ילדה בת תשע מהתנחלות פסגות על יד רמאללה נפצעה מירי של כדור אחד. החשד נפל מיד על פלסטינים ומה שקרוי כוחות הביטחון, שראוי לכנותם קלגסי הכיבוש, מצויים בשעת כתיבת שורות אלו בעיצומו של הידוק עניבת חנק הכיבוש. הילדה נפצעה קל, הקליע לא פגע באבר חיוני, לא נשקפת לה סכנת חיים, והיא תחלים, ברוך השם.
מי שיורה על ילדים לא אוהב אותם. זהו מעשה שפל. ילדים אינם יעד לגיטימי במלחמות או מאבקים חמושים כלשהם. נקודה. מצד שני, מי שמביא ביודעין ילדים לאזור שמחוץ לארצו, שם מתחולל מאבק בין כובש לנכבש, אזור רווי סכנות, גם הוא לא אוהב ילדים, מהמר על חייהם. הורה כזה הוא או מטומטם או אידיוט או קנאי דתי שלעתים מוליד ילדים בסיטונות אבל למעשה שונא אותם.
תפורק פסגות ויוחזרו ילדיה לישראל. הורים שיסרבו, יש לבדוק את מסוגלותם ההורית על ידי שרותי הרווחה, כפי שעושים עם כל הורה שמשחק בגורל ילדיו או מתעלל בהם.
השקרן
ראש הממשלה
בנימין נתניהו צודק כאשר הוא מתייחס בחשדנות אל מתקפת החיוכים של נשיא איראן החדש
חסן רוחאני. הוא לא מאמין להצהרות רוחאני או למנהיגה הרוחני של איראן,
חמנאי, כאשר הם אומרים כי לאיראן אין כל עניין בנשק גרעיני, שזה בכלל נוגד את האיסלאם. נתניהו רואה בהם מוליכי שולל. בנאומו בעצרת הכללית של האו''ם שאל נתניהו, אם הם לא רוצים חימוש גרעיני, מדוע הם מקימים מפעלים תת קרקעיים להעשרת אורניום? ומדוע הם מפתחים טילים בין יבשתיים? והוא משיב: כי מטרתם האמיתית להיהפך למעצמה גרעינית השולטת באזור וחסינה מפני מתקפה צבאית. נתניהו מזהיר את העולם: אל תתפתו למתק השפתיים של שליטיה החדשים של איראן, זו חבורה של שקרנים. בעין אחת הם מחייכים ובשנייה ממשיכים לפסוע לעבר הפצצה.
מאין יודע נתניהו כי רוחאני הוא שקרן? מניסיון אישי. בסוגיה הגרעינית כל ממשלות ישראל לדורותיהן היו מורכבות משקרנים. החל בכך
בן גוריון ששיקר לנשיא
קנדי עם סיפורי סבתא על בית חרושת לטקסטיל. כאשר קנדי אמר לבן גוריון כי הוא משקר, וכי על פי צילומי המבנה ברור שמדובר בכור גרעיני, נאלץ בן גוריון להודות בכך, אבל התחייב כי מדובר בכור אזרחי לצרכי מחקר בלבד. שוב שקר. הנשיא קנדי התנגד לכל הפרויקט הזה. הוא העריך נכונה כי ישראל מכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני, ואת זאת רצה למנוע. הוא שלח מעת לעת פקחים לבדוק מה קורה בכור וישראל הצליחה להוליכם שולל בכל מיני תרגילים שהשקר היה המרכיב העיקרי בהם. אילו נהג קנדי לפי מדיניותו של נתניהו כלפי איראן היה עליו להטיל סנקציות בצירוף אזהרה שכל האופציות, כולל הצבאית, על השולחן, ישראל הייתה מפסיקה מיד את בניית הכור ומסבה אותו אולי למפעל טקסטיל. ייתכן וקנדי היה עושה זאת אלמלא נרצח. התנגדותו הנחרצת של קנדי לבניית הכור בדימונה הייתה המקור לכל מיני תיאוריות קונספירטיביות שידה של ישראל ברצח.
