הגיע לידי
בלוג שפרסם
חן מזיג, צעיר ישראלי אשר שרת חמש שנים בצה''ל, לדבריו, בפעולות שונות של המינהל האזרחי בשטחים ובקידום פרויקטים למען האוכלוסייה המקומית. חן מאזיג יצא לא מכבר לחוף המערבי של ארה''ב בשליחות הסברה מטעם ארגון ''עמדו לצדנו'' (
StandWithUs ).
חן לא היה מוכן למה שנחשף לו בארה''ב – עמדות קיצוניות אנטי ישראליות, דמוניזציה ועוינות אנטישמית. בראש מסע אנטי ישראלי זה עומדת תנועת ה- BDS (Boycot, Divestment and Sanctions), תנועה הקוראת לחרם, להימנעות מהשקעות ולהפעלת סנקציות על ישראל. תנועה זו חותרת לקעקע, לדבריו, את התמיכה האמריקאית בישראל, להוקיע את היהודים התומכים בישראל ולסלול הדרך לחיסולה של המדינה.
חן מזיג הופתע מן ההתעלמות ומחוסר המעש של הקהילה היהודית האמריקאית בעניין זה, הוא לא ראה אותה מתלכדת למאבק בסכנות ובאיומים הנחשפים.
חן משמיע קול זעקה – ''אנו בישראל איננו יכולים לעמוד לבד במערכה, אתם, היהודים באמריקה הטו שכם ועשו יותר''.
עד כאן עיקרי דבריו.
אין לי ספק שתמונת המצב שהוא מעלה נכונה ומדאיגה. אם זו תמונת המצב באמריקה, הרי שאי אפשר שלא לומר ש''אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?'' אם זה מצבה של ישראל בארה''ב, למה יכולים אנו לצפות מיתר 190 המדינות החברות באו''מ?
הפיתרון אותו מציע הצעיר הישראלי הוא התשובה הישראלית הקלאסית – הסברה, הסברה ועוד הסברה. הסברה ישראלית ורתימת כל בני העם היהודי להיות שותפים במסע הסברה זה.
בל נשלה עצמנו. תמונת מצב עגומה זו היא לאחר ההסברה הנעשית. אפשר, ותמיד אפשר, לעשות יותר ולעשות טוב יותר, אלא שבכך לא תיפתר הבעיה.
השאלה שעלינו לשאול עצמנו – היכן תהיה ישראל בעוד עשר ועשרים שנים, שנים בהן העולם ייחשף ליותר ויותר פעילות עוינת של תנועת BDS ותנועות אחרות ושכמותה?
אין חשיבות לתמונת המצב האובייקטיבית, עד כמה המסע האנטי ישראלי מעוות ומסלף. מול הפגיעה האנושה בישראל לא נוכל להתנחם
ולהסתפק בכך שעוול זה איננו צודק. למקרא ההטחות עימן נידרש להתמודד, ואין לי ספק שמסע זה עושה עוול נורא לכולנו, אנו חייבים לשאול עצמנו כיצד משנים את המגמה המסוכנת.
האם יהודה ושומרון הם שטח כבוש או לא? זו איננה שאלה משפטית אלא בעיה פוליטית. מה שחשוב זה שאין איש בעולם המכיר בסיפוח הישראלי של ירושלים או הגולן, אין בעולם מישהו הסבור שהשטח איננו כבוש, אין מי שחושב שהתושבים הפלסטינים נהנים משוויון מלא בדומה לאזרח הישראלי.
אכן, רבים אינם מכירים בעמדות ובתביעות הפלסטיניות, אך גם אלה מחייבים הגעה להסכם מדיני.
חן מאזיג צודק בהעלאת הבעיה, אך הפיתרון שהוא מציע לא יפתור דבר.
שינוי המציאות הקיימת כאן, אצלנו, הוא הפיתרון וזו שאלה קיומית לעתידה של ישראל.
גם בפוליטיקה לא מספיק להיות צודק...
