לפני כשבוע נחתם בקהיר הסכם פיוס בין פתח לחמאס. אין זה ניסיון ראשון של הידברות בין שתי התנועות ועדיין אין זה הסכם מושלם, אשר בא לענות על כל השאלות שבמחלוקת. ואכן, מוקדם להתייחס בשלב זה לסיכויי ההצלחה של ההידברות, של הסיכוי להגיע הסכם ושל יכולת הצדדים להתגבר על נקודות המחלוקת.
יחד עם זאת, ואין זו אלא שאלה של זמן, במוקדם או במאוחר נמצא מולנו את כל מרכיביו של העם הפלשתיני מלוכדים. עם אלה נצטרך לנהל מו''מ ועם אלה נצטרך להגיע להסכם המדיני.
ישראל קיבלה את הסכם הפיוס החדש ברגשות מעורבים. תחילה, הצהרנו שעבורנו חמאס – ארגון הטרור – הוא שיישא באחריות לנעשה ברצועה. אך כעבור מספר ימים יצאה ירושלים בהצהרה נוספת – הסכם הפיוס הפלסטיני הביא את ממשלת ישראל לנתק כל מו''מ עם הנהגת אש''פ (אכן, זו של
אבו מאזן שברמאללה) אלא אם תמולאנה תחילה כל דרישותיה של ישראל ברצועה. ועד אז, תראה ישראל עצמה חופשית לפעול נגד חמאס.
על הצד הפלסטיני לממש את ויתוריו כתנאי לפתיחת המו''מ.
החלוקה שעושה ירושלים בין חמאס לפת''ח חסרת משמעות. ישראל תידרש לשבת לשולחן עם אותה הנהגה פלסטינית אשר תהיה מוכנה לנהל עמנו מו''מ. האבחנה בין ''הנהגה מדינית'' ל''הנהגת טרור'', אף היא איננה ראויה. ישראל ניהלה מו''מ עם הנהגת פתח ואש''פ ואף הגענו להידברות ולהסכם ואיש איננו מזכיר את עברם הטרוריסטי. מה שצריך לקבוע עבורנו זו הנכונות לדבר, השאיפה להגיע להסכם וכמובן – תוכנו המפורט של ההסכם שיושג.
אנו חווים התפתחויות ושינויים בלי הרף, וברוח דברי
משה דיין, ''רק חמור איננו משנה את דעתו!''.
אילו עמדתי אנוכי בראשות המדינה הייתי יוצא בהצהרה שונה לחלוטין:
- ישראל מברכת על ניסיון הפיוס בין שני חלקי העם הפלסטיני;
- ישראל רואה בהסכם הפיוס הפנים-פלסטיני שלב ראשון וחשוב לקראת גיבושה של הנהגה פלסטינית לאומית, מה שיקל על חידוש המו''מ ועל השגת הסכם-קבע בין שני העמים;
- ישראל מוכנה להשתתף בתוכנית לשיקומה המהיר והמלא של רצועת עזה.
אינני מאמין במנטרה של ''פעם ארגון טרור – לעולם ארגון טרור''. דרושים סבלנות, ויזמה לסילוק המניעים למאבק האלים. אין סכסוך מדיני שיש לו חיי נצח.
לקראת פיוס פלשתיני
