ארה''ב כבר זכתה במבחן התוצאה, אך לא בעיניים ישראליות. פער כזה עלול להיו וצר גם בסוגיית הגרעין האיראני
הציפייה ל''מבחן התוצאה'' מבטאת את אי-שביעות הרצון של רבים כל כך בישראל, של אלה היושבים על הטריבונה בהמתנה ובתקווה לצפות במחזה. והנה הפסידו את ההצגה. ההצגה פשוט התבטלה. הם באו לראות מטח של טילי טומהוק האמריקאיים נוחתים על מרכזי השלטון המדיני והצבאי בסוריה, מסב שם נזקים כבדים, וכמובן – מלמד את הנשיא והמשטר הסורי לקח. הם רק לא שאלו עצמם - מה תשיג תקיפה זו?
''מה תשיג?'', זו בעצם אמורה להיות שאלת המפתח. אין תקיפה צבאית למטרת תקיפה גרידא. כל תקיפה אמורה לשרת מטרה וכאן ראוי לשאול מה התוצאה שקיווינו לראות לאחר התקיפה הצבאית האמריקאית בסוריה?
ואכן, כאן מקור הפער שבין המטרה אותה הציבה וושינגטון לתקיפה לבין המטרה אותה קיווינו להשיג ולראות בישראל.
ברק אובמה, לאחר שהסתבך, לאחר שהכריז פומבית כי יראה בהפעלת נשק כימי בסוריה 'קו אדום', קו שארה''ב לא תוכל לעבור עליו ללא תגובה, הציב ארבעה יעדים לתקיפה:
- זה יהיה צעד של ענישה חד-פעמית;
- זה יהיה צעד אשר נועד להזהיר את הנשיא אסד להימנע משימוש חוזר בנשק הכימי;
- אין בתקיפה האמריקאית כל כוונה להתערב ולהכריע במלחמת האזרחים הסורית;
- ולבסוף, יש לבצע את התקיפה הצבאית, במידת האפשר, מבלי להסב אבדות בנפש, ובעיקר – לא אבדות בקרב האוכלוסייה האזרחית.
הנשיא אובמה לא התכוון לחסל בתקיפה את מאגר הנשק הכימי שבידי הסורים, וכן לא התכוון להפיל את
בשאר אסד. יחד עם זאת, לו בוצעה התקיפה, סביר כי הייתה משפיעה על תוצאות המלחמה המתנהלת ומחלישה משמעותית את מעמד המשטר.
מי שהטיבו להבין את המשמעויות ואת הסכנות הכרוכות בתקיפה האמריקאית היו מנהיגי מוסקבה וטהראן. אלה חששו כי תקיפה זו עלולה להטות את הכף לטובת המורדים ולהביא למיטוט המשטר. הדרך היחידה שראתה מוסקבה כאפשרית למניעת התקיפה הייתה בתשלום מחיר גבוה ביותר - חיסול מלאי הנשק הכימי שבידי הסורים. וכך נולדה היזמה הרוסית.
ב''מבחן התוצאה'' – היה לאיום האמריקאי הישג גדול פי כמה מן המטרה המקורית – במקום לממש אזהרה והרתעה, הושגה התחייבות סורית, מגובה ע''י מוסקבה, טהראן והמערכת הבינלאומית לחיסול מלאי הנשק הכימי.
אם נתעלם מן התהליך המגומגם, ומן השיקולים הפנים-אמריקאיים, היה כאן תרגיל אמריקאי מוצלח ביותר של ''דיבור ברכות תוך הנפת מקל חובלים גדול''.
המטרה הישראלית הייתה שונה, בראש וראשונה בדעת הקהל ובתקשורת, אך גם בקרב רבים מן הפוליטיקאים:
- קודם כל – ישראל ציפתה להוכחה פומבית שהממשל בוושינגטון איננו נרתע מהפעלת כוח צבאי במדינות האזור, וזאת, גם לאחר ההסתבכויות בעיראק ובאפגניסטן;
- ישראל ראתה בתקיפה תובנה אמריקאית כי עמי האזור שלנו, המדינות הערביות מוסלמיות, מבינים רק שפה אחת, שפת הכוח;
- וכמובן – הוכחת הרתיעה מהססנות, מן הצורך להתחשב בשיקולים פנים-אמריקאיים ובמערכת הבינלאומית.
במבחן תוצאה זה - ישראל התאכזבה קשות. מאד אפשרי כי בעוד שנה תעמוד ישראל מול ארה''ב במבחן תוצאה דומה בשאלת הגרעין האיראני.
מבחן התוצאה
