מדוע אני לא מתייחס לפריימריס בקדימה?
אני חש צורך להשיב לשאלה זו למרות שאיש לא שאל אותי, ובשל כך לא מצפה ממני למענה.
אז הנה המענה הבלתי צפוי והמובן מאליו: אין לי עניין בתופעה חולפת, יתרה מזו, חולפת ולא משאירה חותם כלשהו.
כל אשמתה במיקומה: המרכז!
שלא תהיה אי-הבנה: אין לי מאומה נגד מצביעי המרכז, כל מרכז.
אנשים סימפטיים ואף מלבבים, מסבירי פנים למופת. ברם, דבר אחד הם מתקשים להסביר: מה הם רוצים, למה הם שואפים, על מה הם חולמים, שלא לדבר על מענה לשאלה המסקרנת מדוע, לאמור, כוון, מטרה, מבוססת על תשתית תודעתית מינימלית! זה נורא נחמד להיות חבר מפלגה, פעיל בה, אולי אפילו חבר כנסת. יש שיסתפקו סתם בלהיות שייכים למשהו, למישהו, תכונה אנושית שיש לכבדה בעולם האכזר הזה!
זה בסדר, אבל זה הכל?!
זה כל כך לא רציני שזה כאמור יחלוף, דוגמת ''דש'', ''שינוי'' ועוד כאלה שאת שמם אני מתקשה לזכור. הגיל, כנראה, הגיל!
מה שאני כן מציע לזכור זה העתיד: מה, ליתר דיוק, מי יהיה אחרי ביבי.
השמאל לא יהיה, כי הוא מזמן איננו! על אביגדור (איווט) ליברמן שמעתם? עוד תשמעו ממנו!
מדוע אני לא מתייחס לפריימריס בקדימה?