ב-1960 עלה בן גוריון על דוכן הנואמים בכנסת ובפיו הודעה קצרה: ישראל מקימה כור גרעיני בדימונה, כור מחקר לצרכי שלום שיהיה פתוח למדענים מכל העולם. בן גוריון ידע כמובן שמדובר בהודעה שקרית. מאז מכחישה ישראל כי היא מפתחת נשק גרעיני, שקר כמובן. לאחר מכן אומצה מדיניות העמימות רווית השקרים. עינינו הרואות כי מאז בן גוריון עבור לכל ראשי הממשלות עד נתניהו היום, כולם שיקרו במצח נחושה. מוכרת האמרה שלשקר אין רגליים ללא גבול, בסוף מתגלית האמת. היום כולם יודעים שישראל אוגרת בשטחה מאות פצצות גרעיניות וטילים בין יבשתיים הנושאים ראשי נפץ גרעיניים. אני מניח כי באיראן שואלים את אותן השאלות שנתניהו מכוון לאיראן: נגד מי מכוונים טילי יריחו הבין יבשתיים שישראל פיתחה? מדוע היא זקוקה להם? מי האויב נגדו מכוונים טילים אלו?
ובכל זאת, יש הבדל בין השקרן רוחאני לשקרן נתניהו. רוחאני אינו מאיים על ישראל במלחמה. נכון, המנהיגות האיראנית סבורה שלישראל אין זכות קיום, גם בישראל יש לא מעט אזרחים, יהודים וערבים, ציונים ולא ציונים, שסבורים, מסיבות אחרות מאלו האיראניות, כי לישראל קולוניאליסטית, גזענית שהקימה מדינת אפרטהייד בשטחים הכבושים, אין זכות קיום, כפי שלאיראן החומייניסטית המפרה זכויות אדם אין זכות קיום, לדרום של האפרטהייד לא הייתה זכות קיום, לקמבודיה בראשות הרוצח
פול פוט לא הייתה זכות קיום ויש עוד מדינות שניתן לנקוב בשמן.
ההבדל הוא שרוחאני לא מצהיר כי איראן לא תשלים עם דימונה ואם ישראל לא תתפרק מנשקה הגרעיני מרצון, כל האופציות על השולחן, כולל זו הצבאית. נתניהו נוהג בדיוק ההיפך: הוא מנופף כל הזמן באופציה הצבאית, ומודיע בפוזה של שיגעון גדלות שאם ''העולם'', קרי ארה''ב, לא יממש את האופציה הצבאית, תצא ישראל לבד במלחמה נגד איראן. אם לאיראנים לא הייתה סיבה של ממש לפתח נשק גרעיני, ישראל באיוולתה הגישה לה את העילה על מגש של כסף. איראן זקוקה לחימוש גרעיני כדי להגן על עצמה מפני תוקפנותה של ישראל.
אין מנוס מהמסקנה כי אם כלה ונחרצה עם איראן להיות מעצמה גרעינית, היא תגיע לכך, בסיועה האדיב של ממשלת ישראל. הדרך היחידה למנוע איראן גרעינית היא ביצירתו של מזרח תיכון מפורז מנשק השמדה המונית. על מנת להגיע לכך צריכים השקרנים משני הצדדים להיות תחת פיקוח של מבוגר אחראי.
הניו יורק טיימס יצא במאמר מערכת נגד צהלת הקרב של נתניהו וניסיונו לגרור את ארה''ב למלחמה. כתבי ועורכי העיתון יודעים היטב שארה''ב שופכת על ישראל נשק מודרני בכמויות אדירות, והכל בחינם, זו הסובסידיה של ממשלת ארה''ב ליצרני הנשק האמריקאים. הנשק המסופק לישראל, הוא המלה האחרונה בפיתוח אמצעי לחימה, נשק התקפי המהווה את התשתית של מכונת ההרג וההשמדה הישראלית. אלמלא רוחב הלב האמריקאי, היו חושבים בישראל פעמיים לפני יציאה למלחמה. אמריקה יודעת כי בעיני המנהיגות הישראלית המלחמה היא גורם המלכד את השבטים שהיגרו לישראל. כל המלחמות של ישראל, זולת מלחמת 1948, היו מיותרות, אבל ענו על הד.נ.א הישראלי, שזקוק למלחמה אחת לכמה שנים.
ראינו רק עתה את הנוסטלגיה שנשפכה בישראל עם מלאת 40 שנים למלחמת יום כיפור. מרבים לדבר על טראומת יום כיפור. המסקנות בישראל מהטראומה היו עוד חימוש מודרני שיקל על ברוני המלחמה את הלחיצה על הדק המלחמה לקראת הטראומה הבאה. אמריקה מספקת בנדיבות את צעצועי המלחמה. למה לא? ישראל היא ספינת קרב אמריקאית ושדה ניסויים מצוין של נשק חדש. כבר מספר שנים שלא הייתה כאן מלחמה במלוא הקיטור והמטורפים בטוחים שיוכלו להביס את איראן.
