כיצד מסבירים את הסקר במדינות העולם המציב את ישראל (יחד עם צפון קוריאה) כמדינה השלישית הזוכה בתחושה שלילית
דיוני העצרת הכללית של האו''ם, נאומי אובמה ורוחאני בפתיחת העצרת והצעד ההפגנתי של יציאת המשלחת הישראלית בעת נאומו של הנשיא האיראני, הביאו אותי להרהר בשאלה המטרידה אותי מזה זמן.
לפני כשנה פרסם ה-BBC תוצאות סקר דעת קהל שנערך בקרב אזרחים מ- 22 מדינות בעולם, העונה על השאלה אילו מדינות משפיעות לרעה על העולם ומעוררות תחושות שליליות. את המקום הראשון ברשימה תפסה איראן (55% ממשתפי הסקר סימנו אותה כמדינה השלילית ביותר), במקום השני ניצבה פקיסטאן (עם 51%) ובמקום השלישי ניצבו יחדיו ישראל וצפון קוריאה (עם 50%).
אני מתיימר להניח כי תושבי איראן, פקיסטאן וצפון קוריאה, אם רק יותר להם לדבר בחופשיות, שותפים לדעה השלילית על מדינתם. לא כן אזרחי ישראל. כל הסקרים הנערכים בתוך המדינה מצביעים על עם האוהב את ארצו ועל דעת קהל מקומית שהיא מן המאושרות בעולם. גם מבקרים מבחוץ, ואינני מתייחס רק ליהודים, רובם המכריע מתרשמים חיובית מן המדינה, התרשמות העומדת בסתירה מוחלטת לתדמית ישראל בעולם.
תמהני על כך שפרסום זה עבר אצלנו ללא תגובה, ללא ניסיון להבין ולהסביר, להוציא משיכת כתף, תוך הערה – ''נו, מה הפלא. כולם הרי אנטישמים!'' תגובה זו איננה מקובלת עליי, על אף שאינני מתעלם מקיומה של אנטישמיות בעולם ועל אף הנוחות של רבים אשר מחליפים את האנטישמיות הקלאסית באנטי ציונות ובאנטי ישראליות. תשובה זו איננה מקובלת עליי גם כי ידענו גם תגובות אחרות ואפילו הפוכות והדוגמה הבולטת ביותר היא מלפני עשרים שנים, בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו.
כיצד, איפוא, נסביר זאת?
ללא מחקר מעמיק, רשמתי לעצמי ארבעה הסברים:
- בראש ובראשונה זו איננה ישראל, אלא הסיטואציה בה אנו מצויים. מדינות העולם חוששות מעימות אלים מקומי העלול לגלוש גם אליהן. העימות הישראלי-ערבי איננו היחידי בעולם, אולם ספק אם יש עוד עימות העלול להידרדר למלחמת עולם בה תהיינה מעורבות גם המעצמות הגדולות למלחמה בה יופעל ארסנל של נשק להשמדה המונית. מי שהצביע בסקר נגד ישראל לא מתעניין בשאלה מי צודק יותר אלא מי מסכן אותו.
- תורמת לכך מדיניותה של ישראל, מדיניות המצטיירת בעולם כמי שמבקשת לפתור כל בעיה בכוח הנשק. מדיניות המציבה שוב ושוב ''קווים אדומים'' ואיננה מהססת לפעול בגלוי ובכוח למניעת התפתחויות שונות במדינות שכנות. מדיניות זו מחזירה אותנו להסבר הראשון.
- הסבר שלישי, כמובן, הכיבוש הישראלי הנמשך כבר למעלה מ-46 שנים. מעניין להשוות את ההתייחסות השונה של העולם לישיבתנו בגולן לעומת שליטתנו בגדה המערבית. בגולן אין אוכלוסייה כבושה ואין התנגדות פעילה. לא כן בשטח הפלסטיני, בו מתנהל עימות יומיומי בשאלת הבעלות על השטח, עימות שחוזר ומתפרץ מדי פעם. רבים בעולם מכירים ב''זכות ההיסטורית'' שיש לעם היהודי על מולדתו, אך הכול, גם הטובים שבידידינו, מוכנים לאפשר זאת רק במסגרת הסכם מדיני.
- ולבסוף קיים אולי גם אלמנט של קנאה. קנאה בהישגינו, קנאה שהיא חלק מן האנטישמיות הקלאסית.
ותרומתנו שלנו - מעולם לא חשבנו באמת לאמץ את אמרתו הידועה של הד''ר ארתור בירם, מנהל ביה''ס הריאלי, ''והצנע לכת!''.
מה פסול בנו?
