קראתי אתמול את נחום ברנע הטוען (ב'ידיעות אחרונות') כי
ישראל מהלכת על חבל דק. בינתיים עודנו באוויר אולם החבל הולך ונגמר לנו, [כאשר]
איראן תיכנס, בתוך חודשים אחדים, למה שמכונה אזור החסינות הגרעינית.זו ללא ספק הצגה נכונה של המצב שייווצר ביום שכל מתקני הגרעין החשובים של איראן ייכנסו אל מעמקי האדמה ויהפכו לחסינים מפגיעה צבאית בנשק קונבנציונאלי. אם נגיע לכך, יקיץ גם בכך הקץ לדילמה הישראלית – לתקוף או לא לתקוף באיראן.
בכך עדיין לא תהפוך איראן למעצמה גרעינית ובכך לא ייפסק גם הלחץ המופעל עליה להיכנס למו''מ אמיתי וכנה על תוכנית הגרעין שלה ועל עמידתה בתנאי האמנה – עליה היא חתומה – למניעת הפצתו של הנשק הגרעיני (אמנת ה- NPT).
אינני יודע אם ישראל מתכוונת באמת לתקוף את מתקני הגרעין האיראנים או שהיא משמיעה קולות על מנת להשפיע ולשכנע את המערב (ואת ארה''ב במיוחד) לעשות את המלאכה עבורה. המנהיגות האמריקאית מקפידה שוב ושוב להצהיר כי העולם לא יכול להשלים עם קיומו של נשק גרעיני בידי איראן וכי וושינגטון ''איננה מסירה אף אופציה מעל השולחן''. זו נוסחה דיפלומטית זהירה ואחראית שנועדה להרגיע את ישראל ולהזהיר את טהראן, אך דומה כי אין צורך להתייחס יותר מדי ברצינות אל איום הפעולה הצבאית המשתמע ממנה. לא כן חלקה הראשון של ההצהרה. העולם אכן איננו מוכן להשלים עם נשק גרעיני בידי איראן ועם מצב חדש העלול למוטט את הסדר העולמי הקיים ולפרוץ את מחסום הפצתו של הנשק הגרעיני.
איראן חזרה והצהירה כי לא תוכל שלא להגיב על תקיפה צבאית. היא מאיימת בתגובה צבאית ישירה והיא מאיימת, במקביל, בסגירת השיט במיצרי הורמוז, מהלך שיגרום למשבר חמור במשק הנפט העולמי. ויש מי שכבר מנבאים כי התנאי האיראני לחידוש המעבר למיכליות הנפט יהיה החלטת או''מ שתחייב את ישראל לחשוף את מתקני הגרעין שלה.
הדרך שאמורה לשבור את הנחישות האיראנית להגיע אל הפצצה היא הדרך המדינית המשולבת בסנקציות כלכליות דרקוניות.
משטר האייתולות באיראן נאבק בשנים האחרונות על עצם קיומו. רובו של העם איננו רוצה במשטר, דוחה את מדיניות הכפייה והדיכוי ומבקש להפילו. לפני שלוש שנים ראינו את גל ההפגנות ההמוניות אשר מחו על זיוף הבחירות לנשיאות. גל הפגנות אשר דוכא בכוח. הלחץ הכלכלי, האינפלציה המאמירה והמחיר שכל אזרח איראני נדרש לשלם בחיי היום-יום זו הדרך האמורה להביא לנפילת המשטר או לפחות להביא את טהראן לדיון אמיתי ולוויתור על תוכנית הגרעין הצבאית.
כניסה למו''מ אמיתי והפסקת הפרויקט הצבאי בכוח הסכם תתקבל לגמרי אחרת מכניעה ללחץ צבאי. שהרי במקרה זה, לא יהיה בכך כל אלמנט של נסיגה וכניעה. איראן חוזרת ומצהירה ממילא כי אין לה כל כוונה לפתח נשק גרעיני וכי פרויקט הגרעין שלה מיועד ''אך ורק לצורכי שלום ולמטרות אזרחיות''.
בפני ישראל המהלכת בימים אלה על ה''חבל הדק'' אכן תיסגר בעוד מספר חודשים האופציה של תקיפה צבאית והסיכוי לפגוע פיסית במתקני הגרעין האיראניים. אלא שבכך לא ייפסק הלחץ המופעל על איראן, לחץ העשוי להימשך, ואולי אף ביתר שאת, אפילו ייוודע כי איראן הצליחה להשלים את ייצורה של הפצצה.
לא ניפול מן החבל
