הריגת שניים או שלושה מראשי הזרוע הצבאית של החמאס התקבל בישראל ביללות שמחה. התקשורת הממוסדת הריעה למודיעין המדויק של הצבא. יש הסכמה כללית בישראל שצריך לפגוע ולהרוג את ראשי הטרור. הפרחח שזה מקרוב בא לפוליטיקה, שר האוצר
יאיר לפיד, קובע בהבל פיו מי בן מוות. אם זה לגיטימי להתנקש בראשי ארגוני הטרור, אזי מותר למי שסבור שממשלת ישראל היא ממשלה של ארגון טרור, טרור של מדינה, לבצע בשרים סיכול ממוקד. יש רק חסרון קטן בשיטת החיסולים: זה לא פיתרון. אני מתנגד לחיסולים שאינם אלא הוצאות להורג ללא משפט. כחבר אמנסטי אני מתנגד לעונש מוות. לגופו של עניין זה לא פותר כלום, כי אין אדם שאין לו תחליף.
ההוצאה להורג של ראשי החמאס הביאה בעקבותיו ירי יותר מסיבי ומדויק של טיליו או פצ''מריו, ואחד מהם גרם למותו של הילד
דניאל טרגרמן בן הארבע וחצי מקיבוץ נחל עוז, ילד חמוד להפליא. הוא הפך לילד של המדינה. תמונתו הגיעה לכל בית בישראל. הוא זכה להלוויה ממלכתית שריגשה כל מי שליבו לא עשוי מאבן. עתה, הבה נפעיל מעט דמיון, נכפיל את הילד דניאל המקסים והאהוב באלף ונקבל כאלף ילדים פלסטינים שנהרגו מהפצצות חיל האוויר הישראלי בשלוש מלחמות עזה של השנים האחרונות. לכל ילד פלסטיני היה שם, הורים אוהבים וחלומות. אנחנו לא מכירים אותם ולא ראינו את פניהם כי בישראל אסור להקריא את שמותיהם ברדיו הממלכתי. בית המשפט העליון בהרכב השופטים
רובינשטיין,
הנדל ו
שהם (שני דתיים, אחד מהם יועץ משפטי לשעבר, חילוני אחד שהיה פרקליט צבאי ראשי, ביחד שלושה גזענים) גילו אטימות דומה לזו שגילו מנהלי הרדיו, ודחו את העתירה של בצלם, להקריא את שמות הילדים הפלסטינים שנהרגו.
מותו של דניאל היה מיותר, והוא נבע מצרות מוחין של ראש הממשלה ששבוי באמירה לא לתת לחמאס הישג כלשהו. נתניהו דחה את הדרישה להסרת המצור ודחה את התביעה להקמת נמל בעזה. היוקרה חשובה יותר מחייו של דניאל, שלא לדבר על חיי פלסטינים שמספר ההרוגים עולה מדי יום. אילו נמנה נתניהו עם מנהיגים חפצי שלום, היה מעודד בניית נמל, פרויקט לשנים רבות שהיה מבטיח שקט לאורך שנים. בהיותו הצד החזק בעימות הוא יכול להרשות לעצמו לגלות מחוות כאלו שברכה בצדם. אבל נתניהו דבק בסטטוס קוו והשאלה עליה אין לי תשובה: מתי יתעורר העולם ויאמר לישראל: די, נמאסתם. אנו כופים פיתרון.
בינתיים אימצה ישראל את שיטת הטרור של חוטפי המטוסים שהביאו לקריסת מגדלי התאומים בניו יורק ב-11 בספטמבר 2001, ומטילה פצצות על מגדלי מגורים בעזה שקורסים כמגדלי קלפים. דוברי מערכת הביטחון מודים שאין להם מידע קונקרטי שמצדיק פעולה כזו זולת החשד שמא שימשה אחת הדירות את אנשי החמאס. אמצעי יעיל להפסקת אורגיית ההרג וההרס הוא אולטימטום לישראל לחדול מהפצצת מגורי אזרחים, בדומה לאולטימטום של נשיא ארה''ב הגנרל
דוויט איזנהאואר וראש ממשלת בריה''מ המרשל
ניקולאי בולגנין, שכל אחד בדרכו הורו ל
בן גוריון לסגת מסיני שנכבשה ב-1956. בן גוריון, שמיהר להכריז על הקמת מלכות ישראל השלישית, הבין לאיזה תסבוכת הוא נכנס ונסוג מיד.
אמצעי אחר הוא הקמת כוח משימה שיורכב מחילות האוויר של נאטו שיגביל את חופש הטיסה מעל שמי עזה, הנמצאת בעיצומו של אסון הומניטרי, ובמקביל הסכם בין נאטו בשיתוף עם רוסיה לבין שליט קטאר, לבקש בתקיפות מאורחו
חאלד משעל, יו''ר הלשכה המדינית של חמאס, להורות באחת על הפסקה מיידית של הירי לעבר ישראל.
