לאחר 28 שנים בכלא ראוי שתינתן לפולארד חנינה. אחד הגורמים העיקריים המפריע כל הזמן להשגת ההקלה בעונשו – הוא מדיניות הפוליטיקאים והעם בישראל.
פרופסור
אייל וינטר ביקש להעלות במאמרו ב''הארץ'' (25 במרץ) סוגיה חשובה ומאתגרת – השוואה בין הגישה האמריקאית של ''אפס'' גמישות, לבין הגישה הישראלית של ''יהיה בסדר''. הדוגמה הממחישה זאת אולי יותר מכל היא השוואת השיטה השונה כל כך בבדיקת הנוסעים בנמלי התעופה. אלא שמשום מה, הכותרת שנתן למאמרו היא ''פולארד כשבוי'', ובה פתח את רשימתו, התייחסה ל''סירוב העיקש של הממשל האמריקאי לדורותיו לשחרר את יונתן פולארד''.
פרופסור וינטר איננו היחיד בישראל שרואה כך את מצב הדברים. רבים מסבירים את העמדה האמריקאית הקשוחה בעניין פולארד באנטישמיות, וקובלים על היחס הבלתי מתחשב כלפי ישראל, הידידה הגדולה של ארה''ב. השבוע ידענו החלטה אמריקאית נוספת בעניין זה - נשיא ארה''ב,
ברק אובמה, נמנע מלהכתיר את ביקורו המוצלח בישראל בחנינה לפולארד, גם ביודעו כי לו נהג כך הייתה האהדה לו בישראל מרקיעה שחקים.
איננו מבינים כיצד רואים האמריקאים את פרשת פולארד. עלינו להבין ולהפנים - יונתן פולארד איננו חייל ישראלי המצוי בשבי האמריקאי. יונתן איננו
גלעד שליט. הוא נשפט ונידון בבית משפט, הוא יושב בכלא מוכר, יש אליו ביקורים ומעמדו איננו שונה מזה של כל אסיר אמריקאי אחר.
שלושה דברים מאפיינים פרשה זו:
א. כיצד רואים האמריקאים את פולארד? מבחינתם – יונתן פולארד הוא אזרח אמריקאי, יליד ארה''ב, אשר עמד במבחנים הקשים והתקבל לשירות בקודש הקודשים של מודיעין הימייה. והנה - הוא בגד במולדת, והפך למרגל עבור מדינה זרה. הוא נתפס, הועמד לדין והוא מרצה עתה את עונשו. כראש אמ''ן לשעבר, הייתי רואה בחומרה קיצונית סרן באגף המודיעין שלנו אילו נתפס כמרגל למען מדינה זרה, אפילו זו מדינה ידידותית כמו ארה''ב. הייתי תומך בהטלת עונש קיצוני על בוגד זה, ובוודאי שלא הייתי תומך במתן חנינה מוקדמת לו.
ב. גיוס פולארד והפעלתו נעשו בסתירה מוחלטת למדיניות ישראל. אישית, כראש אמ''ן, נודע לי על חומר מודיעין מסווג שהגיע לנספחות צה''ל ממקור בפנטגון. הוריתי מיד לנספח צה''ל – ובהחלטיות - לחסל מיד כל קשר עם אותו מקור: יחסי ישראל-ארה''ב חשובים מכל מידע מודיעיני.
ממשלת ישראל התנצלה בפני וושינגטון משנעצר פולארד. ממשלתנו הסבירה כי הדבר נעשה בניגוד מוחלט למדיניותה, והתחייבה – כמובן - שדבר כזה לא יישנה. מאז הפכנו את יונתן פולארד ל''לוחם ישראלי השבוי ביד אויב'' – הענקנו לו אזרחות ישראלית, אנו מציגים אותו כגיבור לאומי, וכל פוליטיקאי אינו מחמיץ הזדמנות לבקרו ולהצטלם לצדו בכלא.
כך אין ישראל מבטאת התנערות אמיתית מן המעשה. כך אין מבטאים כוונה כנה שלא לחזור ולרגל באמריקה.
ג. ולבסוף – עמדת הקהילה היהודית. יהודי ארה''ב נרתעים, ובצדק, מכל טענה והאשמה המוטחת בהם על ''נאמנות כפולה'' למולדת האמריקאית ולישראל היהודית. יהודי ארה''ב חוששים מאד מההאשמה שבשל יהדותם הם מעדיפים את ישראל על פני ארה''ב. הציבור היהודי האמריקאי הסתייג והתנכר ממעשהו של יונתן פולארד, והוא מתיירא - בצדק - מכל ניסיון לראות במעשה הריגול שלו סיפור גבורה יהודית.
גזר הדין אשר נגזר על פולארד כבד לכל הדעות. לאחר 28 שנים בכלא ראוי שתינתן לו חנינה. אלא שאחד הגורמים העיקריים המפריע כל הזמן להשגת ההקלה בעונשו – הוא מדיניות הפוליטיקאים והעם בישראל.
ולבסוף, כמובן – עדיין חג שמח!
מי מונע חנינה לפולארד
