ראש ממשלתנו חש סופסוף בתחושת החמיצות אשר בַּאֲוִירָה אך שכח כי הוא הוא שגרם לכך, כלשון אותו פתגם ידוע בשינוי קל: ''הדג מחמיץ מן הראש...''
בקדנציה הקודמת נתן רה''מ (להלן: ''ביבי'') ידו ל
יאיר לפיד וגרע מעט מהשומן שאפף את ''תלמידי הישיבות'', בין שהללו לומדים ובין שהם רק רשומים ויחד עם ראשי הישיבות וה''כויללים'' לסוגיהם חולבים את המדינה. בקדנציה זו, כאשר המפלגות החרדיות נכנסו לקואליציה במקום מפלגת ''יש עתיד'' הפך ביבי את עורו, כאילו לא הוא שעמד בראש הממשלה הקודמת ובמדיניותה. בכך הפגין לעיני כל, למעט אלו הָעִיווְרִים-מֵרָצוֹן, כי מדיניותו היא אחת ויחידה: להישאר בשלטון בכל מחיר (שאחרים ישלמו), וליהנות מִמַנְּעֳמַיו, בין החוקיים ובין האחרים. פרשת המתנות מהקדנציה הקודמת לא לימדה את משפחת נתניהו כל לקח.
מאז ומעולם אמינותו של ביבי היתה מפוקפקת בעיני כל, כולל בעיני מנהיגי תבל ולרבות נשיאי ארה''ב, אולם מעולם לא לוּוָה מנהיג ישראלי, ואפילו
אריק שרון בתקופת ''פורום החווה'', בכל כך הרבה עַרְפִּיחַ של שחיתות. תמהני אם הציבור נתן מלוא דעתו לעובדה שביבי החזיר את
אריה דרעי, ששחיתותו שלחה אותו לשנות-כלא, לכהן כחבר בממשלה ואפילו השיבו לתפקיד בו מָעַל: שר הפנים. השר הממונה על מַדְּמֵנַת השחיתות הקרויה ''השלטון המקומי''.
נושא נוסף שהתערבותו של ביבי בו הייתה הרסנית היא נושא התפילות בכותל. ביבי התערב שלא לצורך ולא לטובת העם והמדינה בסכסוך התפילות בכותל, הביא לפשרה בענין מתווה הכותל ומיד ביטלו, לזעקת עיתוני החרדים. כך הביא לניכור נורא בין מרבית יהדות ארה''ב לבין מדינת ישראל. כאן הוא המיט ממש אסון על אחדותו של העם לטובת שקט קואליציוני מפוקפק. במעשהו זה עורר ביבי ספקות ממשיים בכושר חשיבתו, פגם מדאיג בו לא נחשד עד לאחרונה.
בצד מלחמתו החשובה (ולא ברור עד כה אם בדרך נכונה ומועילה) כנגד אוֹיָבְתֵּנוּ אירן ובנותיה הארסיות חיזבאללה וחמ''ס, מקדיש ביבי תועפות זמן למלחמות דמיוניות נוסח דון קישוט בתקשורת (כולל מלחמת העוועים, לסירוגין, ברשות השידור ובתאגיד שהקים במקומה), וב''סמולנים''. ומדי פעם בעוד ''אויבים'', שביבי או רעייתו ממציאים מעת לעת (כמו מלחמתם ההזויה במערכת אכיפת החוק ובמפכ''ל שביבי עצמו מינה). האם פלא הוא שלא נותר לו זמן לטפל בעניינים הכאובים הטעונים טיפול, כמו טיפול ענייני בִּבְעָיַת הנכים; בגיוס בני הישיבות; בהסדר ממשי של נושא מבקשי העבודה מאפריקה שהתמקמו בדרום ת''א; בהצעת חוקים חסרי-שחר הנוגעים לו אישית, ובחוקים בלתי מעובדים שמעלים שריו, כמו חוק המס על דירה שלישית שהריץ
כחלון; בבעיות סגירת מפעלים בנגב ובצפון ובפיטורי מאות מפרנסים.
הציבור מוטרד מדי שבוע בחמיצות הָבְלֵיהם של שוכני הבית ברחוב בלפור שוב ושוב, הממלאים את העיתונים ואת ערוצי החדשות.
רעייתו הכבודה של ביבי לא תרמה עד כה לשמו הטוב. ההדים המגיעים מן הבית ברחוב בלפור, הן מפי אלו שנפלטו ממנו והן מדיוני בתי-הדין לעבודה, מדאיגים. מצטייר כאילו ראש הממשלה שב מדי יום ממשרדו אל קן קוּקִיָּה.
יאיר, הבן הבכור, לא תורם אף הוא לשקט הנחוץ כֹּה. כאשר אינו מצייר קריקטורות הוא לא מחמיץ (!) הזדמנות להסתבך אפילו בסתם טיול חוצות עם הכלבה המפורסמת.
