את התנהלותו של אדם יש למדוד לפי קנה מידה מוסרי-הומני בין אדם לחברו, כלומר בינו לבין זולתו בלבד, תהא השתייכותו הלאומית-גזעית-דתית ככל שתהא. האדם צריך להתנהל כלפי זולתו (וגם כלפי עצמו) ללא שיקולי שכר ועונש בעיקר ולחלופין חטא ועונשו!
לא תמיד הוא מודע לכך, לא תמיד הוא מבדיל בין טוב לבין רע, אז שילמד! מעצמו ומהזולת, מנסיונו הוא ומנסיונם של אחרים בעבר ובהווה, גם מהכתובים, בעיקר מן העבר, מדעותיהם של הוגי דעות לאורך הימים, כן גם מספר הספרים הנצחי, הלא הוא התנ''ך!
אם לא למד, או לא למד דיו, אין זה עניין בינו לבין בוראו, אלא בינו לבין מצפונו!
לבן האנוש הזכות לעשות טוב לעצמו. אין לו רשות משל עצמו לגרום רע לזולתו!
בצדק חינוכי ומוסרי רב פסקו חכמינו לדורותיהם כי במה שנוגע לעבירות בין אדם לחברו, על האדם לבקש סליחה ומחילה מהזולת ישירות, זה מזה! אלא פוסקי הדת היהודית לא מסתפקים בכך. אותה הבעת סליחה וחרטה דורשת אישור פרטני וסופי מאלוהים, הישות והרשות העליונה!
היות ואינני מאמין בקיומו של אלוהים, מבחינת הספק, הרי דרישה זו, תנאי זה לא חל עליי!
הייתי יכול, מבחינת אותו ספק, כן להאמין בקיומו, ליתר בטחון, אבל זה כבר עניין אישי, ביני לבין עצמי.
מדוע לא צמתי
