ריכוז המרצים והנואמים ב''כנס הרצלייה'' שטף את באי הכנס, ובאמצעות התקשורת – הציב שורה של כותרות סנסציוניות מפי הדוברים הרבים, אנשי ציבור וביטחון, ישראלים ואורחים, בנושא תוכנית הגרעין האיראנית. מי שאיננו מקורב למסורת הכנס השנתי איננו יכול אלא לייחס לריכוז דברים זה ''אזהרה ישראלית אחרונה'': החול בשעון החול קרב לקצו. אם לא יעצור העולם את תוכנית הגרעין האיראנית עומדת ישראל לפעול לבד לסיכולה.
אינני יודע אם נפלה כבר החלטה בעניין זה בירושלים, אולם ראוי לשוב ולהזכיר את עובדות-היסוד.
חשוב לזכור – אין סכסוך מדיני או אחר בין ישראל לאיראן. עד 1979, עד שעלה שלטון האייתולות ותפס את השלטון שררו ידידות, יחסים חמים ושיתוף פעולה פורה בין שני העמים.
הסכסוך היום הוא עם משטר האייתולות הקיצוני, אם וכאשר ייפול שלטון זה גדולים הסיכויים כי היחסים יחזרו להיות ידידותיים.
מה שהניע את מדיניות האייתולות, היו הידידות והיחסים החמים שהיו לישראל עם משטר השאח, הרצון לבסס את המדיניות בטהראן על שנאת גורמים חיצוניים, גורמים שניתן להאשימם בכל הצרות הפוקדות את איראן, ואימוץ הסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני כמנוף לרכישת אהדה לאיראן בעולם הערבי.
הבחירות של 2009 הביאו להתקוממות עממית בכל רחבי המדינה כנגד מנהיגי המשטר הקיים. המפגינים דוכאו תוך הפעלת כוח רב, אולם אין זו אלא שאלה של זמן עד שהשלטון יופל ויוחלף.
הבכירים בטהראן חוזרים ומצהירים על הצורך להביא לחיסולה, השמדתה ולהיעלמותה של ישראל. יחד עם זאת, תוכנית הגרעין האיראנית לא נועדה דווקא נגדינו, אולם איננו יכולים להתעלם מן השילוב בעתיד הקרוב של יכולת גרעינית עם כלי שיגור מתאימים, יחד עם קיומה של מדיניות אנטי ישראלית קיצונית ומוצהרת.
איננו יכולים אפוא להתעלם מן ההשלכות האפשריות של איום זה.
הפיתרון האידיאלי מבחינה ישראלית הוא נפילת משטר האייתולות, ממש כשם שנפלו בשנה האחרונה המשטרים בטוניס, במצרים ובלוב. וכי במקומו יקום משטר חדש שאיננו שותף למדיניות השליטה וההתפשטות המדינית והאיסלאמית של האייתולות. נפילת המשטר
ללא התערבות צבאית מן החוץ.
שני לו – השפעה גוברת והולכת של משטר הסנקציות אשר יולידו הידברות אמיתית ועצירת פיתוחו וייצורו של הנשק הגרעיני.
שלישי – זו תקיפת מתקני הגרעין האיראניים ע''י כוח אמריקני, ואולי אף עם כוחות מערביים נוספים.
ואחרון, ללא ספק – זו תקיפה ישראלית של מתקני הגרעין באיראן. תקיפה שסיכוייה לחסל את פרויקט הגרעין קטנים יחסית ומאידך – זו תקיפה שתחבל בחידוש הידידות בין שני העמים, לאחר שייפול שם המשטר.
דא עקה – איום התקיפה הישראלית מהווה גורם מרכזי בשכנוע ארה''ב והעולם לפעול נגד איראן. איום זה הוא שמדרבן להפעיל סנקציות יותר ויותר חריפות, והוא – אם אלה לא תשגנה את המטרה – שעשוי לשכנע את המערב לפעולה צבאית על מנת למנוע את הפעולה הצבאית העצמאית של ישראל.
וזו הדילמה. הדיבורים המאיימים הנשמעים בישראל הם תנאי להפעלת סנקציות יותר ויותר חריפות, הם תנאי אולי, לפעולה צבאית בלעדנו. אלא שדיבורים אלה עלולים להביא את איראן להחיש צעדיה ולהקדים ולפעול נגד ישראל, ולהפך – רטוריקה זו עלולה גם לדרבן את המנהיגות הישראלית להשתכנע בצורך לפעול לבד.
ועוד הערה. החשש מחציית נקודת האל-חזור בתוכנית הגרעין האיראנית הוא חשש מוגזם ביותר. אפילו תפעל איראן במלוא המרץ וגם אם תשלים את ייצורם של מספר כלים גרעיניים, לא ימנע הדבר מו''מ לעצירת התוכנית ולביטולה. ייתכן ומצב זה יעלה את המחיר אותו תבקש טהראן על מנת לבטל תוכניתה.
הדילמה האיראנית
