אינני מומחה בתחום, בהשכלתי אני משפטן ובמשלח ידי עורך-דין בגמלאות, יש לציין, זה שנים לא מעטות. אז מה מעניק לי זכות עמידה ורשות לטעון, כלשון מקצועי? אני בן 83, אב לשלושה ילדים בוגרים ושמונה נכדים, כן יירבו!
הרבה דברים ראו עיניי ועדיין רואות, השבח לאל מסיבות מצטברות אלה אני מבקש זכות עמידה ורשות דיבור אשר בעיניי חובה היא! רבות מדובר לאחרונה על נחיצותם, ליתר דיוק, אי-נחיצותם של שיעורי בית. אני נגדם, עם אי-אלו יוצאים מן הכלל! אנמק בקצרה מתוך תקווה שדבריי יעוררו ויכוח יעיל ומושכל.
להלן נימוקי:
- הומניטרי: ילדינו נדרשים, ובצדק, לשקוד על לימודיהם חמש-שש שעות ברציפות בכותלי בית הספר. אם הם באמת לומדים זה מתיש אותם, הרי רובם הם רכים בשנים ועוד צפויים להם שיעורי בית!
הרי הדבר נוגד את חוק העבודה והמנוחה שלנו משנת 1951 החל על מבוגרים!
אם הם לא לומדים, שום שיעורי בית לא יעזרו להם, אפילו אם אבא או אמא יעשו אותם במקומם או בצוותא! - תכליתי: אני מציע כי במקום שיעורי בית לאותו יום, אחרי הלימודים יונהגו שיעורי ''משוב'' שיתקיימו בכיתת הלימוד למחרת היום או זמן-מה אחריו, כפי שייקבע על ידי המורים. באותו שיעור ''משוב'' יבדוק המורה, לא באופן פרטני אלא לפי הצורך לגבי כל תלמיד אם השיעור הקודם נקלט בזכרונו והעיקר הופנם והובן. זה בשום פנים לא יהיה ''בוחן'', אלא כלי אשר יאפשר למורה לדעת אם יש צורך להוסיף לידיעותיו של התלמיד, להסביר פעם נוספת, להעמיק, ואם יש צורך, ללמד לימוד נוסף, אף פרטני, עבור תלמיד מתקשה!
הערה: הצעתי, אם תבוצע בשלמותה או בחלקה, תדרוש שינויים מרחיקי לכת, תטיל על המורים עול נוסף.
קרוב לוודאי שיהיה צורך בתקציב נוסף, ברם זה כבר לא ענייני! ואם יורשה לי, גם לא עניינכם, האזרחים מן השורה! בשביל זה יש ממשלה, ראש הממשלה, שר האוצר, שר החינוך, הכנסת, ועדות הכנסת, מה אני יודע?!
הצעה פדגוגית
אישתי אומרת שאני לא חייב להגיד לכולם את האמת בפרצוף .
(המפלגה הקטנה העניה וחסרת ההשפעה)
(4 תגובות בפתיל)