דילמה חדשה - כיצד מתמודדים עם השפע המטורף של המידע הנקלט, וכיצד לא ליפול במלכודת קריאת 'זאב, זאב'.
בעת כתיבת טור זה איננו יודעים עדיין אם אמנם נחווה מגה-פיגוע של אל-קעידה כנגד יעד או יעדים אמריקאים. כל מה שפורסם זה כי המודיעין האמריקאי יירט שיחה בין
איימן אל זוואהירי, יורשו של בין לאדן, לבין
נאסר אל ווהישי, סגנו שבתימן, בה הוא מורה לו לבצע את הפיגוע.
אינני מתכוון למתוח ביקורת על אופייה של התגובה האמריקאית, על הסגירה המיידית של למעלה מעשרים הנציגויות שבמזרח-התיכון, ועל ההחלטה לפנות בדרך האוויר אזרחים אמריקאים מתימן.
אני מבקש להתייחס קצרות למרכיביה של הדילמה המודיעינית במקרים מסוג זה.
לא מכבר הדליף
אדוארד סנודן, איש ה- NSA לשעבר, את תמונת השפע האדיר של הגורמים, בארה''ב וברחבי תבל, המכוסים בהאזנה שוטפת ע''י סוכנות הביטחון הלאומי, האזנה שנמצאה חיונית במיוחד בהתמודדות
עם ארגוני הטרור.
עד לא מכבר נהגנו, ב
ברנז'ה המודיעינית, להציג את הפריסה הרחבה של מערכת האיסוף והמחקר, תוך הצבעה על הבעיה העיקרית שלנו – איננו יודעים מה יש בראשו של מנהיג המדינה היריבה.
בעיה זו ממשיכה, כמובן להטריד את המודיעין, אלא
שהפכה להיות לשולית. כאשר אנו סוקרים את ראשי המדינות הערביות שסביבנו - כמעט ואין חשיבות למה שבראשם. יוצאת דופן בשטח זה, כמובן – איראן. שם יש עדיין משקל ומשמעות לכוונות ולתוכניות של ראשי המדינה, ועודנו תוהים מה יש בראשם.
המאפיין הבולט של איום הטרור מצוי בדרג הטקטי המקומי, שהוא היוזם והמנסה להוציא לפועל את הפיגוע.
כאן אין משמעות למעקב אחר אנשי מפתח שבדרג העליון, אלא בפריסה הרחבה ביותר, הכמעט אין סופית, של דרגי הביצוע.
המודיעין האמריקאי מכסה את העולם כולו. אינני יודע כמה התקשרויות נכנסות למערכת ה-NSA מדי יום ביומו, הרבה מיליונים, ללא ספק. מערכת מחשוב מתוחכמת מאפשרת לסנן את רובן המכריע ולהתמקד בשבריר החיוני מכל מה שנקלט.
אותו אחוז שנותר, בחלקו הגדול – מוצפן, וזאת, כמובן, בעשרות לשונות זרות, מה שמחייב מערך של מאות ואולי אלפי לשונאים שונים. האומנם כולם באמת מומחים בכל אחת מן הלשונות הרבות?
זכור לי, בשנות ה-70 של המאה שעברה, דיווח שהגיע אליי מאחת מיחידות האיסוף, לפיו, בשיחה בין שני קצינים מצרים בכירים, דובר על המלחמה שתיפתח בשעה 16:00 של
היום שלמחרת. עמדתי 20 שעות לפני ''פתיחת המלחמה'' והתלבטתי האם עליי לצלצל מיד בפעמון האזעקה?
החלטתי להמתין, והוריתי
לקצין איסוף בכיר
לבדוק שנית את נוסח השיחה שנקלטה.
ואכן, התגלה מיד תרגום מעוות של הידיעה
בה קצין מצרי א' הודיע לקצין ב' על פגישה שנקבעה ביום המחרת במשרד המלחמה...
אינני חושב שיש לאמריקאים קציני איסוף טובים מאלה שלנו. אין די ביירוט שיחה, צריך לדעת להבינה, צריך להיות בטוח בזיהוי הדוברים, וכמובן – צריך גם לבדוק אם אין הצד השני מתכוון לטרטר את ארה''ב ולהפציצה בקריאות ''זאב, זאב''.
אגב, במקרה כזה לא תהיינה ככל הנראה אבידות בנפש, אולם הנזק שייגרם לארה''ב, ובכל מגוון תחומי החיים והפעולה, יהיה אדיר.
בקיצור – דילמה. אז מה עושים? אין לכך תשובת קסם!
הדילמה המודיעינית