יש בסצנריו זה, שהוא כולו פרי דימיוני, סגירת מעגל בעלת מימדים היסטוריים, חיל האוויר של גרמניה הדמוקרטית, משתתף במשימה למנוע מישראל לבצע פשעי מלחמה.
חנין זועבי על הכוונת
משטרת
ליברמן התגייסה למשימת סיכול ממוקד לח''כ זועבי. בשעתו קלטה מצלמה את ח''כ זועבי נוזפת בשוטרים ערבים שהביאו את בני עמם לבית המשפט להמשך מעצרם. פישעם, הפגנות נגד מרחץ הדמים בעזה.
זועבי נשמעת אומרת על השוטרים: ״אלה שמשתפים פעולה נגד בני עמם, צריך לנקות בהם את הרצפה״, ״שיפחדו מהשבאב״ ו״צריך לירוק להם בפרצוף''. באישור היועץ המשפטי היא זומנה לחקירה, ובעקבות חקירתה המליצה המשטרה בפני היועץ המשפטי להגיש נגדה כתב אישום הכולל ''איומים, הסתה לאלימות והעלבת עובד ציבור''. דברי זועבי הינם טקסט לא ידידותי של אדם בשעת כעסו, אבל להבנתי את השפה העברית אין כאן הסתה לאלימות או איומים. להערכתי גם המשטרה לא בטוחה בכך, ולכן הכניסה את הסעיף הזדוני, הדיקטטורי, סותם הפיות, העלבת עובד ציבור. סעיף זה היה צריך להיות מוצא מספר החוקים ביום הקמת המדינה, אבל הבירוקרטיה דואגת לעצמה ומקווה לחסום ביקורת בחסות סעיף זה. השימוש בסעיף הוא שרירותי, נקמני וכך גם ההרשעה. יש אין ספור דוגמאות כיצד שמעון א' מבקר את הרשות בחריפות ולא מוגש נגדו כתב אישום ושמעון ב' מבקר את אותה רשות, אבל בעדינות רבה, ודווקא נגדו כן מוגש כתב אישום על העלבה.
האבסורד במקרה של ח''כ זועבי כפול ומכופל, כי אין היום עובד ציבור שהוא יעד להסתה ואיומים, כמו חנין זועבי. ח''כ
מירי רגב מהליכוד מכנה אותה בראש חוצות בוגדת ושולחת אותה לעזה (בתגובה הקמתי את הוועד הציבורי למען שליחתה של מירי רגב לצפון קוריאה) אבל מירי רגב לא תועמד לדין. היא תתעטף בדגל וכולם יקפצו לדום. מכפישיה של זועבי לא יועמדו לדין. זועבי היא השכפץ המגן על הדמוקרטיה, או על מה שנותר ממנה. הפרדוקס הוא, שבמאבקה של זועבי לשוויון זכויות למיעוט הערבי פלסטיני, היא מממשת את ערכיה האוניברסאליים של מגילת העצמאות בעוד מירי רגב יורקת עליהם ומבזה אותם. לאות סולידריות אני מאמץ את המטאפורה של חנין זועבי, ואומר, כי מי שהמליץ על העמדתה לדין ומי שיאשר זאת ומי שחס ושלום ירשיע אותה, הם כולם סמרטוטים שאפשר לנגב איתם את הריצפה.
גילוי נאות: אינני מכיר את חנין זועבי. לא הצבעתי עבור מפלגתה בבחירות (בין השאר כי אסור להצביע ליותר ממפלגה אחת). עם חלק מעמדותיה אני מסכים על חלק אחר אני חולק. אני שמח לראותה בכנסת, היא קול חשוב ומאתגר (ונא לא לשכוח: מירי רגב לצפון קוריאה, שם התפנתה משרה של דוברת הצבא וממונה על הצנזורה).
רוצחים
בישות החמאס בעזה התרחש פשע נורא: 20 איש הוצאו להורג בסרט נע, לעיני כל, באשמת שיתוף פעולה עם ישראל. איש מהם לא נשפט בהליך משפטי הוגן בטרם מותם. כך נוהג משטר רודני הרומס זכויות אדם. ארגון אמנסטי גינה בחריפות הפרה זו של זכויות אדם. תזכורת למי שסבורים כי אמנסטי עוסק רק בישראל. ולא היא. אמנסטי מרים קולו ומנהל מערכה עולמית נגד כל משטר ומדינה המפרים זכויות אדם.
מוות מיותר
