יחסנו אל הח''כים נקבע לפי מה שאנו רואים על עבודתם. הסיפור שלהלן מצטרף לחומר האין-סופי המזין זלזול וסלידה מהמחוקקים.
ב-8 במאי ציינה הכנסת את ''יום ירושלים''. השנה בחרו להקדיש את הדיון לחטיבת ''הראל'' ולצנחנים – הלוחמים ומשחררי ירושלים במלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים. מזכירות הכנסת פנתה ל''ארגון דור הפלמ''ח'', כדי להזמין ולארח, בעת הדיון החגיגי, את הלוחמים והלוחמות שמלפני 65 שנים. הוצע גם לי להגיע למקום. ללא לבטים – נתתי תשובה שלילית. מניסיוני – ידעתי כי לא אשבע נחת מן האירוע.
למחרת החג, הופץ ברשת מכתבה של
ענת גלילי-בלום, נכדתה של לוחמת ''הראל'', אשר התפתתה לעלות לירושלים, יחד עם כמה עשרות מוותיקי החטיבה, כולם בשנות ה-80 של חייהם.
להלן ציטוט ממכתבה:
לוחמי הפלמ''ח המבוגרים, חלקם כבר בכיסא גלגלים, המתינו שעה ארוכה להיכנס אל אולם המליאה. את המוזמנים הפנו כמובן, כמו בחלם, דווקא אל הכניסה שבה לא היו רמפות לכיסאות גלגלים ולאנשים המתקשים בהליכה. בהיכנסם, המשיך הדיון ב'חוק המשילות' במלוא עוזו. לפי הדיווחים שקיבלתי, הדיון נערך בשפה גרועה יותר משפת השוק, תוך ביזוי מוחלט של משכן הכנסת, ואין פוצה פה ומצפצף.
באיחור של יותר משעתיים, מהרגע שבו הוזמנו להגיע למשכן, החל הדיון על ''יום ירושלים''. באותו רגע פרשו מרבית חברי הכנסת מן המליאה, ונותרו בה מספר מצומצם של חברי כנסת שניתן היה לספור על שתי ידיים בקושי... כל האורחים ביציע - כולל 'יקירי ירושלים' שהוזמנו, הגברת ליה ון-ליר, ראש עיריית ירושלים ואחרים - ישבו והמתינו.
יו''ר הכנסת דיבר על עלייתו לארץ. השר נפתלי בנט נשא נאום פוליטי על ייהוד העיר. ח''כ רובי ריבלין – צדיק אחד בסדום – התייחס כראוי לנושא, וח''כ אריה דרעי הפריע לו בנאומו... איש לא התייחס למבקרים המוזמנים, אף לא לעצם קיומם במקום, ואף לא לירושלים עצמה. קומץ חברי כנסת שחשוב היה להם ללהג מול מליאה ריקה - עסקו בניגוח פוליטי בזוי ונמוך.
בזה מסתכמות החוויות של אירועי 'יום ירושלים' במליאת הכנסת. המוזמנים עזבו אט אט את המקום, בהרגשת השפלה איומה...
יחסנו אל הכנסת, ואל 120 המחוקקים, לא נקבע על פי איכות החקיקה הנעשית בבית. היחס נקבע ביחס ישר למה שאנו רואים ושומעים על עבודת המליאה והוועדות. הסיפור למעלה מצטרף לחומר האין-סופי שמזין את הזלזול והסלידה מן הבית ומן המחוקקים. חלק גדול מחברי הכנסת הנוכחית הם חדשים, וזו כהונתם הראשונה במשכן. לפני פחות מארבעה חודשים הם היו חלק מאתנו, חלק מאותו ציבור שבחר והאמין בחשיבותו ובמעמדו הרם של הבית, וקיווה שהנבחרים החדשים יביאו נורמות חדשות. שר האוצר, יאיר לפיד, למשל, נמנע מלהציג את מדיניותו בכנסת. הוא אמר במפורש שזו הופעה בלתי מכובדת. הוא העדיף להציגה ב''מכון למחקרי ביטחון לאומי'' שבתל-אביב.
אילו קרה סיפור ''יום ירושלים'' במגרש טדי, היה בית המשפט לכדורגל מורה על שישה משחקים ללא נוכחות קהל. ביטול השידור הישיר מדיוני הכנסת, וסגירת הכנסת לאורחים ביציעים, הייתה אולי משנה את יחסם ואת התנהגותם של השחקנים-הח''כים, הצמאים כל כך לפרסום ולהפצת תמונתם בציבור. עד אז, יימשך התהליך של ביקורת וזלזול במוסד עליון זה, שאנו כל כך תלויים בו ובהחלטותיו.
כנסת נכבדה...
