר אנו מכירים את ההיסטוריה. יש לנו תקלה בסיסית בינינו לבין שכנינו. אנחנו לא מכירים לא את שפתם ולא את תרבותם - וזה בעוכרינו. בעברי הצבאי שרתתי בוועדה הצבאית המשותפת ישראל-מצרים ליישום הסכם השלום, באחד הימים נערך דיון במטה שלנו על הצורך בקציני קישור. אני הדגשתי אז שאחת הדרישות הבסיסיות לתפקיד, הוא הצורך בידיעת השפה הערבית - לפחות לצורך התקשור. סגנו של דב שיאון קפץ ואמר ''שהמצרים ילמדו עברית, למה אנחנו צריכים לשבור את הראש בנושא זה''. ברגע שהמנטליות בין שני גופים שונה לחלוטין תמיד יהיה קצר בתקשורת ובהבנה. מעבר לזה אשרף מרואן לא היה סוכן כפול, הוא היה איש של סאדאת מהתחלה. שלוש פעמים שאלה גולדה מאיר את ראש המוסד צבי זמיר: ''איך אתה מאמין שהאיש יבגוד בחמיו (נאצר), איך אתה מאמין שהוא יבגוד בסבא של נכדיו?'' אבל הוא אמר לה שהכל בסדר - זה בדוק. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העניינים עדיין לא הובהרו עד הסוף ונראה לי שעמדתך עומדת מול עמדתם |
|||
|
|||
של אלוף זמיר ותומכיו. כנראה שהעניין מורכב מאוד ועדיין גם אלה שעסקו בצבא ובמודיעין ב-1973 עדיין לא יודעים ממש את האמת במלואה. מה שאפשר לומר בכל מקרה על ההנהגה המדינית והביטחונית של 1973 שהם לא עבדו בפתיחות ובבקרה הראויים בכל ארגון ממלכתי ראוי. כנראה שמקור הבעיה וההפתעה שלנו מצטמצם בשלוש מילים ''המטבח של גולדה''. כל עניין מדיני או בטחוני רגיש היה מובל ע''י מספר קטן של אנשי מדינה/ביטחון ומי שידע בצמרת המדינית היו רק גולדה, דיין וגלילי. גולדה סמכה על דיין בנושאים הבטחוניים. שום עניין רגיש לא הובא לקבינט ולא לווה ע''י קבוצת שרים, ועדת החוץ והבטחון והכירים רלוונטיים בצה''ל. המידור חצה בעלי תפקידים, וחוסר מידע הוא אבי אבות הכשלון. על התנהלות ישראל ומצרים בין 1970 ל-1973 נכתבו עשרות ספרים טובים לפחות. ספר משלים ספר אבל יש ספרים שוללים חלק מהקביעות, עובדות או הערכות שבספרים אחרים. בעקבות חשיפת מסמכים אמריקאים רישמיים וספרו ''1973, הדרך למלחמה'' ד''ר יגאל קיפניס מאונ' חיפה מתפתחת תיאוריה כאילו סאדאת אפילו הציע שלום לישראל תמורת נסיגה לקו לא מוגדר סמוך לגבול 48' כאשר הוא הסכים לנוכחות צבא ישראלי בחלק המזרחי של סיני לכמה שנים. מתקבל הרושם שניקסון והנרי קיסינג'ר שיכנעו את סאדאת ללכת על שלום עם ישראל וסאדאת הקציב לישראל זמן עד הבחירות שהיו צפויות ב-30 בנובמבר, בתקווה שגולדה ודיין יקבלו את ההצעה. כלומר, מעבר לידוע לרובנו נחשף מימד חדש להבנת מה שהתרחש לפני המלחמה, אלא שלא ברור כלל אם המסמכים שנחשפו, שככל הנראה הם אותנטיים, אכן נותנים את התמונה המלאה, כי יש סתירה בין חלק מהעובדות החדשות והפרשנות להן, והעובדות הישנות הידועות. * אם אשרף מרואן היה סוכן מצרי, אז לא ברור למה המצרים רצחו אותו לאחר שזעירא גילה את זהותו של הסוכן הבכיר. אם הוא היה סוכן מצרי כי אז המצרים היו יודעים זאת ולא מגיבים בצורה אלימה כל כך. * אם אשרף מרואן היה סוכן מצרי אז איך זה שיום לפני מהלך צבעי מצרי מכריע בחזית המלחמה הוא מתקשר לאוייב ומתריע? מה זאת אומרת ש''אמנם מרואן העביר את ''האזהרה'', אבל הוא דיבר מגרונו של סאדאת'' ?האם סאדאת היה מטומטם כל כך כדי להודיע יום לפני לאוייב מה הוא הולך לעשות בשטח המלחמה? מה כבר יכול היה מרואן להואיל בעניין המדיני שאילץ את סאדאת לחשוף לכאורה סוד מלחמתי רגיש ונפיץ? האם זה הבגיוני שסאדאת יסכן מדעת את הישגי המלחמה רק כדי לשריין את מרואן לתהליך המדיני שלא היה ולא נולד? הרי הצורך במקור כזה בעניין המדיני ככל שהוא יכול להיות חשוב, מתגמד לעומת הצורך שמצרים תכריע את ישראל במלחמה. שום מנהיג נורמלי לא מסכן תוצאות מלחמה בזמן אמיתי תמורת בניית עוד מסך הגנה על מקור כמו מרואן. שהרי אם מראון לא היה מתריע על מהלכי הארמיה השלישית אז אף אחד בישראל לא היה חושב שמרואן אמין פחות. אינני מבין למה אתה אומר שה''הונאה של סאדאת הצליחה''? לאחר שכוחותיו ב-14 לאוקטובר הובסו? * לגבי הפיגוע הלובי המתוכנן בפיומיצ'ינו בהחלט אפשר שמרואן העביר התרעה לישראל לפי הוראת סאדאת, בלי שסאדאת ידע שמרואן הוא סוכן ישראלי. סביר יותר שסאדאת חשש שפעולת טרור גדולה נגד ישראל תכניס אותה לכוננות מיוחדת שבסופו של דבר תחשוף גם את כוונות מצרים וסוריה לפתוח במלחמה. לכן סביר שהיה זה אינטרס מצרי לסכל את הפיגוע בלובי כדי להמשיך ולהרדים את ישראל. * אם ההונאה היתה כה מושלמת אז למה הכניס סאדאת טילי קרקע - אויר מזרחה לאורך התעלה לאחר הפסקת האש? שהרי כוננות צבאית נגזרת גם מהמתרחש בשטח וקירוב הטילים לתעלה היתה מבחינת סאדאת הצהרת כוונות (סאדאת לא בנה על כך שזעירא ירדים את עצמו בתיאוריה מופרכת שהמצרים לא כשירים למלחמה). * אם סאדאת רצה להתל בישראל למה הצבא המצרי התחיל להכשיר דרכים אל סוללת התעלה מצידה המצרי כבר כמה שבועות לפני המלחמה, כדי לקצר את זמן הצליחה במלחמה העתידית (גם כאן לא בנה סאדאת על כשלונו העתידי של זעירא). * מדוע היה לסאדאת אינטרס לעורר את ישראל ולחלץ ממנה מכה מקדימה, ובכך לסכן את יכולת הצבא המצרי להמשיך כמתוכנן המלחמה? שהרי גם אם הצבא המצרי היה בכוננות גבוהה, הוא לא היה עדיין בתנועה. במידה וישראל היתה מבצעת תקיפה מקדימה כי אז כמות הפגיעות בצבא המצרי היה גדול יותר וכמות הפגיעות בחיל האויר הישראלי היתה נמוכה יותר (ההמתנה לתקיפה מצרית וכניסת חיל האויר לפעולה רק לאחר שהכוחות המצריים החלו לנו שיבשה את תמונת המודיעית הנייחת שהיתה ידועה והקשתה על תקיפה ממוקדת ומכרעת וגם חייבה לפצל את הכוח האוירי ולהפעיל את רוב המטוסים אד-הוק מול בעיות שמתעוררות בשטח לאור המצב המשתנה של המלחמה, דבר שגרם - להפלת יותר מטוסים שלנו וליעילות