''מה יצא לכם מן העתירה להחזרת הקרקע לבעליה הפלסטיני בבית-אל?'' זו השאלה שאני, וכמוני כל חברי המועצה הציבורית של ארגון ''יש דין'', נשאלים בעקבות הסיכום שהושג בפרשת חמשת המבנים בשכונת האולפנה. ''אכן, קיבלתם את פינוי המבנים שבשכונה, אך במקביל – התחייבה הממשלה לבנות 300 יחידות דיור חדשות בהתיישבות בית-אל, פינוי הבתים בשיטת הניסור יעלה הון תועפות למדינה, ולבסוף, מה יעשה בעל הקרקע הפלסטיני בשטח המפונה, אשר יוחזר לבעלותו כאשר זה מוקף סביב סביב בבתי המתנחלים?''
השיקול שמציב לעצמו הארגון איננו שיקול של רווח והפסד. אנו פועלים לקיום החוק בשטח. כן, גם בשטחי הממשל הצבאי, גם בשטח ''כבוש'' חייבים לקיים את החוק. אין זכות למתנחל, אין זכות לממשלת ישראל ואף לא למפקד הצבאי, להפקיע אדמה פרטית של פלסטיני אלא אם תפיסה זו נעשית לצרכי ביטחון ''בונה פידה''. לא אנו בארגון קובעים ומחליטים אם התביעה שהעלינו צודקת או לא. על כך מחליטות רשויות החוק של צה''ל ושל המדינה.
חלק משטחה של התנחלות בית-אל נתפס ע''י המפקד הצבאי ב-1972. אז, ב-1972, הייתי אנוכי מתאם הפעולות בשטחים ושוכנעתי כי תפיסת השטח דרושה וחיונית להרחבת הבסיס הצבאי שלנו בבית-אל. בצד כל תפיסה כזו נאמר מפורשות כי התפיסה תתבטל ברגע שתחדל לשמש את הצורך הביטחוני.
באופן אישי, אנוכי, וכמוני כל חברי ארגון ''יש דין'', יש לנו עמדות פוליטיות. אנו מבקשים לראות פיתרון מדיני אשר יאפשר את יציאת ישראל מרובו המכריע של שטח הגדה המערבית, אנו מתנגדים למדיניות ההתנחלות בכלל ולהתנחלות בשטחים שאינם בקונצנזוס הפיתרון המדיני המקווה. מבחינה זו, האתנן שישולם לחמישים המשפחות המפונות - הקמת 300 יחידות חדשות בבית-אל ו-800 יחידות בכל מרחבי יהודה ושומרון איננו לרוחנו. אלא שלא שיקול זה הדריך את ''יש דין'' בהגשת התביעה.
לא רק ''יש דין'' נדרשת להסיק מסקנות מפרשת בתי שכונת האולפנה. גם ממשלת ישראל וגם תנועת ההתנחלות נדרשים להסיק מסקנות. אינני יודע כמה יעלה מחיר הפינוי, מחיר הקרווילות הזמניות, מחיר ניסור הבתים, ומחיר הקמת שמונה מאות היחידות החדשות. אני מניח שמדובר במיליארד שקל לפחות. אי אפשר לחזור על ''תרגיל'' כזה כל שני וחמישי.
אני מצר, כמובן, על הסבל שנגרם למתנחלים שפונו מבתיהם. אני מאמין שרובם, לפחות, האמינו באמונה שלמה כי בתיהם נבנים על אדמה שנרכשה בדין. אלא שאין בכך כדי לבטל את הצורך בעשיית דין, בהחזרת הנכס לבעליו החוקיים.
אנו שומעים כי יצאה לאחרונה הנחייה חדשה – להיזהר ולבדוק היטב שלא לתפוס אדמה פרטית, שלא להסתכן בעוד פניות ועוד עתירות של פלסטינים התובעים לממש בעלות על רכושם. ואכן, מה שברור לכל אחד ואחד מאתנו שאין לתפוס נחלה פרטית בתל-אביב, בכפר-סבא או בירושלים, כי אין לתפוס נחלה של יהודי בישראל, נכון גם ביהודה ושומרון, נכון גם לגבי רכוש פלסטיני.
אם לקח זה נלמד והופנם, או אז צדקנו ב''יש דין'' בהגשת העתירה.
רווח או הפסד?
