לבעיית השוויון בחברה ובמדינה נקל להעביר חוק ישרא-בלוף שלא יפתור דבר. חוקה והפרדת הדת מן המדינה - מחייבים מחוקקים אמיצים. את אלה איננו רואים בינתיים.
שוב ושוב מתעוררת אצלנו פרשיה תורנית. בימים האחרונים כמעט והתפרקה הממשלה שזה אך קמה סביב שאלת ה''שוויון בנטל'', ''הופתענו'' ממדיניות ה''סופרלנד'' להפריד בין תלמידים יהודים לתלמידים ערבים, והזדעזענו מסניפי בנק הפועלים שסירבו לפתוח חשבון-בנק אצלם לערבים. כל מי שמתרגש מפרשיות תורניות אלה מתעלם מעובדת-יסוד שקשה לנו להודות בקיומה - יש לנו מדינה אחת, מדינת ישראל, אולם מדינה זו מכילה שלושה לאומים שונים כאשר שניים מהם שותפים למדינה בעירבון מוגבל בלבד.
הלאום הראשון - הרוב במדינה, בשלב זה לפחות - הוא הלאום היהודי. לאום זה כולל את היהודים החילונים, את שומרי המצוות למיניהם, את הציבור הדתי ואפילו את מאות-אלפי הישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה. בכוח ''חוק השרות הצבאי'' משולבים בלאום ראשון זה - אף כי שילוב זה איננו מלא - גם דרוזים, בדואים ועוד מיעוטים יוצאי דופן.
הלאום השני הוא ציבור היהודים החרדים. ציבור זה חי אמנם בתוך המדינה, אולם איננו נשמע למוסדותיה הלאומיים. הוא נאמן בראש וראשונה לרבניו, ואין זה משנה כלל אם אין אחדות דעים בין הרבנים לבין עצמם. זוהי משמעת מוחלטת, ולא רק בנושאי ההלכה הדתית. בכל נושא שבו מתעמת בן הלאום החרדי עם חוק המדינה, הוא יישמע לחוק רק עם רבניו יורו לו כך. אם יורו לו אחרת – הוא יסרב סירוב מוחלט, וכפי ששמענו את החרדים מתבטאים בפומבי – ''נלך לכלא!''.
הלאום השלישי הוא הלאום הערבי-פלסטיני. המדינה הישראלית נכפתה עליהם במלחמת 48', מלחמה שאנו מכנים אותה כ''מלחמת העצמאות'', ואילו עבורם זו ''הנכבה''. בני לאום זה, אפשר והיו משלימים עם המציאות הכפויה, אפשר והיו מנסים להשתלב, אלא שכאן באה המדינה – הן במוסדותיה הממלכתיים והן בחלק גדול ממוסדותיה הכלכליים והאזרחיים – והיא איננה מוכנה לקבלם לתוכה.
המערכת הפוליטית של מפלגות הלאום הראשון - זו המנסה לחוקק ולהעביר את ''חוק השוויון בנטל'' - עוצמת את עיניה ומתעלמת מקיומם של שני הלאומים האחרים. המערכת מתעלמת מכך ששני לאומים אלה שותפים רק בעירבון מוגבל. מיחד גיסא, אין סיכוי להעביר חוק אשר יגייס את האברכים הצעירים לשרות הצבאי. כל עוד קיים ''צינור הפיקוד'' הרבני, וכל עוד צינור פיקוד זה מורה להם שלא לציית לחוק – אין סיכוי כי החוק ייושם. ומאידך גיסא, כל עוד המערכת הפוליטית של הלאום הראשון, היהודי, איננה רוצה לשלב את האזרחים הערבים-הפלסטינים כאזרחים מלאים ושווים במדינה - לא יושג דבר גם בשטח זה, ולא נראה שרות לאומי-אזרחי משמעותי של הערבים בישראל.
''חוק שרות הביטחון'' מציף בעיה זו במלוא חריפותה. יש המציעים אף לבטל את החוק, ולעבור לצבא קבע מקצועי. מבלי להתייחס לשאלה זו, ולהשלכות הרבות המשתמעות ממנה - אין בכך כדי לפתור את בעיית-היסוד של שלושת הלאומים המרכיבים את ישות המדינה שלנו.
הבעיה מצויה בידי 120 חברי הכנסת שלנו. שני חוקים יוכלו להצעיד אותנו צעד ענק קדימה, אם יימצא הכוח להעבירם:
- חוקה מלאה ומחייבת לישראל,
- הפרדת הדת מן המדינה.
אינני תמים – לבעיית ''השוויון בנטל'' אפשר להעביר חוק ישרא-בלוף. חוקה והפרדת הדת מן המדינה - מחייבים מחוקקים אמיצים. את אלה איננו רואים בינתיים.
מדינה אחת – שלושה לאומים