פחותה בהשמדת כוחות אוייב). לדעתי סאדאת לא נזקק לתירוץ מדיני כאילו ישראל התחילה, משום שמבחינתו לא היתה כל חשיבות או פגם או חולשה מדינית בכך שמצרים היא שיזמה את המלחמה. מנגד מתן אפשרות לישראל להקדים ולתקוף לא היה מציב קשיים מיוחדים בפני ישראל מול ארה''ב והעולם, שהרי ב-1967 הקדמנו ותקפנו וכולם היללו אותנו. חבל מאוד מאוד ש''גולדה לא נפלה לפח'' ולא הורתה על תקיפה מקדימה ! * לא מוכרת לי עובדה שישראל איבדה 120 מטוסים (במצרים בלבד?), ובודאי לא בשלושת הימים הראשונים למלחמה. לי זכור המספר 102 מטוסים לאורך כל המלחמה בכל הגזרות. * אני מציע להתייחס בספקנות לדיברי הד''ר עבד אל-מונעם (''אני קובע שאשרף מרואן היה זרע שנשתל במח הישראלי'') והגנרל ? (הוא הגיע לדרגת עמיד - תת אלוף) מחמד בסיוני(''מי שהפעיל את אשרף מרואן היה הנשיא סאדאת בעצמו. הוא גם האיש שאישר את תכנית ההונאה האסטרטגית''). לאחר חשיפת שלו של אשרף מרואן המצרים נכנסו להלם והוציאו הודעות במטרה לתקן ולכסות על הנזק. כעבוד מספר שנים הם באו בחשבון עם מרואן בלונדון. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העניינים עדיין לא הובהרו עד הסוף ונראה לי שעמדתך עומדת מול עמדתם |
|||
|
|||
לא רק אתה לא מבין מדוע... למה... ואיך... גם ראש ממשלת ישראל בימים ההם לא הבינה, והיא שאלה את צבי זמיר: אני לא מבינה איך אתה יכול לסמוך עליו, שהוא יבגוד בסבא של הילדים שלו? אני לא מבינה איך אתה כל כך בטוח שהוא יבגוד באבא של אשתו? גולדה מאיר לא השלימה עם העובדה שאשרף מרואן עובד בשרותנו, וצבי זמיר אומר בספרו כי בכל פגישה עם גולדה נותרה השאלה: ''איך זה יתכן?'' אבל לאחר הפגישה עם אשרף מרואן בלונדון, כאשר הוא כבר יודע כי מחר יש מלחמה, הוא לא מעז להתקשר לראש הממשלה כדי לבשר לה על המלחמה. את זה אני מקווה שאתה מבין. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העניינים עדיין לא הובהרו עד הסוף ונראה לי שעמדתך עומדת מול עמדתם |
|||
|
|||
אינני יודע איך בדיוק תשובותיך עונות לשאלותי? * חששה של גולדה הוא חשש מובן, אבל אינו קובע אם מרואן היה סוכן אמיתי או כפול. למעשה כל איש מודיעין צריך להטיל כל הזמן ספק באמינות כל מקור היומינט ולעשות תרגילי אימות שאכן המקור אמין. * מי חושש להתקשר לראש הממשלה? זמיר? זמיר קיבל הודעה ממרואן כבר בליל 4-5 לאוקטובר על צפי למלחמה ובקשה דחופה להיפגש עימו באירופה. במברק ששלח מרואן למוסד בליל חמישי-שישי הוא העביר את קוד הפתיחה למלחמה ואף חרג מנוהל ביטחון שדה והוסיף הערה ''רבותי, שימו לב'' כדי שאנשי המוסד במשמרת הלילה לא יפספסו את משמעות הדבר ויתייחסו לזה בבהילות ראויה. כלומר, מספיק היה שעובדה זו תובא לפני הרמטכ''ל, שר הבטחון וגולדה כדי להכריעה לעירנות ולהתכוננות למלחמה. וגם כדי לפתוח מקור אלקטרוני מסווג המיועד למצבים כאלה. כמובן שההתרעה לא עברה לצבא ולממשלה וכל תהליך קבלת ההחלטות שלהם היה לפיכך פגום. מרואן לא היה המקור היחיד שהתריע על מלחמה. אומנם הוא עשה זאת מספר שעות קטן לפני פרוץ המלחמה (גם בליל חמישי-שישי וגם בליל שישי-שבת בפגישה עם זמיר), אבל היה מקור היומינט אחר שהתריע שבוע לפני שמצרים מתכוונת לפתוח במלחמה בסוף התרגיל שהיא ערכה סמוך לתעלה. התרגיל היה אמור להסתיים ביום ראשון ה-7 לאוקטובר. אז למה צה''ל לא נערך בזמן הרב שהיה לו? וכמובן שהיו מאות ידיעות מסוגים שונים שסיפרו על רענונים בצבא המצרי (והסורי), חידושי מלאי, פריסה מצרית מזרחה, עיבוי הגנה אוירית ממזרח לתעלה וכו'. מספיק חלק קטן מהידיעות שהצטברו כדי שמודיעין יתריע על חשש למלחמה וכדי שהצבא ייערך אחרת. אבל הצבא לא התייחס לשינויים שהלכו והצטברו. עם או בלי מרואן, מודיעין ומבצעים היו צריכים להכריז תחילה על עירנות, הגברת האיסוף ואחר כך העלאת כוננות, כולל תגבור כוחות סדירים והערכות מתוגברת בגבולות. אז למה הצבא לא התריע? למה הצבא לא עשה דבר מול השינויים הידועים שנראו בשטח? | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| העניינים עדיין לא הובהרו עד הסוף ונראה לי שעמדתך עומדת מול עמדתם |
|||
|
|||
ראשית,תקרא טוב טוב את המאמר שלי. אתה אולי נמנה עם אלה שלא מסוגלים להבין שהמידע היקר והמדויק שהעביר לנו אשרף מרואן - היה מלכודת. אבל נלך לשיטתך: 1) ביום חמישי 4/10/73 מרואן מתקשר מפריס לדובי (איש הקשר שלו) ומבקש ממנו להעביר מסר לזמיר, כי הוא מבקש להפגש אתו מחר בלונדון כדי לשוחח על ''כימיקלים'' (שם קוד על מלחמה באופן כללי). לפי דבריו של מרואן הוא נמצא בפריס עם משלחת מצרית. בהנחה שמרואן הוא איש של זמיר, ואף לא אחד בצד המצרי לא יודע על קשריו אתנו - למחרת ביום ששי כל המשלחת המצרית חוזרת לקהיר, רק אשרף מרואן פורש ועושה קפנדריה דרך לונדון. בל נשכח שמרואן הוא יד ימינו של סאדאת, ואחד מחמשת שותפי הסוד בכל הנושא שנקרא מלחמה. האם זה נראה לך סביר שהאיש יכול היה להעלם מנשיאו יום לפני המלחמה? ולצאת ללונדון להפגש עם ידיד ישראלי? 2) אילו היה אשרף מרואן איש של צבי זמיר, כבר ביום חמישי 4/10/73 היה מטלפן לדובי ומוסר לו את מילת הקוד ''אשלגן'', שפירושה מלחמה בשער - במקום לבקש פגישה בלונדון. להפגש רק כדי לומר לזמיר: מלחמה מחר. לא נראה לך מוזר? הס מלהזכיר שאיש יכול היה לדווח על כך קודם לכן. ל-24 השעות הללו היתה משמעות אדירה ביחס לאפשרויות ההיערכות של צה''ל. והמצרים היו מודעים לכך. ביום שני 1/10/73, סאדאת חתם על הפקודה ליציאה למלחמה ב-6 באוקטובר - כל מי שיטען שמרואן לא ידע על כך, שיילך ללמוד את החומר. 3) היתה פעילות ענפה בצד המצרי של התעלה, וסגן בנימין סימן-טוב, שהיה הקמ''ן בגזרת התעלה זעק כל הזמן: שהכל הולך לקראת מלחמה. ואז סא''ל גדליה קמ''ן פקוד דרום - שהתאים את דעתו לזו של אלי זעירא - אמר לסגן סימן-טוב: עוד פעם אחת אתה אומר מלחמה, ואתה עף מהתפקיד. 