אני מתיחס למאמר אותו פירסמתי בימים טרופים אלה וכותרתו ''לא לפלישה קרקעית!''. האמינו לי חברי הגולשים, איזכורו עולה לי בבריאות, כמאמר הבריות.
כידוע ואם לא ידוע להווה ידוע, אינני משתייך לחסידיו של ראש הממשלה, מר
בנימין נתניהו, וזאת בלשון המעטה של שלילה. והינה מתברר כי כמוני כמוהו, חולקים אנו אותה דעה ולא חלוקים עליה!
אין כאן זהות דעות בלתי אפשרית בעליל אלא זהות בראיית המצב, הההוה והמתווה בעתיד לבוא.
אין בעיניי חשיבות למניעיו של נתניהו – מה שעמד נגד עיניו הוא כשלון אפשרי (בעיני כמעט וודאי) של פלישה קרקעית.
ביבי השכיל למרבה ההפתעה לראות אפשרות כזאת!
אין זה משנה אם התנהלותו זו נבעה ממניעים פוליטיים-מפלגתיים (בחירות!) או ממלכתיים טהורים ואף הומניים (אובדן חיי חיילינו!) וגם בינלאומיים (מה יגידו אחרים!).
האיש נהג נכון חרף הלחץ הרגשי של העם, בעיקר של תושבי הדרום המופגז!
הרי איש לא יכחיש כי נתניהו הוא פופוליסט לאומני ולא היה צפוי לנהוג כפי שנהג.
הוא נהג כפי שנהג כי הפעם, בניגוד לפלישה בדרום לבנון ולעזה במבצע ''עופרת יצוקה'', סוף סוף למד והבין!
מי יתן ולא ישכח!
לא רק בגלל שאמרתי לכם