ישראל לא תוכל להשמיד את אתרי הגרעין באיראן אבל היא מסתכנת במטר טילים על עריה. זה יטה לזמן מה את תשומת הלב מבעיות כלכליות לסולידריות בעת מלחמה, אלא שהפעם זה עלול להסתיים בכיליונה. החישוקים של הצבא התרופפו מעט, ומלחמה לא מוצלחת עלולה לפורר את ישראל במקום ללכד את אזרחיה.
יש לומר בגלוי, כי שלום כולל עם העולם הערבי והמוסלמי המבוסס על גבולות פתוחים ממלא את קברניטי ישראל חיל ורעדה. תיירות ערבית המונית לישראל, היא הסיוט הגדול. יהיו נישואין בין יהודים לערבים והגזענות הישראלית נחרדת מהמחשבה על כך. מלחמה מתמדת עם מדינה אחת לפחות מהעולם הערבי, מונעת את ההתפתחות הזו. מהיבט זה הכיבוש ממלא תפקיד חשוב השומר על מתח מתמיד של עוינות והסתייגות מישראל.
המטיף
מלחמת העולם השנייה היא פרק אפל בתולדות הונגריה. שיתוף הפעולה בין ממשלות הונגריה (ממשלות
הורטי ו
סלשי) עם גרמניה הנאצית בהשמדת יהדות הונגריה, ממלא את הונגריה הנאורה בתחושות בושה וחרטה. הונגריה של היום לא נושאת באשמה למעשי הפושעים, אבל חלה עליה אחריות להפיק את הלקחים הפוליטיים והמוסריים לבל יישנו הפשעים, ראש וראשון ללקחים: עקירת הגזענות והאנטישמיות שטרם הוכחדו והם חיים ובועטים בגסות ובמצח נחושה בהונגריה של היום.
במסגרת חשבון הנפש של ראשי הציבור הנאור בהונגריה, הוזמן שר האוצר
יאיר לפיד, נצר ליהדות הונגריה, לשאת דברים בפרלמנט ההונגרי. לפני ימים ספורים נשא את דבריו. הנואם לא חסך בדברי תוכחה. הצליף בהם על ימין ועל שמאל, נזף בהם והטיף להם מוסר על גזענותם, וחברי הפרלמנט מחאו לו כפיים. יאיר לפיד הירבה להזכיר בדבריו את אביו העיתונאי והפוליטיקאי
יוסף טומי לפיד, יליד הונגריה וניצול שואה. מאחר וכך, אין אנו פטורים מלשאול: האם לפיד הבן, ומורשת לפיד האב הם התשובה היהודית הראויה לאימי השואה? האם חברי הפרלמנט ההונגרי היו מודעים לגזענותם של האב והבן?
יוסף טומי לפיד היה אחד הגזענים הבוטים ביותר בישראל שעמדו לרשותו במות מרכזיות, בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. כמה דוגמאות:
ויקטור אוסטרובסקי, אזרח קנדי (כנראה נושא גם אזרחות ישראלית) היה בעברו איש המוסד. הוא פרסם ספר לא כל כך מחמיא על המוסד. היו אלה ימי תוכנית הטלוויזיה הפופולרית ''פופוליטיקה'' ששודרה בשידור חי בערוץ הממלכתי, ולפיד נמנה עם משתתפיה. בתוכנית ששודרה ב-3 באוקטובר 1994 עלה לדיון גם הספר של אוסטרובסקי. לפיד ראה בפרסום הספר בגידה וקרא לחסל את אוסטרובסקי. הוא הציע למוסד להוציאו להורג בביום תאונת דרכים. בשעת הדיון הועלה אוסטרובסקי לשידור מקנדה, ולפיד אמר לו, הכל כאמור בשידור חי, ''אני מקווה שהמוסד ימצא דרכים לחסל אותך''. הצעתו של לפיד לאחד מהשירותים החשאיים להוציא בן אדם להורג ללא משפט, מה עוד מפי אחד מבכירי העיתונאים בישראל, עוררה דיון סוער, והיו מי שראו בכך אימוץ שיטות של המשטר הפשיסטי במולדתו הונגריה.