4) אני יודע שב-1 לאוקטובר היה מקור היומינט שהעביר ידיעה על מלחמה בשבת. (האם לא היה זה טמטום להתעלם מהידיעה הזאת?) המידע הזה דווקא מחזק את טענתי שאשרף מרואן היה סוכן מצרי. יותר מזה, בשלושת החדשים שקדמו למלחמה, האיסוף קלט והעביר 412 ידיעות שכולן מדברות על הכנות למלחמה - ולא לתמרון. הכל הושלך לפח. 5) אבל אנחנו בחרנו להתעלם מהכל ולהשליך יהבנו אך רק על אשרף מרואן. זו היתה קטסטרופה מודיעינית, להתעלם ממראה עיניים ולהסתמך אך ורק על מקור מודיעיני אחד. זה נוגד את תפישת המודיעין הקלאסית של קליטת ידיעות והצלבתן. 6) בספר שיפורסם בשנה הבאה כל הנושא מטופל בהרחבה יתרה, שכאן בגלל קוצר היריעה אין אפשרות לעשות זאת. וחוץ מזה אני רוצה להשאיר משהו לספר. אבל אני אסיים במשפט אחד, שיבהיר קצת. אני הרי טוען, שהמצרים הרדימו אותנו כדי להצליח לצלוח את התעלה (איך אמר סאדאת לקציני המטכ''ל שלו: ''מי שינצח ב-24 השעות ההראשונות , ינצח את המלחמה''). 7) מה שהעביר את גורמי ההערכה על דעתם, היתה העובדה שאשרף מרואן הסגיר לידינו את כל הכלים על לוח השחמט המודיעיני, כדי לאפשר לנשיאו לתת לנו מט על שולחן החול שבחרנו להתעלם ממנו. 8) אשרף מרואן חוסל על ידי המודיעין המצרי, כי האיש ידע יותר מדי, והוא נתן פומבי לכך שהוא כותב את זכרונותיו. וזה הבהיל את המצרים. אילו הוא היה יושב בקהיר הוא היה נשאר אתנו עד היום. הסופר והעתונאי הצמרי, חבר מערכת אל-אהראם, צלאח מונתצר, פרסם מאמר שבו הוא תוהה: האם זה לא מוזר שבשנתיים האחרונות מצאו את מותם שלושה מצרים מפורסמים באותה עיר (לונדון) באותה שכונה (קנסינגטון) שבה גרים הרבה מאד גולים מצריים, ובאותה שיטה הפלה ממרפסת? אשרף מרואן הסתובב בהרבה מאד לשכות בכירות של מדינאים - והמצרים לא יכלו להרשות לעצמם שהדברים יפורסמו ברבים. 9) בוטרוס בוטרוס גאלי היה כידוע מזכיר האו''ם לקדנציה אחת. ארה''ב התנגדה קטיגורית לכך שהוא ייבחר לקדנציה נ וספת. כאשר הוא בא למזכירת המדינה מדלן אולברייט, ושאל אותה למה ארה''ב מתנגדת שהוא ייבחר לקדנציה שניה? ענתה לו מדלן אולברייט: You have lied to me three times. You bastard. מי שמכיר את מצרים יודע שבוטרוס גאלי לא קבל שום החלטה רצינית מבלי להיות מתואם עם הנשיא שלו. תאר לך עכשו,שהאיש יחליט לכתוב את זכרונותיו, והדברים האלה יפורסמו. כאשר תקרא את המאמר שלי שוב, תחשוב טוב על האימרה של סכיני בספר ''בית התה של ירח אוגוסט'', שאמר לקצין האמריקני, כאשר הם דברו ביניהם על נשים עירומות: ''פורנוגרפיה זה ענין של גיאוגרפיה''. ואז אולי תוכל להבין את האסטרטגיה של סאדאת גמר חתימה טובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קודם כל מר מנדס אני רוצה להודות לך |
|||
|
|||
על רמת הויכוח שאתה מציב כאן בפורום, ואני מרגיש שיש עם מי לשוחח ולהתווכח בעניין רב. בהצלחה בספר שתוציא, ולכן אני רוצה להעלות לפניך מספר סוגיות שהיה ראוי שתתיחס אליהן, כדי להכין את התיזה שלך בצורה איתנה יותר ולא לפספס כמה עניינים קטנים שבדרך (אני בכלל הייתי מציע לך להציג את שתי התיזות העיקריות זו מול זו, ובסוף להכריע כהבנתך). להלן הערותי להערותיך: 1. אשרף מרואן התנדב לשרת כמקור מוסד כשהיה בקבוצת המתנגדים לנאצר (1969). למרות היותו נשוי לבתו של נאצר נוצר משבר אמון בין השניים, שאילץ את מרואן לפרוש לעסקים פרטיים. קבוצת מתנגדי המשטר, שבתוכה היה מרואן, התחזקה לאחר עלותו של סאדאת לשלטון. מכאן שהתנדבותו לסייע למוסד בעת ההיא מובנת על רקע המשבר האידיאולוגי שלו וגם רצונו לקבל ממון שיסייע לו בעסקיו הפרטיים, אותם פתח בחו''ל, בעיקר בבריטניה. 2. המסמכים אותם סיפק מרואן בטרם מלחמת 1973 היו מסמכים מקוריים, מלאים, שכללו פרטי אמת כפי שניתן היה לאמתם ממקורות אחרים. בתוך אותם מסמכים היו פרטי מידע שחשיפתם פגעה בביטחון המדינה של מצרים. אני שולל אפשרות שגם אם מדינה אכן מפעילה סוכן כפול מול האוייבת שלה, היא תעביר מידע המוגדר סודי ביותר ברמה הגבוהה ביותר (שחור, סגול כהה, סגול) ובהיקפים גדולים כל כך. מה עוד שתוכניות המלחמה שהעברי מרואן תאמו להפעלת הצבא המצרי במלחמה!!!! 3. לאחר עלייתו של סאדאת לשלטון, הבין מרואן שכדי לשרוד אישית וכלכלית ולהמשיך להיות רלוונטי מבחינה פוליטית (למען האינטרסים של עצמו) ומודיעינית (למען מפעיליו מהמוסד) עליו לחדש את קשריו עם השלטון והמנהיג. לכן הוא החליט לבגוד בחבריו הקושרים והוא חשף אותם לסאדאת. מעשיו אלה הוכיחו את עצמם והוא הפך ליועצו הקרוב של סאדאת. אתה באמת חושב שבמצב כזה אם מרואן היה בא לסאדאת ומגלה לו שהוא סוכן מוסד, כי אז מרואן היה נשאר חי? או אפילו לפחות היה מתמנה ליועצו של סאדאת? 4. מסתבר שמודיעין פיקוד דרום הצליח לבנות את תוכנית התקיפה המצרים האפשרית/הצפויה, שנבנתה בעיקר מהמסמכים שהביא מרואן ובהשלמה ואימות ממידע מודיעיני נוסף ומגוון. אינני סבור שמדינה מעבירה לאוייבת שלה את תוכניות המלחמה המפורטות, גם לא במחיר רצונה העליון להפתיע את האוייבת במועד פתיחת המלחמה. לשם המועד לא מפקירים את התו''ל או את הכוונה. 5. כשמפעילים סוכן כפול ע''י מדינה שהיא אוייבת, המשימה העיקרית שלו היא להיראות אמין אבל לזרוע הטעיות רבות ככל הניתן בצורה חכמה לגבי כל האספקטים של המלחמה: כוונות לפתיחת מלחמה, מועד פתיחת המלחמה, תו''ל מלחמה, תוכניות הערכות ופריסה ופקודת המבצע של המלחמה. במקרה שלנו המקור העביר תוכניות מלחמה מפורטות, כוונות לפתיחה במלחמה שהתאמתו (כמו כוונת המצרים לפתוח המלחמה באפריל 1973 שנדחתה בגלל לחץ סובייטי על רקע פגישת ניקסון – ברז'נייב במוסקבה). וגם מועד המלחמה, שהיה מסווג ולא נחשף אפילו למפקדי הצבא עצמו עד יום המלחמה. בדצמבר 1972 התריע מרואן לראשונה על כוונתה הברורה של מצרים לצאת למלחמת פתע בישראל על ידי הסבת ריכוזי צבא גדולים מול קו המים מ''תרגיל'' רב ארמיות לתקיפה מעשית. הוא גם אמר שהמלחמה נועדה לשבור את ''הסטטוס קוו'' ולחלץ מישראל אחר כך את מירב השטח מסיני שמצרים תוכל להשיג. איזה מקור כפול יתנדב לספר את התוכניות האסטרטגיות של מדינתו? 