מזה שנים ביבי עוסק בתחומים לא לו, כך הוא החזיק שנים בתיק התקשורת, כי הוא, כמו טראמפ, רואה בתקשורת חזות הַכָּל. ידידו אֵיל-ההימורים יסד עבורו את החינמון ''ישראל היום'', שלא במפתיע נוטה בכל לצד נתניהו בכל נושא ותרם בכך רבות להישגיו בבחירות, מעבר לחוק מימון מפלגות. כל כַּתָּב שהטיל דופי ברה''מ או במי מבני משפחתו פוטר מיד מהחינמון, לרבות העיתונאים
דן מרגלית ו
מוטי גילת. משנאלץ ביבי להיפרד מתיק התקשורת מסר אותו לְנֶאֱמָנוֹ
צחי הנגבי, שמיד אישר הטבות מפליגות לבעלי ''בזק'',
אלוביץ', ידידו של רה''מ. מסיבה לא ברורה נטל ביבי את התיק מהנגבי ומסרו במפתיע לשר
אָיוּבּ קרא. באותה אגביות, בלי להתעמק בפרטים, הקים כאמור את תאגיד השידור וכבר ביקש לבטלו ושוב דרש להקימו ובמשך חודשים ארוכים זיגזג ושיגע ועדיין משגע את הציבור. דומה שהישגו היחיד בתחום הוא החלפת מספריהן של התחנות המשדרות בְּ''שַׁלַּט'' לבחירת תחנה...
כך למשל גם התערב רה''מ שלא לצורך בנושא עבודות הרכבת בשבת והביא מיד להשבתתה; בחש בנושא הגז עד לפתרון מפוקפק שהעשיר מאד את תשובה ושותפתו החברה האמריקאית והשאיר את עלויות האבטחה ומימונן, לרבות רכישת הספינות להגנת המאגר והאסדה, על צה''ל (וכאן נולדה שערוריה נוספת המצויה עדיין, בצד פרשת הצוללות, בחקירת המשטרה).
כלום פלא שהצליח עד כה לעורר בכל המדינה תחושה קשה של חמיצות?
שיטתית רה''מ מנכס לעצמו הישגיהם של אחרים, לשיא עליבות הגיע כאשר ניכס לעצמו את ההקמה או השדרוג של רכבת העמק, באמרו שחשב על כך עוד בשרתו בצבא, בעת ניווטים באזור...
כיום נתניהו מתגאה בהקמת הגדר הגבול עם מצרים, אך הוא שכח כי הוא שעיכב את הקמתה כשלוש שנים, ורק אחרי שחדרו מאות אלפי מבקשי עבודה החל בהקמתה. עד היום לא נעשה צעד ממשי לפתרון הבעיה או אפילו לסווג המסתננים מי כמבקש עבודה ומי כפליט. ביבי לא למד דבר מהקמתם של בתי כלא ''פרטיים'' שבית המשפט פסל את ניהולם בידיים פרטיות וכך הקים מחנות הסגר לפליטים ששוב נפסלו לכליאה ממושכת ע''י בג''ץ, ואיני נכנס לשאלה אם בית המשפט צדק בפסיקתו, אולם ההיבט המשפטי דומה שלא נבדק עד תום.
נתניהו מכהן כראש הממשלה כבר ארבע קדנציות וטרם השכיל להקים מטה יעיל לבטחון לאומי שיעזור לו לבחון בעיות ולמצוא ולהציע פתרונות. החלטותיו מתקבלות, כשהוא כבר מחליט, בד''כ בפזיזות ללא בדיקה ושיקול ראויים. ביבי נוהג להרבות רהב ודיבורים ללא מעשים, להימנע מהחלטות ומפתרון בעיות של ממש, אם בדרך של הקמת ועדות אד-הוק שאינן מתכנסות ואם בהשלכה לפח את מסקנותיהן של אלו מאותן ועדות בודדות שכן פעלו.
ראש הממשלה הקיף עצמו בחבר אומרי-הן, חלקם נוהגים ממש בגסות ובבריונות וכך הפך את
דוד ביטן, שנכנס לכנסת על סמך הצבעת 4.000 קולות שניתנו לו למקום שֶׁשׁוּרְיָן ברשימה לכנסת למחוז המרכז, לאיש החזק במדינה (כפי שהיה בזמנו ליברמן עת שימש כראש לשכת נתניהו וכפי שהיה, כנטען,
נתן אשל, הצלם, איש אמונה של רעיית רה''מ).
ביבי, כראש ממשלה שאחראי לכל פעולותיה, מסר נושאים מסוימים למי משריו, ומאז ניקה כפיו מלעסוק בהם או להתערב בטעויות שאותם שרים ממונים עושים.
כך כל נושא הדיור וניהול קרקעות המדינה נמסר בלעדית לכחלון, שעושה בתחום כראות עיניו, ולא תמיד הוא רואה היטב. (מס על דירה שלישית, מכרזים בעפולה, בנית דירות ענק של 5-6 חדרים במקום 3-4 חדרים לצעירים.) בדיוק כפי שהתעלם מהאפליה שיצר השר
אריאל אטיאס מטעם ש''ס בקדנציה הקודמת, שקבע קריטריונים לזכאות של שנות נישואין ומספר הילדים באופן שבדירות זכו החרדים שלא שירתו בצבא והתחתנו מוקדם, ולא חיילים ששירתו בצבא. ואף הקים ערים רק למגזר החרדי כמו ברמות בית שמש ומודיעין עילית ואף ניסה לשמר רק לחרדים את העיר חריש. נושאים אלו כלל לא נחקרו פלילית.