לפיד לא התרגש וכדי להוכיח כי לא מדובר בפליטת פה פרסם ב-7 באוקטובר 1994 מאמר בעיתונו ''מעריב'' (שהיה אז העיתון בנפוץ במדינה) תחת הכותרת ''בזכות הרצח'' ושם הוא חוזר על עמדתו ''כן, אני חושב שצריך לחסל את אוסטרובסקי''. בכך הכניס לפיד לשיח הלגיטימי בישראל את הרעיון שמותר לרצוח בוגדים. הפובליציסט והעיתונאי
ב. מיכאל הזכיר באחד מטוריו שהוקדשו לפניני לשונו של לפיד כי כעבור שנה מפסק ההלכה החילוני של לפיד כי מותר לרצוח בוגדים, נרצח ראש הממשלה
יצחק רבין על ידי רוצח שחשב כי רבין בוגד, ועל כן מותר להוציאו להורג.
בתוכנית פופוליטיקה ששודרה ב-22 בינואר 1995 הציע לפיד להניח עשר מכוניות תופת במרכזי אוכלוסיה הומים בערי הגדה והרצועה שיגרמו לטבח המוני. זו הייתה הסתה לרצח בשידור חי. פרקליטת המדינה דאז
דורית ביניש ראתה בכך עבירה פלילית, אבל הסתפקה ב''הבהרות'' של היועץ המשפטי של רשות השידור כי ''ירועננו הנהלים על המותר והאסור בשידור חי''. נקל לשער מה היה גורלו של אזרח ערבי שהיה קורא להנחת מכוניות תופת במרכזי אוכלוסייה הומים בישראל. לא פחות מחמש שנות מאסר.
העיתונאי
חיים ברעם הגדיר בטורו ב''כל העיר'' את הצעתו של לפיד ''קניבלית ופשיסטית הקוראת לצה''ל להתנהג בגדה וברצועה כפי שהנאצים עשו ביוגוסלביה או איטליה (אחרי 1943)''.
את ממשלת רבין כינה ''ממשלת יודנראט'', כלומר ממשלת בוגדים. באשר לחרדים, אותם תעב כקולקטיב, השתמש לפיד במונחים הלקוחים מהלקסיקון הנאצי כלפי יהודים, כמו ''חבורת סחטנים'' ''תאבי בצע'' ''פריצים ועריצים'' וכיוצא באלה פנינים. (מעריב 27 באפריל 1990).
יאיר לפיד הולך בדרכי אביו בו הוא רואה את מורהו. כאביו הקים מפלגה המנוהלת כדיקטטורה של שליט יחיד, הוא הצטרף לממשלה הגזענית ביותר שכיהנה בישראל, הוא תומך בפתרון בנטוסטני שימשיך את הכיבוש ואת משטר האפרטהייד והוא חסיד הקפיטליזם החזירי, כאביו, שבין שאר תפקידיו, כיהן כיד ימינו של איל העיתונות הבריטי
רוברט מקסוול, שלימים התגלה כמי ששדד וגנב את כספי הפנסיה של עובדיו. אילו אני יועץ ליו''ר הפרלמנט ההונגרי, הייתי מציע שורה של מועמדים ראויים יותר לשאת דברים.
עם הולך ונעלם?
מכון מחקר אמריקאי פרסם ממצאי מחקר על הקהילה היהודית בארה''ב והממצא שזכה בישראל להבלטה הוא האחוז הגבוה של מה שקרוי נישואי תערובת. קרוב ל-70 אחוזים נישאים ללא יהודים. דמוגרפים ומי שנחשבים למומחים לענייניי העם היהודי רואיינו באמצעי התקשורת והביעו דאגה באשר לעתידה של הקהילה היהודית בארה''ב. אם המגמה הזו תימשך, לא ירחק היום ואפשר יהיה לומר קדיש על יהודי ארה''ב. מה שמטריד את מנהיגי ישראל בהקשר זה, הוא ירידת כוחה והשפעתה של הקהילה היהודית במסדרונות השלטון. בן אדם נאור לא יכול אלא לברך על כך שאנשים ונשים בוחרים את בני זוגם לא על פי השתייכות דתית או לאומית אלא על פי אישיותו של אדם. נישואים בין יהודים ללא יהודים לא חייבים להוביל לקמילתה של הקהילה אם תיגדע ההתעקשות לדבוק בנורמות דתיות של ימים קדומים, כמו קביעת יהדותו של אדם על פי אימו, שהן אנכרוניסטיות ומרחיקות אנשים מהקהילה. אחי ז''ל היה רב. בנו התחתן עם אשה שאביה יהודי ואמה לא. בז'רגון המקובל היא חצי יהודיה אבל מאחר שהאב הוא ישות שקופה ככל שמדובר בקביעת יהדות ילדיו, היא לא מוכרת כיהודיה. ילדיהם כבר רבע יהודים ואף הם לא מוכרים כיהודים, שהרי האם היא רק חצי יהודיה מצד האב. מבלי להיכנס לסוגיה האם היהדות היא דת, או תרבות, או לאום או שמא קצת מכל דבר, מוזר בעיני שהממסד החילוני היהודי והציוני אימץ את הקוד הדתי. אם היהדות תדע להתנער מהעובש הגזעני שדבק בה והקהילות תקבלנה בסבר פנים ידידותי כל מי שמתדפק על שערן, בלי לבדוק כמה דם יהודי זורם בעורקיהם, היהדות האמריקאית תגדל, תפרח ותשגשג.