6. מועד לפתיחה במלחמה לא היה כי את המועד קבע סאדאת ואותו הוא הנחית על מפקדי הצבא שנדרשו להיות מוכנים כל העת, ביום המלחמה עצמה! סביר שמרואן כיועץ התוודה לחיבוטי סאדאת יומיים-שלושה לפני כן. סביר שמרגע ששמע דיבורים על מלחמה יצא מיד בהתרעה כללית, כי יתכן בהחלט שסאדאת בשלב זה עדיין לא היה סגור סופית. לכן בליל חמישי-שישי הוא שיגר את מילת קוד שמתריעה על חשש למלחמה וביקש פגישה עם זמיר בלונדון כדי להסביר לו את הדילמה בצורה מפורטת מעבר למברק בין שתי שורות. 7. עצם הפניה של מרואן יממה וחצי לפני המלחמה, על דחיפות לפגישה עם זמיר, בלי קשר למה שהיה אמור מרואן למסור, היתה צריכה להדליק נורה אדומה בממשלה ובצבא. כל זאת בצירוף ההתרעות הנוספות שהתקבלו ממקורות מגוונים, כולל תצפיות של חפ''ש לאורך התעלה שדיווחו לאחור על פעילות עניפה וחריגה של תגבור כוחות מול עיניהם! הזימון הדחוף כשלעצמו היה צריך להדליק נורה אדומה אצל גולדה, דיין, אלעזר וראש אמ''ן; ובודאי כשעושים את החיבור עם כלל המידע שהגיע למערכת בחודשים לפני כן ובשעות שלפני כן. אבל יותר מכל, מסתבר שזעירא מידר את הרמטכ''ל ולא טרח לעדכנו בכל הדיווחים והשינויים. הרמטכ''ל קיבל בעיקר הערכות מודיעין יומיות, שבועיות ומיוחדות, עדכוני ראש אמ''ן אישיות ועדכוני פורום מטכ''ל וגם קצת חומר אוריגינלי. לכן הוא היה מנותק בפועל מהתמונה המלאה שהתפתחה מול חזית הדרום בעיקר (אבל גם מול חזית הצפון). למה מידרו את הרמטכ''ל אלעזר? 8. מדוע דיווח מרואן על ''פוספטים'' ולא על ''אשלגן''? סביר שבהיותו של מרואן יועץ חיצוני לסאדאת הוא עצמו פיקפק באמינות הדיווח שלו ולא האמין כלל שהולכת לפרוץ מלחמה. קרוב לודאי שסאדאת גם הוא עדיין התחבט ביום חמישי ה-4 לאוקטובר לגבי ההצדקה לצאת למלחמה. אבל מרואן בכל זאת העביר את הידוע לו. סביר שהוא חשב שבדיווח ''פוספטים'' הסיכוי שהוא ייצא כמקור כושל בסוף הסיפור קטן מהסיכוי שידווח ''אשלגן''. הוא בכל זאת רצה להיות על הצד הבטוח יותר מבחינתו, ועדיין לדווח על השינוי החריג. סביר שההחלטה הסופית התקבלה אצל סאדאת ביום שישי ולא לפני כן. 9. אם מרואן היה סוכן כפול אז זוהי בדיוק השעה שהוא לא היה מעביר שום התרעה ובכך היה קונה את ייעודו ועולמו. שום נשיא, מדינה או צבא, לא ינצלו מקור כפול כדי להתריע התרעת אמת על פתיחת מלחמת פתע !!!! כי הסיכון לכישלון המצרים במצב כזה היה בטוח, כמו גם מיצוי הרצוי מהמקור (שהרי תפקידו של סוכן כפול הוא להפיל בפח את האוייב ברגע המכריע – המלחמה) ושריפתו לאחר מכן. ''הסגרת כל הכלים על לוח השחמט המודיעיני, כדי לאפשר לנשיאו לתת לנו מט על שולחן החול שבחרנו להתעלם ממנו'' היא הנחה שגויה, שהרי הפקרת החיילים על הלוח ושיטת המשחק היא ערובה מובהקת לאי השגת מט. שהרי הצעד הפותח במשחק לעולם יחשוש בצדק שלאוייב יש יכולת לעצור את התוקפן בכל שלב. עניין של 'הכרעה ב-24 השעות הראשונות' היא מונח שהתפתח אחרי המלחמה ע''י המצרים, כדי להצדיק את כשלונם ולהתגונן מתבוסתם ועדיין להציג נצחון בעיני המצרים עצמם, כי המשטר היה מאויים בהפיכה. חשיפת המועד ותוכניות המלחמה לאוייב, ע''פ כל בר דעת היא מכת מוות לכל תוקפן שרוצה לנצל את ההפתעה להישג מיידי במלחמה. שום מנהיג לא היה עושה זאת ומגיש מתנה לאוייב, ומסכן גם את ההצלחה ב''24 השעות הראשונות''. וסאדאת התגלה דווקא כמנהיג חכם, אבל לא אובר-חוייכם שיעשה את כל השטויות כדי להכשיל את תוכניותיו. 10. יחסי סגן בנימין סימן-טוב וסא''ל גדליה אינם רלוונטיים לשאלת אמינות מרואן, אלא רק משקפים את הכשל המודיעיני שכפה ראש אמ''ן זעירא על כל חיל המודיעין, דבר שהשליך והשפיע גם על מודיעין אויר ומודיעין ים. הכשל העיקרי של מלחמת יום הכיפורים הוא שהמודיעין נרדם בשמירה. 11. היה יותר ממקור יומינטי אחד שהתריע על כוונות מלחמה, כמו שציינתי, כולל מרואן עצמו שהתריע בשנה שלפני! העובדה שהמודיעין התעלם מהצטברות של מאות ידיעות מתריעות אינה אשמתו של מרואן, אלא של המורה הרוחני של ה''קונספציה'' האלוף זעירא. 12. אתה חוזר שוב ושוב על ביטויים שמראים שהמודיעין כשל, כמו ''הכל הושלך לפח'', '' זה נוגד את תפישת המודיעין הקלאסית של קליטת ידיעות והצלבתן'', ''אבל אנחנו בחרנו להתעלם מהכל ולהשליך יהבנו אך רק על אשרף מרואן'' וכו'. מה עניינו של מרואן לזה? הביטויים שלך מתארים את כשלון אנשי הערכת המודיעין והממונים על ההתרעה למלחמה. 