כך נושא הבריאות נמסר לשר
ליצמן, שהכניס לתקציב סל הבריאות את טיפול השיניים חינם לילדים, כאשר כל הציבור יודע באיזה מגזר שיני הילדים הוזנחו. גם העדפות השר לבתי-החולים הדתיים טרם בוקרו. גם המשבר החמור בטיפול האונקולוגי וההשתלות לילדים בהדסה לא זכה להתערבותו של רה''מ.
ביבי מחזיק ברסן השלטון כבר 4 קדנציות ומתכוון, כנראה, להחזיק בו לעד. עתה נוספה לנו דאגה חדשה: הבן יאיר הצהיר בחוג המשפחה, ביום הולדתו של אביו כי לא יכנס לפוליטיקה, ובכך עורר חשש אמיתי. האמנם?
ביהדות, בעיקר אצל אדמו''רי ''החסידים'', כמו במשפחות מלוכה, נהוג הוא שאחד הבנים יורש את כס אביו. אין שואלים את הציבור לדעתו ואין בוחנים את כִּשׁוּרַיו ויכולותיו של היורש לכהונה בה נשא אביו. זכות הירושה גרמה לא פעם למלחמות בין אחים ולמעט מקרה בו היה ברור שהבן חולה נפש (כמו טלאל, בנו של עבדאללה הראשון מלך ירדן) או כמעט בוגד (כמו באנגליה בה אדוארד, נטה לצד הנאצים ואחיו המלך ג'ורג' השישי, אביה של המלכה אליזבט, הומלך במקומו. הנימוק הרשמי שניתן היה נישואיו של אדוארד לגרושה אמריקנית).
כך השלטון מועבר בירושה גם ברבנות בישראל, נוצרות שושלות. שני הרבנים הראשיים כיום הם בנים של רבנים ראשיים. גם אצל האשכנזים, כמו בישיבת פוניבז', עטרת החרדים הליטאים, נמשכת מלחמת הירושה עד היום.
האם עלינו להסתכן בירושה שכזו גם בכהונת ראש הממשלה? לא ראינו זאת בשישים שנותיה הראשונות של המדינה. גם לא אצל בניהם של בן-גוריון, שרת, אשכול, בגין ורבין זכרונם לברכה.
אריק שרון שיתף את בניו בישיבות ב''פורום החוה''.
ברשימות של המפלגות הגדולות, כמו המערך והליכוד, נהוג לשריין מקומות ברשימה לכנסת לציבורים מסוימים כמו לעֵדוֹת, או למחוזות. בליכוד שריינו מקום לנציג הנגב. עומרי, בכורו של שרון, אף שלא נטל למיטב ידיעתי כל חלק בפעילות בסניפי הנגב של הליכוד ''זכה'' בנציגות זו ונבחר לכנסת על אפם וחמתם של מועמדי אותם סניפים. עתה לוטש את עיניו לכיסא זה הבן הצעיר, גלעד, ששמר בחקירותיו במשטרה בחשדות כבדים לשוחד על ''זכות השתיקה'' (כן, כמו דרעי וכמו
בוז'י הרצוג...) וסירב למסור מסמכים, כשהוא חוסה תחת חסינות אביו כחבר כנסת.
גלעד שרון כזכור עבד במשכורת עתק אצל אותו קבלן
דודי אפל שביקש את עזרתו של אריק בפרשת ''האי היווני''. היועץ המשפטי דאז,
מני מזוז, החליט בהחלטה מפוקפקת למדי לסגור את תיק האי היווני, שבו צפויים היו להשפט אריק עצמו בגין אותם סכומים ששולמו לבנו גלעד. בכך ביטל את כתב האישום שכבר הכינה פרקליטת המדינה דאז,
עדנה ארבל, באשמת שוחד.
גלעד גם התגאה, לפי כתבה בעיתון, שהוא שהציע לאביו את רעיון ''ההתנתקות'' בו נושלו מבתיהם וממשקיהם מאות תושבי גוש קטיף. (אגב- גם ביבי הצביע בכנסת בעד ההתנתקות!)
שאלה היא אם חברי הליכוד שוב יוותרו על נציג לנגב בכנסת לטובת גלעד, שראוי היה שיתמודד, אם אמנם (וראוי שכלל לא), ברשימה הכללית .
עתה עולה דאגה, ואולי דווקא בגלל ההכחשה, שיאיר נתניהו ינסה להיבחר לכנסת.
לבן שאינו ראוי לכהונת אביו קיימת אימרה עברית: ''חומץ בן יין''. פה יתאים יותר: ''חומץ בן חמיצות...''
על מחמצת ועל חמוצים
