To Be or Not To Be

הברירה שבפנינו איננה בין ישראל היהודית או הדמוקרטית. גבול המדינה שיתפרס בין הים לנהר מאיים על עצם הקיום הלאומי

דבריהם של דני דנון ונפתלי בנט בטאו את הלך הרוחות בקואליציה הממשלתית – אכן, יש בקואליציה זו רוב ברור המתנגד לחלוקת הארץ, ולדאבון לב – זהו רוב ברור המבקש ליצור עובדות בשטח אשר תסכלנה סיכוי להגיע להסכם המבוסס על העיקרון של שתי מדינות לאום – יהודית ופלסטינית, זו לצד זו.

הטיעון העיקרי המועלה נגד המדינה האחודה המוצעת, מדינת כל תושביה, הוא שמדינה זו תידרש לקבל החלטה – יהיה עליה לבחור בין היותה מדינה יהודית או מדינת כל תושביה ואזרחיה. עם כל מעשי הלוליינות של תומכי פיתרון זה, אפילו יהיה למרכיב היהודי רוב בקרב תושבי המדינה האחודה, עדיין יימצא בקרבה מעוט גדול (40% ואף יותר) שאי אפשר יהיה להתעלם ממנו לאורך זמן. השאלה איננה רק אם תוכל ישראל להמשיך ולהתקיים כמדינה דמוקרטית, השאלה המטרידה היא אם בתנאים אלה תוכל מדינת ישראל בכלל להתקיים.

אני מתעלם לצורך הדיון מן האיום הביטחוני. אני סבור כי צודקים אלה הטוענים כי במציאות הקיימת אין איום ביטחוני המאיים על עצם הקיום. השאלה היא איזה קיום יהיה לה למדינה ומה צפוי לה ולאוכלוסייתה בתנאים אלה?

לאורך זמן אי אפשר יהיה לתמרן ולמנוע זכות בחירה מכלל התושבים הערביים שימצאו בשטח. ואין מי שיכול להוכיח בוודאות כי תושבים-אזרחים אלה לא יממשו את זכותם. הטענה לפיה המסורת הערבית מאופיינת באחוזי הצבעה נמוכים במיוחד הופרכה במהלך השינוי אותו אנו חווים בשנתיים האחרונות – בכיכר ובקלפי, העם הערבי מבקש לומר את דברו.

אל מול איום וסכנה זו תצטרך ישראל לוותר על הדמוקרטיה.

בעצרת האו''מ זכו הפלסטינים לרוב מוחץ של מדינות אשר הכירו בפלסטין במעמד של מדינה משקיפה באו''מ ובגבולות יוני 67'. רק האיום בוטו אמריקאי מנע מרוב זה החלטה המכירה בפלסטין כחברה במעמד מלא. כלום ניתן לסמוך על וטו אמריקאי בעתיד, גם אם ולאחר שישראל תספח את מלוא השטח? ומה המשמעות שתהיה לכך על מעמדה המדיני של ישראל ועל מצבה הכלכלי?

סיפוח השטח ישים קץ לרשות הפלסטינית. ישראל תיאלץ לשאת שוב בעול החזקתם של כל תושבי השטח המסופח. היש מי שמתכנן כבר היום כיצד לסתום את הבור התקציבי החדש או הנוסף שייווצר?

אינני יודע מה יישאר מן השדולה היהודית הפועלת למען ישראל במדינות המערב. כבר היום קמה J-Street הפועלת בארה''ב לעומת AIPAC. זו תחילתה של תנועה יהודית התומכת בשמאל המדיני בישראל, ותהליך זה יחריף ונראהו ככל הנראה מתפשט גם לקנדה ולאירופה.

ולבסוף – לכל אורך שנות קיומה של ישראל ידענו תופעה של ירידה מן הארץ. במצב המדיני, הביטחוני והכלכלי שייווצר נראה ככל הנראה ירידה מסיבית של ישראלים. מי שיישארו יהיו החרדים, אנשי הימין הלאומי וזקנים וחלשים שאין להם לאן לפנות.

ישראל היא היום מדינת הלאום של העם היהודי. היא תישאר כזאת רק כל עוד יש בה רוב יהודי מוצק.

החלטה של סיפוח חד-צדדי של שטחי יהודה ושומרון תפתח תהליך של איבוד- לדעת מדיני ולאומי. הבעיה אז לא תהיה בין ישראל ''יהודית ודמוקרטית'' לעומת ישראל הבלתי דמוקרטית. הבעיה הלאומית שלנו תהא בעיה שיקספירית – לחיות או לחדול, To be or not to be!

---