13. אכן ''שיטת ההפלה מהמרפסת'' יכולה לרמוז שיד מצרית היתה בקטילתו של מרואן. לצד הנחתך שהמצרים חששו מהספר שהוא הולך לכתוב כאילו הוא יחשוף את היותו סוכן כפול (אז מה? אולי זה דווקא היה הדבר מייקר ומכבד את המניות של המודיעין המצרי ומגדיל את התיזה של ''ההצלחה'' הגדולה בצליחה המצרית!). מנגד גם התיאוריה שהמצרים חיסלו אותו כי הוא נחשף לראשונה כמקור המודיעין החשוב שהזעיק את ישראל רגע לפני שהמצרים פתחו במלחמה ובכך מנע נצחון מצרי אמיתי, חד ונחרץ, הביא הרס ומוות גדולים על הצבא המצרי והוא גם הפקיר את הכבוד של המודיעין המצרי בעובדה שישראל הצליחה לחדור לצמרת המצרית. הכבוד המצרי נפגע, ומובארק הורה לאנשיו לחסל את מרואן לאחר שרוחות הפרסום ישקעו. ויותר מזה זה היה צעד מרתיע לגבי מקורות אחרים במצרים שעשו, עושים או יעשו כדרכו של מרואן. קודם כל מר מנדס אני רוצה להודות לך על רמת הויכוח שאתה יותר כאן בפורום, ופשוט אני מרגיש שיש עם מי לשוחח ולהתווכח. בהצלחה סבפר שתוציא, ולכן אני רוצה להעלות לפניך מספר סוגיות שהיה ראוי שתתיחס אליהן, כדי להכין את התיזה שלך בצורה איתנה יותר ולא לפספס כמה עניינים קטנים שבדרך. להלן הערותי להערותיך: 1. אשרף מרואן התנדב לשרת כמקור מוסד כשהיה בקבוצת המתנגדים לנאצר (1969). למרות היותו נשוי לבתו של נאצר נוצר משבר אמון בין השניים, שאילץ את מרואן לפרוש לעסקים פרטיים. קבוצת מתנגדי המשטר, שבתוכה היה מרואן, התחזקה לאחר עלותו של סאדאת לשלטון. מכאן שהתנדבותו לסייע למוסד בעת ההיא מובנת על רקע המשבר האידיאולוגי שלו וגם רצונו לקבל ממון שיסייע לו בעסקיו הפרטיים, אותם פתח בחו''ל, בעיקר בבריטניה. 2. המסמכים אותם סיפק מרואן בטרם מלחמת 1973 היו מסמכים מקוריים, מלאים, שכללו פרטי אמת כפי שניתן היה לאמתם ממקורות אחרים. בתוך אותם מסמכים היו פרטי מידע שחשיפתם פגעה בביטחון המדינה של מצרים. אני שולל אפשרות שגם אם מדינה אכן מפעילה סוכן כפול מול האוייבת שלה, היא תעביר מידע המוגדר סודי ביותר ברמה הגבוהה ביותר (שחור, סגול כהה, סגול) ובהיקפים גדולים כל כך. מה עוד שתוכניות המלחמה שהעברי מרואן תאמו להפעלת הצבא המצרי במלחמה!!!! 3. לאחר עלייתו של סאדאת לשלטון, הבין מרואן שכדי לשרוד אישית וכלכלית ולהמשיך להיות רלוונטי מבחינה פוליטית (למען האינטרסים של עצמו) ומודיעינית (למען מפעיליו מהמוסד) עליו לחדש את קשריו עם השלטון והמנהיג. לכן הוא החליט לבגוד בחבריו הקושרים והוא חשף אותם לסאדאת. מעשיו אלה הוכיחו את עצמם והוא הפך ליועצו הקרוב של סאדאת. אתה באמת חושב שבמצב כזה אם מרואן היה בא לסאדאת ומגלה לו שהוא סוכן מוסד, כי אז מרואן היה נשאר חי? או אפילו לפחות היה מתמנה ליועצו של סאדאת? 4. מסתבר שמודיעין פיקוד דרום הצליח לבנות את תוכנית התקיפה המצרים האפשרית/הצפויה, שנבנתה בעיקר מהמסמכים שהביא מרואן ובהשלמה ואימות ממידע מודיעיני נוסף ומגוון. אינני סבור שמדינה מעבירה לאוייבת שלה את תוכניות המלחמה המפורטות, גם לא במחיר רצונה העליון להפתיע את האוייבת במועד פתיחת המלחמה. לשם המועד לא מפקירים את התו''ל או את הכוונה. 5. כשמפעילים סוכן כפול ע''י מדינה שהיא אוייבת, המשימה העיקרית שלו היא להיראות אמין אבל לזרוע הטעיות רבות ככל הניתן בצורה חכמה לגבי כל האספקטים של המלחמה: כוונות לפתיחת מלחמה, מועד פתיחת המלחמה, תו''ל מלחמה, תוכניות הערכות ופריסה ופקודת המבצע של המלחמה. במקרה שלנו המקור העביר תוכניות מלחמה מפורטות, כוונות לפתיחה במלחמה שהתאמתו (כמו כוונת המצרים לפתוח המלחמה באפריל 1973 שנדחתה בגלל לחץ סובייטי על רקע פגישת ניקסון – ברז'נייב במוסקבה). וגם מועד המלחמה, שהיה מסווג ולא נחשף אפילו למפקדי הצבא עצמו עד יום המלחמה. בדצמבר 1972 התריע מרואן לראשונה על כוונתה הברורה של מצרים לצאת למלחמת פתע בישראל על ידי הסבת ריכוזי צבא גדולים מול קו המים מ''תרגיל'' רב ארמיות לתקיפה מעשית. הוא גם אמר שהמלחמה נועדה לשבור את ''הסטטוס קוו'' ולחלץ מישראל אחר כך את מירב השטח מסיני שמצרים תוכל להשיג. איזה מקור כפול יתנדב לספר את התוכניות האסטרטגיות של מדינתו? 6. מועד לפתיחה במלחמה לא היה כי את המועד קבע סאדאת ואותו הוא הנחית על מפקדי הצבא שנדרשו להיות מוכנים כל העת, ביום המלחמה עצמה! סביר שמרואן כיועץ התוודה לחיבוטי סאדאת יומיים-שלושה לפני כן. סביר שמרגע ששמע דיבורים על מלחמה יצא מיד בהתרעה כללית, כי יתכן בהחלט שסאדאת בשלב זה עדיין לא היה סגור סופית. לכן בליל חמישי-שישי הוא שיגר את מילת קוד שמתריעה על חשש למלחמה וביקש פגישה עם זמיר בלונדון כדי להסביר לו את הדילמה בצורה מפורטת מעבר למברק בין שתי שורות. 7. עצם הפניה של מרואן יממה וחצי לפני המלחמה, על דחיפות לפגישה עם זמיר, בלי קשר למה שהיה אמור מרואן למסור, היתה צריכה להדליק נורה אדומה בממשלה ובצבא. כל זאת בצירוף ההתרעות הנוספות שהתקבלו ממקורות מגוונים, כולל תצפיות של חפ''ש לאורך התעלה שדיווחו לאחור על פעילות עניפה וחריגה של תגבור כוחות מול עיניהם! הזימון הדחוף כשלעצמו היה צריך להדליק נורה אדומה אצל גולדה, דיין, אלעזר וראש אמ''ן; ובודאי כשעושים את החיבור עם כלל המידע שהגיע למערכת בחודשים לפני כן ובשעות שלפני כן. אבל יותר מכל, מסתבר שזעירא מידר את הרמטכ''ל ולא טרח לעדכנו בכל הדיווחים והשינויים. הרמטכ''ל קיבל בעיקר הערכות מודיעין יומיות, שבועיות ומיוחדות, עדכוני ראש אמ''ן אישיות ועדכוני פורום מטכ''ל וגם קצת חומר אוריגינלי. לכן הוא היה מנותק בפועל מהתמונה המלאה שהתפתחה מול חזית הדרום בעיקר (אבל גם מול חזית הצפון). למה מידרו את הרמטכ''ל אלעזר? 8. מדוע דיווח מרואן על ''פוספטים'' ולא על ''אשלגן''? סביר שבהיותו של מרואן יועץ חיצוני לסאדאת הוא עצמו פיקפק באמינות הדיווח שלו ולא האמין כלל שהולכת לפרוץ מלחמה. קרוב לודאי שסאדאת גם הוא עדיין התחבט ביום חמישי ה-4 לאוקטובר לגבי ההצדקה לצאת למלחמה. אבל מרואן בכל זאת העביר את הידוע לו. סביר שהוא חשב שבדיווח ''פוספטים'' הסיכוי שהוא ייצא כמקור כושל בסוף הסיפור קטן מהסיכוי שידווח ''אשלגן''. הוא בכל זאת רצה להיות על הצד הבטוח יותר מבחינתו, ועדיין לדווח על השינוי החריג. סביר שההחלטה הסופית התקבלה אצל סאדאת ביום שישי ולא לפני כן. 9. אם מרואן היה סוכן כפול אז זוהי בדיוק השעה שהוא לא היה מעביר שום התרעה ובכך היה קונה את ייעודו ועולמו. שום נשיא, מדינה או צבא, לא ינצלו מקור כפול כדי להתריע התרעת אמת על פתיחת מלחמת פתע !!!! כי הסיכון לכישלון המצרים במצב כזה היה בטוח, כמו גם מיצוי הרצוי