לכבוד השנה החדשה הבאה עלינו – נקווה – לטובה, בחרתי לשלוח טור יום הולדת, ברכות לשנה החדשה.
לפני שנים סיפר לי ידיד כי אימץ מנהג – הוא שומר למזכרת את גיליון העיתון של יום ההולדת של כל אחד מארבעת ילדיו. הוא מבקש בדרך זו לספר להם כיצד נראו פני הארץ והעולם באותו יום. עיינתי בגיליונות שהיו שמורים עימו, התפעלתי מן הרכילות הקטנה, מן הכותרות של ישראל והעולם, מן הסרטים שהוצגו באולמות הקולנוע, מהצגות התיאטרון והקונצרטים, ולא פחות – ממודעות הפרסומת של פעם.
החלטתי לאמץ את הרעיון וללכת בדרכו.
הלכתי לספרייה וביקשתי לקבל את עותקי העיתונים מיום הולדתי שלי ושל כל בני משפחתי. צילמתי את הדפים של כל אחד מן הגיליונות, ואלה שמורים מאז בידי.
בימים אלה הגיע לידי ''עיתון מיוחד'', עיתון מכורך, עם 240 עמודי דפוס. זהו ''גיליון יום ההולדת'' של מדינת ישראל שמלפני 67 שנים. זה ספרו של
מרדכי נאור – אשר כותרתו ''
יום שישי הגדול'', וכותרת המשנה – ''ה' באייר תש''ח – הדרמה הגדולה של הקמת המדינה''.
ה' באייר הוא יום ההולדת הלאומי שלנו. לא בדקתי, אך כמעט לכל עם ומדינה היום הלאומי שלה – ה-4 ביולי לארה''ב, ה-14 ביולי לצרפת, ה-23 ביולי במצריים, וכך, על פי הלוח העברי, ה' באייר, אצלנו בישראל.
מצויים עימנו עדיין רבים שחוו וזוכרים את היום הזה, כאן, בארץ. אחד, זה אך נולד, שני, היה תלמיד בבית הספר, ושלישי לבש מדים במאבק על עצם הקיום. לעומתם, הרוב המכריע של תושבי ישראל, טרם נולדו אז באייר תש''ח.
אני, הייתי כבר בוגר ואחד הלוחמים במלחמה. לא הייתי ער ומודע לדרמה הגדולה שהתרחשה באותו יום. לא ראינו עיתון ולא האזנו לחדשות. לא ידענו על ההתלבטות המדינית ''להכריז או לא להכריז'', ובוודאי שלא ידענו על מה שהתבשל מאחורי הקלעים, על הסיפור האנושי ועל המערכה המדינית והתקשורתית שהתנהלה. אלה היו צירי הלידה של המדינה החדשה.
חלק הארי של העיתון-הספר מוקדש ל''הכרזה'', לסיפורה של מגילת העצמאות. מה עשה ומה חשב כל אחד ואחד מן השותפים למעשה. מה עשו באותו יום גורלי – לפני הטקס, במהלכו ולאחריו.
הופתעתי לראות כי מקרב ל''ז החותמים על 'מגילת העצמאות' היה רק אחד שנולד בארץ-ישראל –
בכור-שלום שטרית שנולד בטבריה.
אך לא רק ל''ז החותמים. הכרזת המדינה הייתה כרוכה גם בשאלות ארגוניות - באיזה אולם ייערך הטקס, מי יישא באחריות לארגון, והיכן יימצא קלף עליו תיכתב ותיחתם המגילה.
נזכרתי ב
אוטה ואליש ובתרומתו להפקת המאורע, ונזכרתי ב
ריטה פרסיץ, קריינית הרדיו של ''קול ירושלים'', אשר גויסה לשדר את הטקס בשידור חי. ''קול ישראל'', תחנת השידור של ארגון ההגנה, הפכה באותו יום לתחנת השידור של המדינה החדשה.
ראיתי מודעות עם סרטי הקולנוע שהוצגו באותו יום ושמחתי לראות פרסומת לסיגריות ''כמובן – מטוסיאן'', הסיגריה שעישנתי באותם ימים.
זהו עיתון-ספר שאני ממליץ כי יימצא בכל בית בישראל, לצדו של ספר התנ''ך. זה הסיפור שחייב לעבור מדור לדור, וככל שאנו מתרחקים מאותו יום בתש''ח, כן גדלים העניין והחשיבות שבסיפורי אותו יום. ועוד המלצה. ראוי לתרגם ספר זה לאנגלית. ראוי שיימצא על מדף הספרים בכל בית יהודי המגלה עניין בנעשה בישראל, אז והיום.
ולבסוף, כמובן, שנה טובה לכל ציבור קוראי הטור, תשע''ו – תהיה שנת עתיד ורוד
ה' באייר תש''ח
