ערב החג התלונן שר האוצר כי
רמת החיים של מעמד הביניים עלתה בתקופת המשבר... אך התקשורת משבשת את תמונת המציאות (
שטייניץ...). אמנם, כפי שניתן לראות מן
הגרף שמגמת השיפור ברמת החיים הכללית נמשכת למעשה משנות ה-50 ועד ימינו אלה. אבל מנתונים אלה לא ניתן להסיק שרמת החיים של המעמד הבינוני עלתה, ומנתונים נוספים אפשר אפילו להסיק מסקנות הפוכות.
למשל, מ
הודעה לעיתונות של הלמס שפורסמה בימים אלה עולה (ראה תרשים 3) כי השכר הריאלי הממוצע למשרת שכיר נותר סביב רמתו מלפני 7 שנים (משנת 2005). מאחר וחלק ניכר מרמת החיים של המעמד הבינוני נובע משכר הרי שהמידע הזה מעמיד בספק את טענתו של שטייניץ בדבר השיפור ברמת החיים של המעמד הבינוני.
גם הנתונים בדבר אי השוויון לא מחמיאים לישראל, בלשון המעטה. מ
דו''ח של ה-OECD עולה כי שיעורי אי השוויון בישראל וברוב ארצות אלה עולים מאז שנות ה-80. עובדה זו גם היא מעלה את הספק שרמת החיים של המעמד הבינוני עלתה. גם מנתוני
סקר ההכנסות 2010 לא תצמח ישועה לשטייניץ. בחינת התפלגות ההכנסות בין העשירונים השונים (לוח 2) לא מאפשרת הסקת מסקנה כאילו רמת החיים של המעמד הבינוני עלתה. לבסוף, גם מגמת העליה בשכרם של הבכירים מהוהה אינדיקציה בדבר התפתחות רמת חייו של המעמד הבינוני בניגוד לטענתו של שטייניץ.
ראש הממשלה, לעומת זאת, מתאר את המציאות בהקשרים החברתיים בצורה יותר אמינה וממוקדת:
אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי האי-שוויון - אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם... אנשי המעמד הבינוני שיצאו לרחובות מרגישים שהם מממנים את שני הסקטורים - הערבי והחרדי. לא תמיד הם טועים (
נתניהו...). ראש הממשלה גם מפנה את תשומת הלב שלנו לקשר הסיבתי בין שיעורי ההשתתפות הנמוכים בכוח העבודה של מגזרים אלה לבין שיעורי אי השוויון ואל העומס שזה מטיל על המעמד הבינוני.
דברי נתניהו הם גם נקודת המוצא העיקרית לביקורת על הממשלה הנוכחית. גם היא כקודמותיה לא השכילה לגרום לשינוי חיובי בולט בשיעורי ההשתתפות בכוח העבודה ובמדד אי השוויון.
מסקנה נוספת עולה מהנתונים: מסתבר שהבטחת צמיחה כלכלית (וצמיחה כלכלית לנפש) היא תנאי לא מספיק לפיזור השפעתה לכל מגזרי החברה הישראלית.