בעוד כשבוע עומד נשיא המדינה, מר
שמעון פרס לצאת לארה''ב. שם יפגוש בין היתר גם את הנשיא
אובמה. פגישה ראויה ורצויה.
אינני יודע מי הוא זה שעומד מאחורי ההדלפה כי הנשיא פרס עומד להשמיע בפני אובמה את התנגדותו לתקיפה ישראלית של מתקני הגרעין האיראניים. מסופקני אם ראוי יהיה לפרסם עמדה זו לאחר הביקור, ומכל מקום – ראוי שהדבר יהיה מתואם עם המארח האמריקני. הדלפת עמדה זו היום, בטרם הפגישה, גובלת בחוסר נימוס משווע.
אלא שבכך לא די. שר הביטחון ראה עצמו נפגע מהצגת עמדה זו של הנשיא, והעיר מיד כי במדינה מתוקנת יש רק גורם אחד – וזו הממשלה – המוסמך לקבל החלטות בנושא מעין זה. ובהזדמנות זו, ככל הנראה במטרה לבטל את משקל דעתו - עמדתו של מר פרס, הזכיר נשכחות – שמעון פרס התנגד כבר ב-1981 לתקיפת הכור הגרעיני בבגדאד, ולא רק שהתנגד אז, הוא לא שינה דעתו בעניין זה גם היום.
אהוד ברק העלה פרשייה זו מן העבר מתוך הנחה שיש בדעת הקהל הישראלית כמעט קונסנסוס באשר לנכונות ההחלטה דאז – לחסל את תוכניתו הגרעינית של צדאם חוסין.
אלא שיש צד שני לאנלוגיה זו, האומנם תקיפת הכור בבגדאד כמוה כתקיפת מתקני הגרעין האיראניים?
ראוי להצביע על לפחות שישה הבדלים משמעותיים:
- עיראק של 1981 נמצאה בעיצומה של מלחמה קשה באיראן. לא היו לעיראקים נתונים להגיב צבאית כנגד ישראל. ארבעים טילי הסקאד שנחתו בשטחנו עשר שנים לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת המפרץ הראשונה, היו ללא ספק נקמה עיראקית על תקיפת הכור.
- איראן נמצאת במצב שונה. יש לה יכולת והיא אף מאיימת בתגובה צבאית ישירה משטחה וככל הנראה גם באמצעות שותפותיה באזור. במקביל, יש לה יכולת להפעיל לחץ בזירה הבינלאומית, בעיקר ע''י חסימת מיצרי הורמוז ויצוא הנפט מן המפרץ?
- היעד במקרה העיראקי היה מטרה אחת ויחידה, מטרה בולטת, קלה לאיתור ולזיהוי, וכמובן – בלתי ממוגנת. הנחתת מכה שתשתק את תוכנית הגרעין האיראנית תחייב תקיפה בו זמנית של לפחות ארבעה מתקנים שונים, מתקנים ממוגנים היטב שאין ביטחון כי ניתן יהיה אכן להשמידם.
- הטווח ליעדים באיראן ארוך יותר ומחייב מבצע מסובך של תדלוק עשרות מטוסים בדרך אל היעד ובחזרה. מבצע תקיפה כזה יחייב הפעלה של כמעט כל מערך חיל האוויר הישראלי.
- ביסודו של דבר אין עימות בסיסי בין ישראל לבין העם באיראן. עד לנפילת השאח, הייתה ישראל בת ברית טבעית לישראל באזור. התקיפה הישראלית תהפוך את העם האיראני לאויב מר של ישראל ולהרבה שנים.
- ולבסוף, משטר האייתולות באיראן מתקרב אל סוף דרכו. לפני כשלוש שנים צפינו התנגדות העממית של העם האיראני, בעקבות הבחירות שהיו לנשיאות המדינה. תקיפה צבאית תביא, בהכרח, לליכוד השורות סביב ההנהגה הקיימת אל מול האויב החיצוני.
העלאת אסמכתא מ-1981 לצורך ביטול דעתו של נשיא המדינה, דומה שאיננה תואמת את מכלול הבעיות של היום.
הגרעין בעיראק והגרעין באיראן