מהמקור (שהרי תפקידו של סוכן כפול הוא להפיל בפח את האוייב ברגע המכריע – המלחמה) ושריפתו לאחר מכן. ''הסגרת כל הכלים על לוח השחמט המודיעיני, כדי לאפשר לנשיאו לתת לנו מט על שולחן החול שבחרנו להתעלם ממנו'' היא הנחה שגויה, שהרי הפקרת החיילים על הלוח ושיטת המשחק היא ערובה מובהקת לאי השגת מט. שהרי הצעד הפותח במשחק לעולם יחשוש בצדק שלאוייב יש יכולת לעצור את התוקפן בכל שלב. עניין של 'הכרעה ב-24 השעות הראשונות' היא מונח שהתפתח אחרי המלחמה ע''י המצרים, כדי להצדיק את כשלונם ולהתגונן מתבוסתם ועדיין להציג נצחון בעיני המצרים עצמם, כי המשטר היה מאויים בהפיכה. חשיפת המועד ותוכניות המלחמה לאוייב, ע''פ כל בר דעת היא מכת מוות לכל תוקפן שרוצה לנצל את ההפתעה להישג מיידי במלחמה. שום מנהיג לא היה עושה זאת ומגיש מתנה לאוייב, ומסכן גם את ההצלחה ב''24 השעות הראשונות''. וסאדאת התגלה דווקא כמנהיג חכם, אבל לא אובר-חוייכם שיעשה את כל השטויות כדי להכשיל את תוכניותיו. 10. יחסי סגן בנימין סימן-טוב וסא''ל גדליה אינם רלוונטיים לשאלת אמינות מרואן, אלא רק משקפים את הכשל המודיעיני שכפה ראש אמ''ן זעירא על כל חיל המודיעין, דבר שהשליך והשפיע גם על מודיעין אויר ומודיעין ים. הכשל העיקרי של מלחמת יום הכיפורים הוא שהמודיעין נרדם בשמירה. 11. היה יותר ממקור יומינטי אחד שהתריע על כוונות מלחמה, כמו שציינתי, כולל מרואן עצמו שהתריע בשנה שלפני! העובדה שהמודיעין התעלם מהצטברות של מאות ידיעות מתריעות אינה אשמתו של מרואן, אלא של המורה הרוחני של ה''קונספציה'' האלוף זעירא. 12. אתה חוזר שוב ושוב על ביטויים שמראים שהמודיעין כשל, כמו ''הכל הושלך לפח'', '' זה נוגד את תפישת המודיעין הקלאסית של קליטת ידיעות והצלבתן'', ''אבל אנחנו בחרנו להתעלם מהכל ולהשליך יהבנו אך רק על אשרף מרואן'' וכו'. מה עניינו של מרואן לזה? הביטויים שלך מתארים את כשלון אנשי הערכת המודיעין והממונים על ההתרעה למלחמה. 13. אכן ''שיטת ההפלה מהמרפסת'' יכולה לרמוז שיד מצרית היתה בקטילתו של מרואן. לצד הנחתך שהמצרים חששו מהספר שהוא הולך לכתוב כאילו הוא יחשוף את היותו סוכן כפול (אז מה? אולי זה דווקא היה הדבר מייקר ומכבד את המניות של המודיעין המצרי ומגדיל את התיזה של ''ההצלחה'' הגדולה בצליחה המצרית!). מנגד גם התיאוריה שהמצרים חיסלו אותו כי הוא נחשף לראשונה כמקור המודיעין החשוב שהזעיק את ישראל רגע לפני שהמצרים פתחו במלחמה ובכך מנע נצחון מצרי אמיתי, חד ונחרץ, הביא הרס ומוות גדולים על הצבא המצרי והוא גם הפקיר את הכבוד של המודיעין המצרי בעובדה שישראל הצליחה לחדור לצמרת המצרית. הכבוד המצרי נפגע, ומובארק הורה לאנשיו לחסל את מרואן לאחר שרוחות הפרסום ישקעו. ויותר מזה זה היה צעד מרתיע לגבי מקורות אחרים במצרים שעשו, עושים או יעשו כדרכו של מרואן. 14. אני חוזר ואומר שהדרך בה עבד המודיעין הצבאי בתחילת שנות ה-70 הוא המקור למפלתו. זעירא היה זה שפיתח ומיסד את ה''קונספציה'' שמצרים (וסוריה) לא תפתח במלחמה כל עוד היא לא תחדש את מערך אמצעי הלחימה לרמה הראויה לנצח במלחמה. שיטת עבודתו של זעירא שלא היה ממש איש מודיעין בנפשו היתה שהוא כראש קובע את הכללים וכל אלה שמתחתיו חייבים לעבוד ולהתכוונן לפי רצונו. זה ההיפוך של עבודת המודיעין, כמו שאתה יודע. לכן המערכת איימה של שם-טוב, כמו על קמ''ן צפון, על מפקד 8200 (שניסה בכל נפשו לערער על תפיסתו של זעירא, התריע בשבועיים שלפני המלחמה, דרש לפתוח מקור רגיש, וחש מדוכא ונרדף בגלל תגובותיו של זעירא!) כי היא היתה מערכת מקובעת באמת שהיא המציעה לעצמה. מודיעין טוב, כידוע לך דווקא מעודד ויכוח, הצגת תיזות שונות לשם ויכוח וליבון המידע לשם הרחבת תמונת המודיעין, העמקת הידוע וגם לשם ניסיון להפריך את הידוע (ואז או תיקונים מתבקשים או התחזקות בתמונת המודיעין הקיימת). אלוף איציק בן ישראל (שהיה ראש להק מודיעין בחיל האויר בסוף שנות השמונים-תחילת שנות ה-90) מתאר זאת טוב מאוד כאשר הוא המליץ בפועל בעת שירותו וגם בספר שכתב מאוחר יותר, ליישם את תורת ''ההנחה וההפרכה'' של קרל פופר ***. 15. אכן כלקח ממחדל המודיעין ביוה''כ המודיעין בנה את עצמו אחרת, קבע נוהלי עבודה פתוחים יותר, יותר אנשים ידעו יותר מידע, כל מי שרצה לחלוק על הערכת הענף/מחלקה שלו יכול היה להגיע עד ראש אמ''ן כדי להציג את התיזה האחרת שלו והדבר לא היה נתפס כפגיעה בסמכותם של מפקדיו, מנהלים רואים יותר מידע גולמי חשוב, הוקמה מחלקת ''איפכא מסתברא'' שכל תפקידה הוא לאתגר את חטיבת המחקר ולהקשות עליהם להתמקד ב'פתרונות קלים' ולאלץ אותם להרים את הראש מהקונספציה (שהיא לא מילה גסה) הקיימת ולבחון כשלים בה או צורך לעדכן אותה. *** רעיון ההפרכה הוא פשוט, כל תיאוריה מדעית, או לענייננו כל תמונת מצב מודיעינית או מידע מודיעיני, צריכים להיבחן לא רק על ידי התאמתם לתמונת המודיעין הנוכחית אלא גם על ידי ניסיון הפרכת התמונת המצב המודיעינית והעמדתה במבחן, בניסיון להפריך את תמונת המודיעין הקיימת, לאור המידע החדש שהגיע. מדובר על תהליך תמידי ויום יומי, שמאפשר לנו להישאר צמודים יותר למציאות שכלל הידיעות המודיעיניות מציירות לנו, תוך מתן משקל יחסי ראוי לעכל ידיעה וידיעה. כלומר, לצד איסוף מידע שבונה ותומך בהערכת המודיעין שלנו, עלינו לבחון את הרלוונטיות של התיאוריה המודיעינית – הערכת המצב - ע''י ניסיונות להפריכה. אם אנחנו מצליחים להפריך את תמונת המודיעין, משמע, שהיא אינה שלמה ועלינו לעדכן את תמונת המודיעין/ סטטוס ההתרעה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| קודם כל מר מנדס אני רוצה להודות לך |
|||
|
|||
