''תג מחיר'' איננו המצאה של חבורת הצעירים הקיצונים, שומרי גבולות הארץ. אלה, רק נתנו לצעדיהם את השם. מדיניות זו, שתמציתה: אין עוברים בשתיקה, אין מבליגים על פעולת אויב עוינת וכואבת, מדיניות זו אומצה כבר בשנות ה- 50' של המאה החולפת, אלא שאז כונתה בשם ''תגמול'' או ''גמול''.
מה שקרה השבוע בישוב יצהר היו שתי פעולות ''תג מחיר'', בזו אחר זו. פעולת ה'תג מחיר' הראשונה ניזומה ע''י שר הביטחון וצה''ל. הריסת המבנים הבלתי חוקיים, בתגובה על ניקוב צמיגי רכבו של מפקד חטיבת השומרון בעת ביקורו ביישוב. עד לאותו ערב, ננקטה מדיניות התגובה הישראלית רק אל מול הפלסטינים, רק כתגמול על כל ירי מרגמה או רקטה הנורית מתחומי רצועת עזה. שם ואז, איננו מתפלאים כאשר תגובת ירי שלנו זוכה לתגובת ירי נגדית, ואולי אף חמורה יותר. והנה, ראה זה פלא – גם תושבי יצהר לא הבליגו, ולא השלימו עם ענישתם על ניקוב הצמיגים.
מיה וביה, תגובתם הייתה מיידית. בצדק – בראייתם הם – בחרו שלא לפגוע ולא להעניש פלסטינים. הם החליטו לפגוע ולהעניש את נציגיהם של אלה שהיו אחראים להריסת הבתים.
כיתת החיילים, שאוהלה וציודה נהרסו, בחרה בצדק שלא להתנגד. ההסבר שקיבלנו – איש לא הכינם איש לא תידרכם כיצד להגיב ולהתמודד עם איום מסוג זה. וטוב שלא תודרכו וטוב שלא ניסו למנוע בכוח את הפוגרום.
ישראל נמצאת היום על ספו של עימות אלים, על ספו של עימות בין המדינה וכוחות הביטחון שלה לבין ציבור קיצוני ואלים המבקש לממש את ארץ-ישראל הגדולה והשלמה, אפילו צעדים אלה אינם מאושרים ואינם מגובים ע''י השלטון.
כיתת החיילים ביצהר יכלה להתנגד בכוח ואולי אף למנוע את הריסת המאחז שלהם במקום, היא יכלה להפעיל אמצעים לפיזור הפגנות ואולי אף לפעול בהתאם להוראות הפתיחה באש – תחילה אזהרה, אח''כ, אם יידרש, ירי באוויר, ואם גם בכך אין די – ירי המכוון לפלג הגוף התחתון. המפקד במקום שקל אחרת. הוא הבין כי אין דין הפגנה והתפרעות פלסטינים כדין הפגנה והתפרעות יהודים.
מה שקרה השבוע ביצהר איננו מקרה חריג ויוצא דופן, זו הייתה התפתחות בלתי נמנעת בתהליך שהחל סמוך לאחר מלחמת ששת הימים. חזרנו לימים של ''טרום-המדינה'', לימים של ארגונים ותנועה אשר לא קיבלו את מרות המוסדות הלאומיים של היישוב היהודי, כאשר אלה יזמו, פעלו ובקשו לקבוע עובדות בשטח. זו התפתחות שניתן היה לצפותה והיו רבים שאכן צפו והתריעו מפניה.
הגענו לרגע של אמת. שוב אין הממשלה חופשית להתעלם ולדחות דיון ואימוץ מדיניות. כל יחידת חיילים המשרתת והמוצבת בשטח עלולה להיקלע מחר לסיטואציה דומה, והיא מבקשת הוראות פעולה ברורות וחד-משמעיות: כיצד תגיב אל מול מתפרעים יהודים.
הבחירה קשה וברורה – על הממשלה להכריע בין הפעלת כוח על כל המשמעויות של עימות כזה לבין ויתור, השלמה וכניעה.
מחרתיים בערב נשב לליל הסדר, נשוב ונשאל את ארבע הקושיות. זו אפוא השעה לאחל לכל ידידינו חג שמח.
רגע של אמת