ד''ש מרוסיה
חברתי ואנוכי נמנענו עד כה מהסתייעות במשרדי תיור המארגנים טיולי קבוצות בחו''ל. הסיבות פשוטות: אנחנו נחשפים שוב ושוב לגל של תלונות בטיולי קבוצות: פעם המדריך מתברר ככישלון, פעם החברה משנה מסלולים מבלי ליידע את המשתתפים מראש, פעם לא עמדו בהבטחות על רמת המלונות, שלא לדבר על כך שהרכב הקבוצות הוא רנדומלי, איש לא יודע מי נכלל בקבוצה, כל המשלם מתקבל, ורק בשעת הטיול מתברר כי לעתים משתתף אחד או שניים הם טיפוסים בעייתיים שהפכו את הטיול לסיוט, ואין למי לפנות.
זה מכבר רצינו לבקר ברוסיה, אבל הזהירו אותנו חזור והזהר כי מוטב להצטרף לקבוצה עם מדריך, משום שאנחנו לא דוברים רוסית ומרבית הרוסים לא דוברים אנגלית, ומוסקבה היא עיר שמי שלא מכיר אותה היטב יכול ללכת לאיבוד וגם להיקלע למצבים מלחיצים.
אז זה מה שעשינו. חיפשנו חברה אמינה, ביקשנו המלצות ונרשמנו לטיול לרוסיה. קיווינו שהקבוצה תהיה נעימה, וכי מה שהובטח בתוכנית הטיול יקוים. להלן דו''ח מקוצר:
הקבוצה הייתה הטרוגנית, איש לא הכיר את רעהו טרם הנסיעה, אבל היינו ברי מזל כי הסתדרנו מצוין אחד עם השני. הקבוצה הייתה ראי קטן של החברה הישראלית היהודית. הכרנו אנשים שאלמלא הטיול יש להניח כי לא היינו נפגשים. למשל הזוג המקסים
לבנה ו
איציק בן שבת. איציק הוא סגן יו''ר וועד עובדי נמל חיפה והוא לא הסתיר את שמחתו לפגוש ישראלי המדבר בזכות העבודה המאורגנת, עינו לא צרה בשכרם של העובדים שמגיע להם בדין נוכח עבודה קשה ומתישה, ותמיכה במאבקם נגד תוכנית שר התחבורה לבנות שני נמלים פרטיים, שאין בהם כלל צורך, שנועדו לשבור את עובדי הנמלים הציבוריים ולהפכם לעובדי קבלן בשכר מעליב. גם את הזוג
יובל ו
יונה שרון, איכרים מראש פינה, שהזכירו לי את ישראל של נעוריי, לא הייתי פוגש אלמלא הטיול. את שאר משתתפי הטיול אינני מפרסם כי לא קיבלתי את אישורם, אבל כולם היו אנשים שנהנינו מחברתם.