מועדים לשמחה מר פאר, אני אלך מן הסוף אל ההתחלה. המחמאה הגדולה ביותר, שמצביעה על תכנית ההונאה המצרית כתכנית ההונאה הגאונית והפשוטה ביותר בנהיסטיוריה הצבאית, הוא משפט המחץ של צבי זמיר: אשרף מרואן הוא המרגל הישראלי הכי טוב שהיה לישראל בהיסטוריה. אילו סאדאת היה בחיים, האויב שלו מאשר לו את הצלחתו המצוינת. אינני יודע באם אתה איש מודיעין, מהתיחסותך אפשר אולי להניח שכך הוא. בהקשר זה אציין כי יש לי חברים קמ''נים לשעבר, שהיתה להם נגישות לחומרים שמרואן העביר לנו. הם אינם מוכנים בשום אופן לקבל את המסקנות שלי - בגלל איכות החומרים שמרואן העביר. כמעט את כל התשובות אפשר למצוא במאמר שלי - שהוא תמצית המחקר. אם תקרא את המאמר שנית, ותחפש את התשובות לשאלותיך, אתה תמצא אותן שם. הביוגרף של סאדאת, מוסא צברי, כותב כי ב-5 ביוני 1967, נאצר התמוטט לחלוטין. הוא היה חולה כבר קודם לכן. אבל המכה המוחצת שצבאו קבל, גרמה לכך שמחלת הסכרת הכתה בו ללא רחם. סאדאת, שהיה החבר הכי טוב שלו והכי נאמן לו, ניסה לעודד אותו. סאדאת ארגן התפטרות קולקטיבית של כל הצמרת, מתוך מגמה לאפשר לנאצר ממשלה חדשה - שהצבור המצרי יראה שדברים משתנים. ועם כל זאת באותה סיטואציה, נאצר לא מינה את סאדאת לסגנו - כי סאדאת לא חיפש את זה ולא רצה בזה. ואף על פי כן, נאצר שסבל מכאבי תופת בשנתיים לפני מותו, לא היה מסוגל לתכנן שום דבר לטווח רחוק. ראש הדסדק של ''אל-אהראם'' פרשן צבאי מן השורה הראשונה, עבדו מובאשר, כתב במאמר בעתונו כהאי לישנא: ''האיש שהתעמת עם התבוסה פעמיים ב-11 שנים, לא היו לו הכישורים להכין תכנית התקפית חדשה''. הפרשן מתייחס לנאצר והתבוסות של 56 ו-67. כך שכל מה שנעשה בשנים שלאחר מש''י היה בבחינת ''הקול קולו של נאצר, והמח מוחו של סאדאת - זו הערכתי. כל הסיפורים על ביריבות בין נאצר לחתנו, זה סיפור כיסוי. מדוע אתה חושב שזמיר לא התקשר לגולדה להודיע לה על המלחמה? כי גולדה שאלה אותו כמה פעמים: איך אתה מאמין שהאיש מסוגל לבגוד בסבא של נכדיו, באבא של אשתו? והוא תמיד ענה לה הכל בסדר. הוא חשש שהיא תטרוק לו את הטלפון בפנים. אנחנו עשינו שלוש טעויות קרדינליות. הראשונה, שזעירא בימים ההם לא סבל שום דעה אחרת בסביבתו.ובנושא זה הוא היה דיקטטור. הטעות השניה, שצבי זמיר נפגש בקביעות עם אשרף מרואן, ובכך הוא אבד את קור הרוח שהמרחק ממנו היה מעניק לו. אסור באיסור חמור לראש ארגון מודיעיני להפגש עם סוכנים המשרתים אותו - במיוחד שהם לא אנשיו. והטעות השלישית, שכל צמרת המדינה, הצבאית והמדינית קשרו את עצמם לעטיני-המידע של מרואן וזנחו את כל המקורות האחרים. מחמד אנור אל-סאדאת, עבד עלינו בשני מישורים: שולחן החול ולוח השחמט. מה שעשה אשרף מרואן, הוא מסר לנו את כל הכלים על לוח השחמט, כדי שסאדאת יכה אותנו על שולחן החול שאנחנו בחרנו להתעם ממנו. שיהיה ברור, אני כותב את הדברים בצער רב. כי מאוחר יותר אני עבדתי מול המצרים, וראיתי את רמתם. במלחמה ההיא היו למצרים שלושה אנשים: סאדאת, הרמטכ''ל שלו שאזלי וראש אגף המבצעים הגנרל גמסי. ועם כל גאוניותם של השלושה, כעבור שבועיים היינו 101 ק''מ מקהיר ו-30 ק''מ מדמשק. אבל מפרשת שמשון עם האריה, אומר הכותב ''כי מעז יצא מתוק''. הדבר היחידי שהרווחנו מן המלחמה ההיא, דבריו של גמסי לאהרן יריב בק''מ ה-101. כזכור השיחות על הפרדת הכוחות התקיימו באהל ישראלי שהוצב שם. ביום הראשון לשיחות, אל''מ דן שומרון נשלח עם ג'יפ להביא את גמסי לאהל. בדרך אמר גמסי לדן שומרוןף ''אם בתנאי פתיחה כאלה, המלחמה הסתיימה כפי שהסתיימה - זה אומר שאנחנו לעולם לא נוכל לנצח אתכם''. ובסיום השיחות באותו יום, לקח גמסי את אהרן יריב הצידה, ואמר לו: ''זהו מסר אישי מסאדאת. הנשדיא בקש ממני שתמסור אישית לגברת מאיר, שכוונותיו לשלום הן רציניות''. זו היתה הפעם הראשונה שסאדאת התייחס לשלום באופן אמיתי. חג שמח לך. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לסעיף זה בלבד . |
|||
|
|||
אם נכון מה שכתבת כאן בייחס לגולדה הרי שהיא טעתה . מרואן אמר מתי תפרוץ המלחמה . גולדה פיקפקה . והעובדות היו כדבריו . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לסעיף זה בלבד . |
|||
|
|||
זה שגולדה טעתה, זו סוגיה אחת. וזה שאשרף מרואן הודיע על מלחמה זו סוגיה אחרת. מרגע שגולדה מאיר לא הבהינה את חשיבות הבקור של המלך חוסיין אצלה בתל אביב - זו הקטסטרופה. המלך מטריח את עצמו ומגיע אליה כגנס בלילה, ומנסה להאיר את עיניה שהכל ערוך לקראת מלחמה, להערכתי זו הפספוס הגדול ביותר של המלחמה. בל נטעה, המלך הגיע אלינו להזהיר אותנו, כי הוא חשש לממלכתו. כי אם סוריה ומצרים בולעים את ישראל בתנועת מלקחיים - הוא יהיה הבא בתור. אבל זה כשלעצמו אינו פוסל את ההתרעה של המלך. גמר חתימה טובה. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| לסעיף זה בלבד . |
|||
|
|||
כפי ששמת לב , התייחסתי רק לסעיף אחד . זה שגולדה הייתה פרה טיפשה ידוע לרבים . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוכן מצרי או מרגל ישראלי?. |
|||
|
|||
