רבים וטובים באמת סבורים כי הגיע הזמן והמצב לשנות את הדפוסים והתכנים של חגיגות יום העצמאות.
הם סבורים, במידה רבה של הגיון וצדק, כי מי שלא משנה לא מתקדם ואנחנו צריכים להתקדם. מה זה צריכים, חייבים!
בזה פתרנו את הקושיה הראשונה, אם כי, כדרך הקושיות, לא בדיוק הבנו את פישרה והמענה עליה. או אז צצה לה בדרך השטן קושיה נוספת, כיוונית בהרבה, לאין שיעור, להתקדם לאן? לא למה, כי חייבים, כאמור, ברם, לאן?! מישהו יודע לאן? מאן דהו מוכן לומר לעם ישראל לאן ולא לשקר?
טוב, לא היום, עכשיו, מחרתיים, לאן?
כאשר עם ישראל יצא את מצרים אמרו לו שהוא הולך לארץ כנען. ארבעים שנה הלך, תעה והלך, התבלבל וחזר בו, ושוב התבלבל. אפילו עגל הזהב הקים לו מרוב קריזה. משה רבנו שבר את לוחות הברית עקב קריזתו הוא! לוליי התערב הקדוש ברוך הוא, לאן היינו מגיעים?!
לכן, לא לשנות, להמשיך! למרות היותי שמאלני או בוגד, או שניהם כאחד, עלז ליבי למראה עם ישראל המרקד ומחולל עד אור הבוקר. אף חיילינו וחיילותינו הצועדים בסך (לאן?) עוררו בי חיוך סבאי!
באין כיוון צעדו החבר'ה מעגלים, מעגלים לצלילי המוזיקה האלקטרונית. אגב, להחזיר מיד את התזמורות. מותר גם לסגת כשאין ברירה!
אני נסוג לכותרת ומסיים, עם ישראל חי, למרות הכל, והכל זה הרבה!!
כן להמשיך! לא לשנות!
