חולשה ישראלית מול צלב אדום דהוי

לפחות בסוגיה אחת של ענייני החטופים הישראלים, ממשלות ישראל לדורותיהן גילו חולשת-דעת מדהימה. לתופעה זו חבר גם רפיון-פעולה של הצלב האדום הבינלאומי. דווקא בגזרה שבה יכולנו להלום באויבינו ללא רחם, מהלומות שהיו זוכות לתמיכה בינלאומית רחבה - גלינו אין-אונות מעוררת חמלה. לפני כשלושה עשורים ארגן הצלב האדום הבינלאומי (הצל''א) כמה ימי עיון לקציני צבא בכירים שפעלו מול הארגון הבינלאומי. בגלל חשיבותו של הנושא, הסמינר הזה אורגן בשתוף פעולה עם הפרקליט הצבאי הראשי.

הימים היו ימי מלחמת לבנון הראשונה, וברקע היו שתי פרשיות כואבות: נעדרי הקרב של סולטן יעקוב, ושלושת החיילים שנחטפו מן העמדה שלהם בבירות. בשתי הפרשיות האלה הצל''א נראה אובד עצות ולא יכול היה לסייע לשלטונות צה''ל, אפילו לא בפיסת מידע קטנה. ואילו מנגד, בישראל, הצל''א פעל בכל הלהיטות כדי לטפל היטב בפלסטינים, אזרחים ואסירים כאחד. כמובן שהיתה התמרמרות רבה נגד הארגון הבינלאומי על כך.
ביום הראשון של ההשתלמות, אחז בידי אחד מבכירי הצל''א, ובקש להמתיק אתי סוד. הוא פתח את סגור-לבו ואמר כי במהלך מלחמת העולם השניה ולאחריה, הארגון שלו ספג בקורת קשה מאד על תפקודו בזמן המלחמה. ואנו איננו רוצים שתופעה זו תחזור על עצמה. לכן ארגנו את הסמינר הזה, כדי שהקצינים שלכם יבינו את המהות של תפקידנו, ומדוע אנו לוחצים עליכם כדי לקבל מידע.

בשנת 1968 התעוררה בעיה עם המעצרים של המחבלים שנתפסו. הצל''א בקש להפגש מיד עם כל פלסטיני בשטחים. מנגד שלטונות הבטחון דחו את הבקשה, מחשש שפגישה עם נציגי הצל''א תפגע בחקירה. לאחר מו''מ מתיש בין ממשלת ישראל לבין הצל''א, נציגי הארגון הבינלאומי איימו לעזוב את ישראל, ולהודיע ברבים על סגירת משרדיהם בישראל. ארוע כזה היה מסב נזק רב לישראל. לבסוף שני הצדדים הגיעו להסכמה, כי ישראל תודיע לצל''א בתוך שלושה ימים על המעצר, וביום ה-‏14 למעצר ייפגש נציג הצל''א עם הפלסטיני העצור. כמובן שלאחר מכן היה נציג הצל''א נפגש עם כל העצירים שלפני משפט, פעם בשבוע. באותה תקופה, ספר לי אחד הנציגים של הארגון הבינלאומי, כי ישנן מדינות בדרום אמריקה או באפריקה, שבהן נציגי הצל''א נוסעים עם מכוניות סמויות, ללא סמל הצלב-האדום על מכוניתם - מחשש לחייהם. שם הם לא מעיזים לאיים לסגור את המשרד, כי שם זה לא היה מזיז את הזומזום לאף אחד.

ואילו ממשלת ישראל שיש לה מה להציע לצל''א ולפלסטינים כאחד, מתנהגת כמו ילדה עם פגור שכלי מול מדינות ערב בכלל ומול הפלסטינים בפרט. נציגי הצל''א שזו חובתם לבקר אסירים ו/או עצירים, אינם עושים דבר כדי לכפות את פעילותם ההומניטרית על שכנינו. אין ספק שנציגיהם עושים נסיונות של הדברות שקטה עם שכנינו כדי לבקר את גלעד שליט. אבל האחרונים עומדים במִרְיָם ומסרבים לאפשר בקור אצל החייל שלנו. המעניין הוא, שנציגי הארגון הבינלאומי אינם מאיימים שם לנטוש את הזירה. כי במקרה כזה הנפגע העקרי הוא האוכלוסיה הפלסטינית. אבל גם אנחנו נוהגים כמו הצלב-האדום הבינלאומי, אנחנו איננו מפעילים את הנשק ההומניטרי שיש לנו נגדם, כדי לאלצם להסכים לבקור אצל גלעד שליט.

מדוע ממשלת ישראל אינה מפעילה לחץ גלוי על הצלב האדום הבינלאומי, כדי שזה ישיג בקור אצל גלעד שליט? מדוע נציגינו אינם דורשים מנציגי הצל''א שיפעילו את אותו הלחץ על שכנינו כמו שהפעילו בזמנו עלינו? הסתלקותו של הצל''א מהשטח תפגע הצרכים ההומניטריים של האוכלוסיה - וזה נשק אדיר שישראל יכולה להפעיל; והיא היתה זוכה לתמיכה בינלאומית על כך. ואם הארגון הבינלאומי אינו מסוגל, אז אנחנו צריכים להפעיל את הנשק ההומניטרי נגד שכנינו. ברגע שישראל מפעילה נשק הומניטרי בצורה מאד מהוססת, זה מביא לתגובה מאד זועמת על ישראל. כי זה מצביע על כך שאנחנו לא שלמים עם התגובה.

וכך חברו להם חולשת דעת של ממשלת ישראל עם רפיון האתיקה של הצלב האדום הבינלאומי - וגלעד שליט נרקב בכלאו.

---