עומדים: סטלין ומשמאלו המרשל ז'וקובהטיול כלל את מוסקבה וסנט פטרסבורג, שתי ערים מרשימות, עשירות במוזיאונים וארמונות מפוארים של קיסרים. מרוב ארמונות כבר אינני זוכר איזה צאר היה באיזה ארמון. ישנם ארבעה אתרים שנחרטו בזיכרוני: מוזיאון הארמיטאז' (יש הכותבים הרמיטאז') בפטרסבורג, (לשעבר לנינגראד), אחד משלושת המוזיאונים הגדולים בעולם, אוסף תמונות מרשים, פנינה תרבותית; ארמון הקיץ של קטרינה בעיירה פושקין (על שם הסופר) שליד סנט פטרסבטרג. הגרמנים לפני נסיגתם פוצצו את הארמון ושדדו את אוצרותיו. הרוסים שיחזרו אותו בעבודת נמלים והתוצאה מופלאה; מוזיאון הצבא האדום במוסקבה שהביקור בו עורר בי התרגשות רבה, שהרי אלמלא הביס הצבא האדום את צבאו של
היטלר, אנחנו קרוב לוודאי לא היינו כאן היום. המשטר הפוסט סובייטי לא תלש עמודים מההיסטוריה, והתמונות של
סטלין לא הוחבאו. מצורפת תמונה שצילמתי בה נראה סטלין רוכן על המפה ולצדו המרשל
ז'וקוב, שחתם בשם ברית המועצות על מסמך הכניעה של גרמניה הנאצית; ביום האחרון של הטיול ביקרנו במוזוליאום שבכיכר האדומה שם מונחת גופתו החנוטה של
לנין. מפליא כיצד 23 שנים לאחר פירוקה של ברית המועצות עדיין משתרך מדי יום תור של בני אדם המבקשים לחזות במייסדה של ברית המועצות. חלקם בוודאי תיירים כמונו, אבל הרוב הם רוסים.
בשביל המוביל אל לנין עוברים ליד קבריהם של סטלין, ומנהיגים סובייטים אחרים שהלכו לעולמם בעת כהונתם. הם זכאים לכבוד המיוחד והמיוחס להיקבר בקרמלין. גופתו של לנין מונחת בחדר חשוך כשאלומת אור מאירה את פניו. יש תמיד מי שסבורים כי מונחת שם בובה ולא גופת לנין. מדענים שבדקו זאת ב-2010 חזרו ואישרו כי אכן מדובר בגופה של לנין.
סיור בקבוצה בארץ זרה בהדרכתו של מדריך מקומי לעולם יתרכז בצד המרנין והיפה של הארץ. מדריכי תיירים מקרב העם המארח מופיעים בדרך כלל כפטריוטים של ארצם ולא יאמרו מלה רעה על ראשי מדינתם, לפחות לא באוזני התיירים. כך ברוסיה, כך בישראל. האם יש במוסקבה וסנט פטרסבורג משכנות עוני? בוודאי שיש אבל אנחנו לא ראינו. נחשפנו ליופיין של הערים ביום ובלילה, שעה שהן מוארות בנדיבות ויפי האתרים עולה מדרגה.
אם לשפוט ממראה עיניים דרך חלונות האוטובוס ושוטטות בקניונים, הקפיטליזם היכה שורשים ברוסיה.
עריצות המחסור הוחלפה בעריצות הצריכה, קנה, קנה, קנה,בלי קשר לצרכים אמיתיים. מספר רשתות של מסעדות או מזללות אמריקאיות פתחו סניפים ברוסיה. המותגים הבינלאומיים היקרים ביותר נמכרים ברוסיה. הערים מפוצצות בפקקי תנועה, והמכוניות רובן ככולן מתוצרת קוריאה, יפן ואירופה בדומה לישראל. אין כמעט זכר ללאדה הסובייטית. אם אתה רוצה לראות לאדה, אמר לי המדריך, תצטרך לנסוע לכפרים.
בסיום אזהרה: סוף ספטמבר הוא עדיין מזג אויר קיצי בישראל. ברוסיה, זה סתיו, עוד אין שלג, אבל כבר קר כמו בחורף הכי קשה בישראל. השמיים קודרים, הקור חודר עצמות, 2 מעלות בלילה, ו-5 ביום וכמעט כל הזמן יורד גשם. מאחר וטיול כזה כרוך גם בהליכה ברגל, הבן אדם נרטב עד לשד עצמותיו גם אם הוא לבוש היטב. מכל מקום, זה לא מזג אוויר לטיולים וההנאה נשחקת. אני סוחב איתי התקררות שממאנת להיעלם. ייקח עד כמה ימים.
כפי שכתבתי בראשית פרק זה, גם עלינו לא פסחה סאגת הפרת הבטחות של חברת הטיולים שלנו ''דיסקברי'', אבל לא אלאה את הקוראים, נתמודד עם החברה.
ילדים משלמים על טמטום הוריהם