האם אשרף מרואן היה סוכן מצרי, וביתר דיוק סוכן כפול, אבל סוכן ששירת את מולדתו, מצרים, או מרגל ישראלי, שמבחינת המצרים אינו אלא בוגד? סא''ל [דימ.] שמעון מנדס העלה תיאוריה מעניינת מאד, מרתקת ויכולה להמנות בין הטובות בקונספירציות. לדעתו סדאת היה חכם מתוחכם, שנטל סיכון עצום והסגיר לישראל את סודותיה הכמוסים ביותר של מצרים, לרבות פירוט מלא של צבאו, יכולותיו, פריסתו, ועד להודעה על מועד תקיפתה של ישראל, הכל על-מנת להרדימה, ולאחר מכן, לאחר שסיים את פריסת צבאו, לדרבנה למכת פתיחה , כואבת מאד אמנם, אך כזו שתאפשר לו להציג את ישראל כתוקפנית, שוחרת מלחמה, ולהכותה שוק על ירך כאשר כל אומות העולם לצד מצרים ומוחאות כפיים לצבאה ולנשיאה. בכל הכבוד הרב, ואני מתכוון לכך ולא רק על דרך המליצה- זהו רעיון מרחיק לכת שפשוט לא יתכן. ראשית- הסיכון עצום. אם סדאת אכן הסתמך על היוהרה הישראלית, והבטחון העצום של ישראל בכח הרתעתה- חשיפה שכזו יכלה להזמין מכה ישראלית בגין הפרה כלשהי של שביתת הנשק והסטאטוס קוו. בל נשכח כי היו פעולות קומנדו של כוחות מצריים מזרחה לתעלה גם לפני המלחמה. שנית- תכנית כזו שום איש צבא לא היה מסכים לה. באותה תקופה מלאה מצרים ''יועצים'' סובייטים שפיקחו מקרוב על הפיקוד המצרי, הנחו אותו וחנכוהו מקרוב. גם גמאסי, או כל גנרל מצרי אחר, לא היה מסכים לנטילת סיכון קיצוני שכזה. תכנית כזו היתה מביאה מיד להדחתו ומאסרו של סדאת, שגם כך מעמדו היה חלש למדי לפני מלחמת יוה''כ. אכן תעלומת שירותו של מרואן תעלומה גדולה היא. אורי בר-יוסף, בספרו המעולה ''המלאך'' [זמורה ביתן, 2010], מציע שורת הסברים לבגידתו של מרואן, לרבות תסכולים, עלבונות שספג מנאצר חותנו, שגם התנגד להשיא למרואן את בתו, וכמובן בצע כסף, שאיפה לחיים טובים, תחושת חשיבות עצמית ועוד ועוד נימוקים כהנה וכהנה. האלוף [מיל.] צבי זמיר, ראש המוסד באותה תקופה, ומי שפגש פעמים הרבה במרואן והכירו [לבטח טוב יותר מהאלוף זעירא, מפקד אמ''ן דאז, ומהמחבר, מר מנדס] מציין בספרו ''בעיניים פקוחות'' [כנרת זמורה ביתן 2011], בעמ' 130 , כי נאמן עליו ספרו של בר-יוסף. נוסיף נקודה שנשמטה ממר מנדס: האלוף זעירא הגיש, כידוע, תביעת דיבה כנגד האלוף זמיר, לאחר שהאחרון האשימו בגילוי זהותו ותפקודו של מרואן, דבר שהביא לרציחתו, כנראה בידי סוכנים מצריים. התיק הועבר לבוררות בפני השופט תיאודור אור, שופט לשעבר של בית המשפט העליון, וזה, לאחר שבחן בעין משפטית ובבקיאות את הראיות , פסק לזכותו של זמיר, שכזכור עמד על דעתו שמרואן היה גדול המרגלים שקמו לישראל. הוסף לכך את דבריו המחכימים של מר בצלאל פאר, המובאים לעיל, ודומה כי הצדק עם זמיר ופאר ולא עם זעירא ומנדס. זה לגבי מה שנראה לי כמציאות, ואני ניזון רק מפרסומים גלויים בעיתונות, שרק מעט שבמעט מהם באו לידי. אולם מבחינה ספרותית וקונספירטיבית, וכבסיס לתסריט טוב- תסריטו של מר מנדס הינו ממש מעולה. יוסף אליעז | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוכן מצרי או מרגל ישראלי?. לא איכפת לי ! ! ! |
|||
|
|||
אני מתייחס לראש ממשלת ישראל הגברת גולדה מאיר . היא קיבלה שני דיווחים האחד מכוון מארואן והשני ישירות מחוסיין . שני אלה לפחות אמרו לה כי התקפה על ישראל היא ענין של שעות או כדומה . היא בטענה השדופה ''יאשימו אותנו בתרגיל בחירות'' נמנעה מהגיוס הדרוש . זה מה שאיכפת לי . רבים הפסידו את חייהם או בריאותם . ישראל הפסידה את סיני . וגם לי הפסד קטן אף כי אינו ענינו של הציבור . | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוכן מצרי או מרגל ישראלי?. לא איכפת לי ! ! ! |
|||
|
|||
למפלגה הקטנה, העניה וחסרת ההשפעה- אספי כספים לבחירות ואז אולי תגדלי, מפלגה, וכאשר מבקר המדינה יחקור אותך על הכספים מלאי פיך מים ושמרי על זכות השתיקה, כמו השר לשעבר בוזי הרצוג, או אמרי שאינך יודעת דבר כמו אהוד ברק, או תני לבנך ליטול אשמה ולישב בכלא במקומך, כמו אריק שרון. אולי אז תהיי למפלגה גדולה ועשירה, תעשני סיגרים יקרים, תקבלי כסף במעטפות שיופקדו בכספת סודית אצל חברך, לפני הבחירות, אחריהן, אבל לכסף אין ריח, לפחות לא במסדרונות בית-המשפט המחוזי בירושלים, כך שתמצאי זכאית בדין, כי הרי לשם כך נוצרו מעטפות, הלא כן? טוב, סליחה, לא יכולתי להתאפק כאשר אבק הימים האחרונים, או שמא היה זה עשן, עלה באפי. לעצם תגובתך, מכובדי, הנושא פה לא היה השימוש שנעשה או לא נעשה במידע שנמסר, ולא באחריותה של גולדה המנוחה שהסירה כל אשמה מעצמה ומשר צבאה המהולל, לא סיפרה לרמטכ''ל על רוחות המלחמה ועל הצעות השלום, לא התירה לגייס כוחות מילואים וגם לא התירה לו להכות מכה מקדימה, אלא התירה להעלות אותו, את רב-אלוף דוד אלעזר, דדו ז''ל, גיבור ישראל שהציל את המדינה, לקורבן חינם על מזבחה של ועדת אגרנט, שגם ממנה הוסתר המידע. עקידת דוד... כאן לא דובר אלא בשאלה אחת: את מי שירת אשרף מרואן עד מלחמת יום הכיפורים ואחריה עד שנרצח - את מצרים או את ישראל. אתה , ידידי, בכל הכבוד, נכנסת לשדות אחרים ובוצניים מאד. בברכה י.א. | |||
| _new_ |
|
|
|
||
| סוכן מצרי או מרגל ישראלי?. לא איכפת לי ! ! ! |
|||
|
|||
אני שמח שיש מי שדואג לכך שאגדל אעשיר ואשפיע . בתוך עמי אני חי . והסירחון הוא מלווה קבוע במחוזותינו . ייתכן כי הבחנת כי מלכתחילה ציינתי ''לסעיף זה בלבד'' . השאלה ''את מי שירת אשרף מרואן עד מלחמת יום הכיפורים ואחריה עד שנרצח ?'' היא שאלה בעייתית . והבעיה היא במינוח ''שירת'' . אם מסירת מיידע על כוחות צבאיים ומהלכים צבאיים וכדומה הוא שירות כמו הבאת כוס בירה על ידי מלצר בבית המרזח - אזי מרואן שירת את מדינת ישראל . אם הטעיה והרדמה של ישראל הוא שירות כמו זעקות ''זאב , זאב'' אזי חובת ההוכחה על מנדס . על מנדס להוכיח שהמיידע שהביא מרואן היה מיידע שנועד להרדים ושאכן הרדים . אני לא בטוח שמנדס עשה חלק זה בהצלחה . אני זוכר כי סאדת עצמו בלי שום דוברים , פרשנים או מתווכים אמר ואיים פעמים אחדות כי הוא יילחם לשיחרור סיני . לדעתי דבריו אלה של סאדת הם תיפעול ישיר של זעקת ''זאב , זאב'' עד כי השומעים ייתרגלו וייתעלמו ממנה בדיוק כמו באותו משל . איומים חוזרים שאין אחריהם מימוש הופכים את האיום לאמירה ממנה מתעלמים . בדיוק כמו באותו משל . -זה- היה שירות למצרים . | |||
| _new_ |
|
|  | |
מערכת פא"צ אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים. |
© פורום ארץ הצבי