למהות היום
זכיתי, אינני נמנה על שורדי השואה. אף לא אחד מבני משפחתי המורחבת איננו נמנה על הנספים או על השורדים. ככל ישראלי, אני חי את זיכרון השואה כבעיה לאומית וכלל אנושית. ואני מסתייג מן המגמה הישראלית לייחד את השואה כבעיה ''פרטית'' שלנו, של בני העם היהודי.
המין האנושי ידע, וחוששני שידע גם בעתיד, מעשי זוועה והרג-המונים. גם אם נראה בעתיד מעשי טבח המוני שיעלו על מספר השישה מיליון, עדיין לא אראה בכך ''שואה'', אלא עוד מעשה טבח נורא.
מה שחשוב, מייחד וקובע, בראייתי שלי, אינם שישה מיליון הקרבנות, אלא זוועת ההחלטה הפוליטית שהתקבלה: הנה הנהגה של מדינה, ביישוב הדעת, מקיימת דיון רגוע, ב''חדר ממוזג'' (אפילו לא היו עדיין מזגנים באותה עת), ומקבלת החלטה על השמדה טוטאלית של בני עם אחר. כך, על סדר היום של השלטון הנאצי, בין סעיף הדן בנושאי חינוך, בריאות, או סלילת כבישים, נדון סעיף של רצח-עם. כך דנו והחליטו להשמיד את כל בני העם היהודי וכך גם החליטו להשמיד את כל הצוענים ש''בשטחנו''.
זהו הלקח שלי, זו הזוועה הייחודית בהיסטוריה האנושית, ועל כך חייבים לשוב ולומר ''לעולם לא עוד!''. זה חייב להיות המסר המשותף בכל בתי הספר ולכל התלמידים שבעולם, ולא לייחדו לממד האנטישמי של הזוועה.
רק אח''כ אפשר להתפנות לאבל הפרטי שלי ושלנו, כאדם, כמשפחה וכעם. באבל ''פרטי'' זה איננו שונים מן הארמנים שנטבחו בידי הטורקים או בני הטוטסי שנטבחו ברואנדה.
שורדי השואה
והערה ''פרטית'' מופנית לנו, ליחסה של מדינת ישראל לשורדי השואה שבשטחנו. מדי חודש בחדשו אנו מונים שוב ושוב את אלה שעדיין עימנו כאן. היום מדובר בכ-180 אלף.
איש אינו אומר זאת, אך דומה שיש רשויות במדינה שישמחו לשמוע שאחרון השורדים הלך לעולמו.
ובינתיים אנו מקימים ועדה ועוד ועדה שתדון בעניין ותציע פתרונות. והתיק עובר מפקיד אחד למשנהו, ושר אחר שר מתלהמים בדבריהם הנרגשים על המחדל הנורא, על מאות השקלים החסרים לזוג משקפיים או לרפואת שיניים לזקנה בת 94.
יש איש אחד הנושא באחריות – ראש הממשלה. הוא זה שחייב היה מזמן לכנס למשרדו את כל הנוגעים בדבר, לדון ולקבל החלטה. ואני מתכוון שיקבל החלטה לביצוע ורק לא החלטה להקים ועדה נוספת.
אני מצפה מראש הממשלה שיכה בשולחן, שלא יהיה ספק שהפעם הוא רציני, ושידרוש לוח זמנים שיראה תוצאות, ושיקבע מועד קרוב – בעוד 30 יום, למשל, לקבלת דיווח כי הפתרון נמצא ומתבצע.
אני גם מצפה מראש הממשלה שיפנה לציבור, ויודיע על מספר טלפון וכתובת דוא''ל אליהן מוזמן כל ניצול שואה לפנות, להעלות את בעיותיו ולקבל בו במקום תשובה ופתרון ברור וחד-משמעי.
זה נושא שאין עליו חילוקי דעות. עליו מסכימים גם השמאל וגם הימין.
זהו מבחנו של איש אחד – לא נשיא המדינה, לא איציק שמולי המרכז הנושא בכנסת, ואף לא יו''ר ארגון השורדים. זו אחריותו וזה מבחנו של
בנימין נתניהו.
יום השואה שלי
