העתון הערבי ''אל-קודס אל-ערבי'' המופיע בלונדון מוטרד מדיכוי חופש הביטוי בעולם הערבי. העתון פרסם היום (3 בינואר 2003) ידיעה בנושא זה בעמודו הראשון תחת הכותרת ''
חופש הביטוי בסכנה'', מפרי עטו של העתונאי עבד אל-בארי עטוואן.
''חופש העתונות בעולם הערבי החל את השנה החדשה ביתר דיכוי ומניעת חופש העתונות'', כך פותח הכתב את כתבתו. בהמשך מוסר העתונאי, כי ממשלת לבנון חסמה את שדורי תחנת הטלוויזיה NTV, משום שהתחנה שדרה תכנית ברוח אוהדת את הדעות האופוזיציה שבסעודיה.
כמו כן החליטה אחותה הבכירה של לבנון (סוריה) להעמיד לדין את ראש הנציגות של העתון
אל-חייאת הלבנוני בדמשק. הנ''ל יועמד לדין בפני בית דין לבטחון המדינה, על שפרסם ידיעה האומרת כי סוריה הקימה מחנות לקליטת פליטם עירקיים – לכשתפרוץ המלחמה. במקביל החליטו כל ממשלות מדינות המפרץ הפרסי, על החרמת תחנת הטלוויזיה של קטאר
אל-ג'זירה, ומניעת פרסומות בתחנה הנפוצה ביותר בעולם הערבי.
מה שמדאיג במיוחד הוא שתיקתם המפחידה של רוב החברים למקצוע ואגודותיהם בעולם הערבי, על ההגבלות החמורות האלה שמהוות סכנה לחופש הביטוי מחד, וחופש הפרט מאידך. יתר על כן, העתון אל חייאת לא פרסם את דבר מעצר ראש משרדו בדמשק במשך ימים מספר. וגם לאחר שפרסם את דבר המעצר, לא הוסיף פרטים ולא הביע דעה – פשוט סתם ולא פירש.
גם התאחדות העתונאים הערביים ובראשם העתונאי איבראהים נאפע, העדיפה להתעלם מן התופעות הללו. יתרה מזו, רוב העתונים במפרץ הפרסי לא פרסמו את דבר החרם הכלכלי על תחנת אל-ג'זירה, שמתבטא בעיקר במניעת פרסומות של חברות כלכליות. גם סגירת תחנת NTV הלבנונית לא הגיעה אל דפי העתונות במפרץ הפרסי. התעלמות זו היא תופעה מיוחדת, לאור העובדה שממשלת לבנון מונעת מתחנה לבנונית לשדר, בגלל שזו שידרה תכנית הנוגעת לנושא סעודי ולא לבנוני.
העתון מציין כי כאשר הרשות הפלסטינית עצרה עתונאי מן המפרץ הפרסי, באשמת פרסום ידיעה לא נכונה, כל העתונות הערבית פרסמה מאמרים בגנות דיכוי חופש הביטוי. הידיעות שגינו בחריפות את הנושא הזה ''ירדו על העתונות ותחנות הרדיו והטלוויזיה כגשם סוחף''. אבל כאשר ממשלת סוריה עוצרת עתונאי באשמת פרסום ידיעה רגילה, וכאשר ממשלת לבנון סוגרת תחנת טלוויזיה, ידיעות מסוג זה נעלמות. וכאן עבד אל-בארי עטוואן מלגלג על ''כוחות הקידמה'' בעולם הערבי ואומר, שהליברלים הערביים, במיוחד אלה הלבנונים, שכחו משום מה את ''ליברליותם'' (והוא משתמש בכוונה במונח הלועזי).
העתונות הערבית נסוגה לאחור ומאבדת הרבה מאמינותה, כיון שבניה אינם יודעים להגן על זכותם הטבעית המעוגנת בחופש הביטוי, ואינם נאבקים בעוצמה רבה למען המטרה הנעלה הזו. במקרה הזה, אומר העתון, הם מעדיפים לשתוק כדי לא לפגוע במשטרים ערביים דיקטטוריים ומדכאים. ראשית כדי לשמור על שלומם, ושנית כדי ליהנות מעט משפע הזהב היקר.
עמיתנו הלבנוני, מוסיף העתון, שאינו מוצא ערבי אחד שיגן עליו, לא פשע, ומעצרו לא נגרם בשל שתוף-פעולה עם האוייב, או קיום קשרים עם ערפאת ומרעיו. להיפך, הוא עבד בתאום הדוק עם הממונה הרשמי על ההסברה במימשל הסורי. הוא אפילו לא פרסם ידיעה מזיקה לסוריה. ירדן, כוויית ואירן פרסמו שהכינו מחנות לקליטת פליטים עירקיים, במקרה של מלחמה. היכן כאן הפשע בפרסום ידיעה מעין זו, שהעתונאי עצור במקום לא ידוע. אפילו אשתו וילדיו אינם יודעים דבר על מקום מעצרו.
אם הידיעה אינה נכונה,לממשלת סוריה שמורה הזכות להכחישה, בדרכים המקובלות. אבל לעצור עתונאי ולהביאו לדין בפני בית-דין השמור למרגלים ולבוגדים – זה כבר מעל ומעבר לכל דמיון (אפילו מזרחי – התוספת שלי – ש.מ.) גם סגירת תחנת NTV הלבנונית מאד מסוכנת. שכן מעתה, כל כלי תקשורת שידון בכל נושא הנוגע לסעודיה, מסתכן בסגירה – אם אינו מרעיף שבחים על המשטר.
חופש הביטוי בעתונות הערבית
