היום חוגגת אלג'יריה 40 שנות עצמאות. לרגל המאורע ועל רקע מצבה של אלג'יריה היום, החליטה תחנת הטלביזיה ''אל-ג'זירה'', לשדר תכנית פוליטית מיוחדת מפאריס, במקום לשדרה מדוחה, בירת הנסיכות קטר. התכנית שנקראת ''ללא גבולות'', היא תכנית מאד פופולארית ברחבי העולם הערבי, עורך ומגיש השדר אחמד מנצור.
התכנית שודרה מפאריס, לאור העובדה שהמרואיין הראשי הינו גולה בצרפת. כמו כן המשתתפים האחרים, שהתקשרו טלפונית לאולפן,גם הם בעלי תפקידים לשעבר והם גולים כעת בצרפת. כמובן, שהתכנית שודרה בשידור חי.
האורח באולפן היה חוסיין איאת אחמד, שהיה מבין מחוללי המרד נגד צרפת. חבר קרוב מאד של אחמד בן-בלה, מנהיג המרד, ויד ימינו. האנשים שרואיינו טלפונית, היו שר הפנים לשעבר, שהיה אחראי על שרותי הביטחון; ושר הכלכלה לשעבר, מקביל לשר אוצר, שכן הוא שלט על כל הכספים במדינה.
המראיין מסר בראשית התכנית כמה נתונים סטטיסטיים על אלג'יריה. היא נכבשה בשנת 1830 , ונשלטה על ידי צרפת 132 שנים.אלג'יריה זכתה בעצמאות בשנת 1962מיום שנכבשה ועד היום אבדה אלג'יריה 5.5 מליון אזרחים, מהם כמליון וחצי רק בעשר השנים האחרונות. לאלג'יריה יש נפט ומחצבים, והיא מדינה עשירה.
האורח באולפן, חוסיין איאת אחמד, נשאל על ידי המראיין, כיצד התדרדרה המדינה למצבה הנוכחי. על כך השיב בצורה טלגרפית, כשהוא מציין נקודות, או צמתים בקורותיה של אלג'יריה.
שלושה ימים לאחר שהנשיא אחמד בן-בלה הכריז כי באלג'יריה יהיה משטר רב מפלגתי, הוארי בו-מדיין וכמה מתומכיו עשו הפיכה צבאית והשתלטו על המדינה,
בשנת 1965. ההפיכה בוצעה עוד בטרם אלג'יריה בססה את עצמה, ובטרם זכתה בהכרה בינלאומית רחבה. אפשר לחלק את הנושא לשלוש תקופות: הראשונה, תקופת המרד. התקופה השניה, היא התקופה העכשווית,משטר הדיכוי של האסלאם הקיצוני. השלב השלישי, אנו עומדים בפתחה של תקופה חדשה, שאם לא תהיה התפתחות חיובית, אנו עומדים בפני מלחמה פנימית קשה הרבה יותר ממה שהיה עד כה.
תאר לך, אמר האורח באולפן, בראשית עצמאותנו, קופת האוצר הייתה ריקה. כיום יש בקופת האוצר האלג'ירי רזרבות בסך 20 מיליארד דולר וחצי מן העם חי מתח לקו העוני.לאחר 40 שנות עצמאות, הנשיא אינו מסוגל לנאום בפני עמו בשפה הערבית. כל ילדי החונטה הצבאית לומדים בחו''ל בארצות המערב.החונטה הצבאית,הנהיגה משטר כלכלי סטאליניסטי מחד, אבל מצבו של העם אינו מעניין אותה בכלל.
מהו המוצא? אין פתרון אחר לשגשוגו של עם, אלא אך ורק משטר דמוקרטי. צריך להדיח את השכבה השלטת. להנהיג בחירות חופשיות, במשטר רב-מפלגתי. רק כך
יזכה העם האלג'ירי בעצמאותו האמיתית.
עד כאן המשל האלג'ירי לשכנינו הפלשתינאים. הם עוברים עכשיו את אותו השלב שנמשך אצל האלג'ירים כבר ארבעים שנה. רק שבאלג'יריה אין ישראל מעורבת, ולכן זה יכול להמשך עוד ארבעים שנה. גם כאן השחיתות חוגגת אצל ההנהגה הפלסטינית {לראות את הווילה המפוארת של ג'יבריל רג'וב ואת המרצדסים שלו,ולהשוות זאת עם מנחם בגין, שסיים את תפקידו כראש ממשלה - לא היה לו היכן לגור}. אבל ההבדל הגדול הוא שאצל הפלסטינים אין אנשים בעלי שעור קומה, שיקומו ויאמרו שצריך להחליף את ההנהגה ואת המשטר. האירוניה היא, שגם באלג'יריה אי אפשר להציע זאת בגלוי. תעיד על כך העובדה שהמציע אומר את דבריו כגולה הנמצא בפאריס.
מאחר שלפלסטינים לא יעמוד כוחם לבצע את השינויים, צריך לעזור להם. וזה מה שארה''ב מנסה לעשות. הניסיון עד כה אינו מבשר טובות.שני קצינים שעראפאת ניסה להדיח ,סרבו לפנות את מקומם, אמנם כלפי חוץ המחזה מוצג אחרת. אבל מי שמכיר את המשטרים הערביים יודע שעראפאת ניסה לפטר שני קצינים בעלי עמדות כח,ואלה מרדו בו.
אנו חייבים לעשות כמיטב יכולתנו לסייע לאמריקנים לבצע את הדמוקרטיזציה המיוחלת אצל שכנינו, שאם לא כן נמצא את עצמנו שכנים ל''אלג'יריה'' מזרח-תיכונית.
אלג'יריה כמשל לפלסטין
